הצבא הרוסי אינו מסוגל לבצע את המשימה שהטיל עליו הנשיא פוטין. נכון לשעת כתיבת שורות אלה, הצבא הרוסי מתגלה במלוא חולשתו: שיירות טנקים נעות ללא חיפוי וסופגות אבדות כבדות, לא הושגה עדיין עליונות אווירית, היעד העיקרי - קייב - לא הושג, וגם בחזיתות נוספות כמו דונבאס, חרסון וחרקוב לא הצליחו הרוסים להבקיע.
סיקור המלחמה בין רוסיה ואוקראינה ב-N12:
- בין שיחות הפיוס להעלאת הכוננות הגרעינית
- סנקציות אישיות נגד פוטין? הסיבה שזה מסובך מאוד
- האינטרס הישראלי: הסיבה שבנט התקשר לפוטין
- מה פוטין רוצה מצ'רנוביל - ועד כמה זה מסוכן
בקצרה, פוטין ביקש מתקפת בזק שתוביל להחלפת הממשלה באוקראינה, להעמדתו לדין - בהיעדרו או בנוכחותו - של הנשיא זלנסקי ואת ניתוץ פסלו של משתף הפעולה עם הנאצים, סטפן בנדרה, הנחשב לתועבה בקרמלין. הצבא הרוסי יצא כעת, כנראה, לניסיון נוסף, אחרי הפוגה קצרה לצורך התארגנות מחדש. השאלה הגדולה היא מה עוצמת כוח האש שתופעל מצידם בריכוזים עירוניים צפופים, ובמיוחד בבירה קייב. עד כה נזהרו הרוסים מהפצצות מרבד, נוסח מה שעשו בסוריה, אבל החשש מכישלון עלול להניע אותם להעיז יותר.
הפילוסוף הסלובני המפורסם, סלבוי ז'יז'ק, מסביר שפוטין ביקש, בלשונו, "לאנוס" את אוקראינה. הוא תכנן מהלך "אלגנטי", ללא שריטות, מכות או תלונות, שייתן לו את מבוקשו. ז'יז'ק מזכיר שכבר 20 שנה שוזר פוטין, בהתייחסויות העוינות שלו לאוקראינה, מני רמזים בהקשרים מיניים. הוא רואה את אוקראינה כפילגש שסרחה, ובלשונו של פוטין - "עלייך לעשות מה שצריך יפתי".
אינני בטוח שזהו היחס העמוק של פוטין לאוקראינה, אבל לבטח שפניו היו למבצע חלק ומהיר, שלא התממש. אינני מקנא בגנרל סרגיי שויגו, שר ההגנה הרוסי, ובמפקדי הכוחות שנכנסו לאוקראינה ויראים עכשיו מזעמו של פוטין.
הם ביצעו, למשל, הנחתת צנחנים לבסיס התעופה אנטונוב בלי להחיש אליהם תגבורת. כתוצאה מכך נאלצו לסגת. הטנקים הרוסיים הכבדים, מסתבר, חשופים מאוד לפגיעה, בעיקר מטילי ה"ג'אוולין" שסיפקה ארצות הברית. הם גם לא עמדו בפני מטחים של בקבוקי מולוטוב. כוחות ניכרים שדהרו על כבישים ראשיים באוקראינה פשוט נתקעו בגלל מחסור בדלק. לא זה הצבא שפוטין רצה להציג לראווה.
מעבר לסנקציות החריפות למדי שמטילות מדינות המערב, שהביאו לצניחת הרובל ולירידה של כ-80 אחוזים במניות הבנקים הגדולים, מוצא את עצמו פוטין גם ללא גיבוי סיני משמעותי. בייג'ינג עזרה לו למנוע דיון במועצת הביטחון, אבל היא מדגישה שיש לכבד את עצמאות ושלמותה של אוקראינה. ההימנעות מגינוי חד-משמעי על ידי הודו, ברזיל, רבות ממדינות ערב וכמובן אירן, לא מפצה את הקרמלין על הבידוד הנרקם סביבו בזירה הבינלאומית. המחאות בתוך רוסיה עשויות רק להתחזק אם לא יהיה מפנה במהלך "המבצע הצבאי המיוחד" באוקראינה, כפי שהוא מכנה אותו, וככל שהמחיר הכלכלי יגיע גם לכיסו של האדם ברחוב.
אותו פילוסוף סלובני שצוטט למעלה, סלבוי ז'יז'ק, טוען שהדרך היחידה לטפל ב"תשוקת האונס" של פוטין היא "פשוט לסרס אותו". צריך לקוות שהדברים לא יגיעו לידי עימות כולל של חתירה להכרעה. לכולם – גם לישראל – מוטב שיושג הסכם להפסקת הלחימה, אך הצרה היא שאין כרגע מתווך מתאים.