"להלך בין הטיפות" או להתייצב "בצד הנכון של ההיסטוריה"? נראה שאלו הפכו שני הביטויים הרווחים ביותר בשיח הציבורי בישראל לאחרונה, לתיאור הדילמה בנוגע למדיניות הישראלית הרצויה סביב המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בבסיס הדילמה, רצון ישראלי להימנע מהתגרות ברוסים, שהפכו שחקן מפתח בסוריה ועלולים לסכן את חופש פעולה של חיל האוויר הישראלי הפועל לסיכול ההתבססות הצבאית של אירן במדינה; מנגד, השאיפה של ישראל להיות חלק מהעולם המערבי וחברה בקבוצת המדינות הדמוקרטיות, ולכן אינה יכולה לצאת נגד ערכיו ובעיקר נגד מי שעומד בראשו - ארצות הברית.
סיקור N12:
- היום השישי לפלישה הרוסית לאוקראינה | כל העדכונים
- בית הדין הבינלאומי בהאג הודיע על פתיחת חקירה נגד רוסיה
- אזרחי רוסיה בפאניקה: החסכונות נחתכים, הסנקציות לוחצות
- החיבוק של האם והבת שנמלטו לפולין: תמונות המלחמה
- במחבוא, תחת סכנה: החיים החדשים של נשיא אוקראינה זלנסקי
עד כה ישראל נוקטת מדיניות זהירה מול רוסיה ונמנעת מגינויים חריפים.
המשוואה שניצבת לנגד עיני ישראל היא שלחץ אמריקני ו/או ישראלי על רוסיה עלולים לפגוע באינטרסים הישראליים בסוריה. כך, עולה חשש מהגבלת חופש הפעולה הישראלי בשמי סוריה באמצעות תגובה תוקפנית וחריגה של רוסיה, למשל יירוט מטוס ישראלי, או לכל הפחות איום וגינוי שטרם נשמעו. חשש נוסף הוא שרוסיה תפחית מהלחץ, שהפעילה עד כה, על פעילותם הצבאית של האירנים בסוריה.
חופש הפעולה הישראלי בסוריה, הנובע בין היתר מתיאום יעיל ומתמשך בין ירושלים למוסקבה, הוא בעל חשיבות רבה ואין להקל בו ראש במערכת השיקולים הנוכחית. "המערכה שבין המלחמות" (המב"מ) הצליחה לשבש את תוכנית ההתבססות הצבאית של אירן בסוריה ועל ישראל להבטיח את המשכה. עם זאת, אל לנו להיסחף בדימויה של רוסיה כמעצמה כל-יכולה ולחשוב שגורלה של ישראל בזירה הצפונית נתון לחסדיה.
האינטרס הרוסי הוא תיאום בסוריה
העוצמה הישראלית הצבאית עומדת בפני עצמה. רוסיה מודעת היטב ליכולת הישראלית לערער את יעדיה בסוריה ולפגוע ביציבות אליה היא חותרת זמן רב, כך שמשוואת ההרתעה היא הדדית ונכון לעכשיו אין לרוסיה אינטרס לפתוח חזית נוספת מול ישראל. מעבר לכך, התקיפות המיוחסות לישראל נגד יעדים אירניים משרתות גם את מוסקבה – שאמנם משתפת פעולה, אך גם מתחרה באירן על השפעה ושליטה בסוריה. עד כה, לא נשמעה תגובה חריגה ממוסקבה על לפחות חמש תקיפות המיוחסות לישראל בחודש האחרון בסוריה. יתרה מכך, רוסיה, תוך כדי לחימה, הצהירה שהתיאומים עם ישראל במרחב האווירי הסורי יימשכו.
באופן טבעי, גורמים בישראל עוסקים בניתוח הסיכונים שהמהלך הרוסי מייצר עבור ישראל בזירה הסורית, אולם נוטים להתעלם מההשלכות השליליות שיש לכך על המשטר הסורי. בשאר אל-אסד, בן בריתה של רוסיה, תומך, באופן מוצהר ולא מפתיע, במהלכים הרוסיים. במהלך שיחה טלפונית עם מקבילו הרוסי, ולדימיר פוטין, טען אסד כי רוסיה אינה מגינה רק על עצמה, אלא על העולם כולו ועל עקרונות הצדק והאנושות, וכי מדינות המערב תומכות בפעילי הטרור בסוריה, בנאצים באוקראינה ובמקומות שונים בעולם. עם זאת, מאחורי גילויי החיבה של אסד, אפשר להניח שבחדרי הדיונים בדמשק מכרסם חשש של ממש מהשלכותיה של המלחמה על המדינה הסורית הרעועה במספר היבטים.
במישור הכלכלי, סוריה מאז 2019 נמצאת במשבר כלכלי חסר תקדים ומתמודדת עם מחסור במוצרי יסוד כמו חיטה ונפט. רוסיה היא יצואנית חיטה חשובה לסוריה בהיקפים של מעל למיליון טון בשנה. החשש מהפסקת הסיוע בחיטה המגיע מרוסיה הוביל את הממשלה הסורית להתכנס ביום חמישי שעבר, שלא מן המניין, כדי לדון בהשלכות המלחמה על המצב הכלכלי במדינה, במיוחד בתחומי האנרגיה, המזון והתעבורה הימית. הממשלה קבעה מספר צעדים שיש לנקוט בחודשים הקרובים, ביניהם גיבוש רשימה של מוצרי הייבוא החיוניים ביותר, ניהול מחסני מוצרי הייסוד הקיימים, וכן בחינה של האפשרות להוזיל מוצרי יסוד.
במישור הצבאי, סביר להניח שהמשטר לוקח בחשבון את האפשרות שישראל תנצל את הקשב הרוסי המופנה לאוקראינה ותאיץ את תקיפות חיל האוויר בסוריה נגד יעדים אירניים ואולי אף נגד יעדיו שלו.
הלגיטימציה של אסד נפגעת
מצידה של רוסיה, מוסקבה עלולה לנצל את מאגר הלוחמים שבנתה בסוריה ולרתום אותם לטובת הלחימה באוקראינה כפי שעשתה בזירות עימות אחרות, דוגמת אזרבייג'ן ולוב. בהקשר זה היו מספר דיווחים על הכנה של שכירי חרב סורים מגיס 5 הפועל תחת רוסיה לקראת גיוסם להשתתף בפעולות נגד אוקראינה. חשש משמעותי יותר הוא שרוסיה תפעל צבאית מאחד מבסיסיה בסוריה נגד יעדים באירופה. התפתחויות מסוג זה אינן אידיאליות למשטר, שעה שהוא נאבק לבסס את היציבות במדינה.
למלחמה עלולות להיות גם השלכות על מעמדו הדיפלומטי של אסד. עד לפני שנה אסד היה "המוקצה" של המזרח התיכון. לאחרונה, גל מדינות ערביות החלו לנרמל יחסים עם המשטר ולהכיר בלגיטימיות שלו. הברית האיתנה עם פוטין, שנתפס כיום כאויב העולם המערבי, אינה מטיבה עם אסד בימים אלו ועלולה לפגוע בניסיונו לזכות בלגיטימציה אזורית ובינלאומית.
אין זה מופרך יהיה להניח שאסד חושש שלחץ מערבי על רוסיה, דיפלומטי או כלכלי, עלול לערער את התמיכה הרוסית בו או לכל הפחות להגביל את מעורבותה של רוסיה בסוריה. זאת, בוודאי אם לוקחים בחשבון שלנשיא פוטין אין סנטימנטים מיוחדים כלפי אסד, או כלפי המדינה בראשה הוא עומד, אלא שהוא בעיקר מוכוון שיקולי עוצמה ואינטרסים המשתנים בהתאם לנסיבות.
בשורה התחתונה, בדיון שמתנהל בישראל סביב הזיקות שבין המלחמה באירופה לבין הפעילות הישראלית בסוריה, אל לנו להקל ראש בחשיבות היחסים עם רוסיה אך גם לא לשכוח את עמדת הכוח של ישראל ואת קלפי המיקוח שברשותה, גם בהקשר הסורי. אלו, לצד גלי ההדף השליליים של המלחמה שעלולים דווקא להגיע לסוריה, עשויים לייצר עבורנו לא פחות הזדמנויות מאשר סיכונים.
>>> ד״ר כרמית ולנסי, מנהלת תכנית מחקר סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב