ההיסטוריה רוויה במלחמות פיזיות עקובות מדם, אבל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מצטיירת כ"מלחמת ארבעת הממדים הראשונה": מלחמה שמתנהלת בארבעה ממדים – יבשה, ים, אוויר וסייבר. אמנם בשנים האחרונות ראינו גם מתקפות סייבר על יחידים, חברות ומדינות, אבל מלחמה בין מדינות בארבעת הממדים גם יחד היא עניין חדש.
עד תחילת המאה ה-20, המחשבה על מלחמה התמקדה במפגש האלים בין לוחמים בשדות הקרב ובין ספינות מלחמה בים. מלחמה התרחשה רק בין חייל לחייל ובין אנייה לאחרת. הפעלת כלי הטייס הצבאיים במלחמות העולם הראשונה והשנייה, סימנה את המעבר ממלחמה ביבשה למלחמה באוויר. היכולת להפציץ אזרחים בעומק שטח האויב ובערי הבירה שלו הייתה חדשה וחסרת תקדים, כזאת שהפכה את העורף לחזית וערערה לחלוטין דפוסי חשיבה קיימים על מהותה של המלחמה. לכן, תמונת המראה בין התפתחותו של הכוח הצבאי במרחב האווירי לבין התפתחותו של מרחב סייבר: בשני המקרים נוצר ממד לחימה חדש, הפורץ את גבולות היכולות הקיימות ומחייב חשיבה מה באמת חדש במלחמה בממד הסייבר.
לפגוע בעורף - בלי להפיל בניינים
אפשר לומר שהחידוש במלחמה בממד הסייבר הוא בחשש מפני פגיעה בתשתיות קריטיות כמו מערכות המים והחשמל, מה שפוגע בעורף ולא בחזית. עם זאת, נזק לתשתיות בעורף יכולות לעשות גם הפצצות אוויריות. לכן, החידוש נמצא בשני עניינים אחרים. ראשית, מתקפות סייבר על שירותים שאינם תשתיות קריטיות, אבל הם בסיסיים לחיים אזרחיים תקינים. למשל, שיתוק מערך האתרים הממשלתיים, מערכת הבנקאות, הביטוח והאשראי, חשיפת מידע אישי על אזרחים באמצעות מתקפה על אתרים עשירים בדאטה ומתקפות כופר על אתרים מסחריים. במקום טפטוף של טילים על העורף, שגורמים נזק פיזי לבתי עסק ולרכוש של אזרחים בעורף, טילים דיגיטליים שאינם הורסים שום בניין פיזי, אבל פוגעים ביכולת לנהל שגרת חיים ומכניסים את האוכלוסייה האזרחית, כל פעם במקום ובמרחב אחר - לתחושת חוסר ביטחון קיומי.
שנית, מתקפות סייבר על תודעת האוכלוסייה. המאמצים הרוסיים ליצור קיטוב חברתי במדינות שהיא חפצה להשפיע עליהן, הם סוד גלוי. רוסיה מציפה את הרשתות החברתיות במידע שקרי ופייק-ניוז, המטורגט לאוכלוסיות מוגדרות היטב, ומנסה להחדיר תכנים לאתרי תקשורת במדינות שנתפסות כמדינות אויב. היא העבירה חוקים המחייבים את הרשתות החברתיות – מהפלטפורמות הגדולות ועד לרשתות קטנות יותר – להכפיף את עצמן לכללי ניטור התוכן שלה, ומנסה דרכן לשלוט במידע המסתובב ברשתות. הצפת המידע הזאת יוצרת בקרב האזרחים היושבים בעורף המדינות המותקפות, וגם בקרב אזרחי המדינות שסביבן, חוסר ידיעה והבנה מה באמת מתרחש, מי אחראי ומי אשם, מי התוקפן ומי הקורבן.
שתי הדרכים הללו פוגעות באוכלוסייה שבעורף, והממד החדש שהן מוסיפות על פני הפצצות מן האוויר הוא היעדר המגננות הפיזיות שאפשר להפעיל כדי להתגונן נגדן. כאן לא יועילו מקלטים, חדרים ממוגנים או משלוח הילדים ממרכזי הערים אל הכפר, כפי שנעשה בלונדון בזמן מלחמת העולם השנייה. החיבור הזה – בין הממדים של לוחמה פיזית לממדי הסייבר, יכול להתברר כבעל ערך סינרגטי שייתן לרוסים עדיפות.
כוחן של ענקיות הטכנולוגיה
מה שעוד מתברר הוא שבמלחמת ארבעת הממדים קיים שחקן נוסף: חברות הטכנולוגיה. הן נדרשות להתערב ולסלק ראשי מדינות מן העיר הדיגיטלית, למחוק תכנים שקריים וחשבונות מזויפים ולעכב את הפצתם באופן גלוי, למשל בפייסבוק ובטוויטר, וגם באופן סמוי, למשל בחסימת חשבונות משירותי ענן, חנויות אפליקציות ויישומוני התשלומים הדיגיטליים. בדיוק כפי שלקהילייה הבינלאומית ולמדינות המערב, הנדרשות עכשיו לסייע בנשק ובציוד, תהיה השפעה על תוצאות המלחמה, כך גם להחלטות של חברות הטכנולוגיה.
אנחנו מתבוננים בהשתאות בפעולות הרוסיות, אבל צריכים להבין שגם אצלנו נדרשת היערכות. מערך הסייבר שלנו אמור להגן על תשתיות קריטיות, אבל בהיעדר חקיקת סייבר וסמכויות מובנות למערך לגבי גופים כמו הבנקים, חברות האשראי והביטוח ועסקים מסחריים אחרים, אנחנו חשופים למטר טילים דיגיטליים בשעת חירום.
בנוסף, אין במדינת ישראל תפיסת הפעלה מסודרת להתמודדות עם מתקפות תודעה דיגיטליות דוגמת אלה שאנו חוזים בהן עכשיו, ואנחנו חשופים גם להחלטות חד-צדדיות שעשויות להגיע מצד ענקיות הטכנולוגיה. בתקופה האחרונה הסתבר כמה פעמים שגם בסטארט-אפ ניישן יש פער הבנה עצום בכל הקשור למשמעויות האסטרטגיות של פעולות בממד הסייבר. אין לדעת מי ינצח ומי יפסיד במלחמת ארבעת הממדים הראשונה, אבל היא צריכה להוות צלצול השכמה גם אצלנו.
>>> ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, תא"ל (מיל') איתי ברון הוא ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר