דוח מבקר המדינה שפורסם רק אתמול (שלישי) על מערכת הבחירות לכנסת ה-21 (הראשונה מבין הארבע) מלמד שבמדינת ישראל מתבצעת "הנדסת בחירות" בהיקפים נרחבים. מהדוח עולה שתעמולה אנונימית – באמצעות חשבונות מזויפים, אנשים אמיתיים שהתחזו ל"אנשים רגילים" אבל עבדו עבור מפלגות, בוטים ועוד - פורסמה ברשתות החברתיות במהלך מערכות הבחירות. זאת, בניגוד גמור לצו של יושב ראש ועדת הבחירות, שקבע שאסור לפרסם תעמולה כזו בלי סימון ברור ומזהה של הגורם המפלגתי שמטעמו היא מתפרסמת. גם מבקר המדינה קבע שהתעמולה האנונימית הזו היא מניפולטיבית, עלולה ליצור הטעיה של הציבור ולהטות את דעת הקהל לטובת סיעות או נגדן, ובקיצור - להשפיע על תוצאות הבחירות.
על אף הדברים הקשים האלה, שמהם עולה שניתן כיום בישראל להטות את תוצאות הבחירות לכנסת, ואם תרצו לקנותן בכסף או לכל הפחות להשפיע משמעותית על קהל הבוחרים, מבקר המדינה לא הטיל שום סנקציה על המפלגות, שהדוח שלו מראה כי עבורן נעשתה הפעילות התעמולתית (העבודה, ישראל ביתנו, כולנו, ש"ס, הימין החדש, איחוד מפלגות הימין, הליכוד, זהות וכחול לבן). מדוע? משום שהמבקר טען שאינו יודע מי הגורם האחראי לתעמולה הזו, כי אף אחת מהמפלגות לא הודתה בכך שהפעילה את הפרסום המניפולטיבי, ולכן לדעת המבקר אין לו מה לעשות. קראנו את ההחלטה הזאת ומרטנו את שערות ראשינו.
אם המבקר השקיע כחצי מיליון שקלים בתשלום לחברה וליועצת שיעשו בשבילו את מחקר הנדסת התעמולה הזאת, האם לא יכול היה להמשיך אותו עוד קצת ולהצביע על מי שעומד מאחורי הפעלת החשבונות המזויפים? יותר מזה, מי יתבע את עלבון פסיקתו של יו"ר ועדת הבחירות דאז חנן מלצר, שאסר במפורש ומראש על תעמולה לא מזוהה? ובעיקר - מי יערוב לנו כי בבחירות הבאות לא ימשיכו לצפצף על הוראותיו ויפעילו רשתות השפעה שקריות, מוסוות ומתוחכמות יותר ויותר? דוח המבקר מלמד שאכיפת דיני תעמולת הבחירות במרחב הדיגיטלי נופלת במידה רבה בין הכיסאות, והמניפולציות על ציבור הבוחרים יוכלו להמשיך בלא הפרעה. בעל המאה, בעל חוות הבוטים או בעל החוצפה לרמות את הבוחרים - יהיה בעל הדעה.
הסיבה לכך שאין מי שיאכוף את הדין נעוצה אך ורק באוזלת ידה של הכנסת, שלא עדכנה את חוק תעמולת הבחירות כך שיתאים ליכולות התעמולה של ימינו. כשיו"ר ועדת הבחירות ניסה להיכנס לוואקום שנוצר, היה ברור לכולם שזאת חצי עבודה כי אין מאחורי הפסיקה שלו כלי אכיפה והטלת אחריות פלילית על המפרים. כבר לפני שנים ועדה ציבורית בראשות נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש המליצה לתקן את החוק. גם יושבי ראש ועדת הבחירות חוזרים וממליצים כך כל מערכת בחירות. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת כתבה הצעת חוק בנושא אך זו לא קודמה בשל התנגדות של גורמים בממשלה הקודמת. כך, בהיעדר קביעה ברורה בחוק שאוסרת על "פרסום סמוי" של תעמולת בחירות וכוללת אמצעים לאכיפתו, הכוח מוטה למפלגות ולא לבוחרים. ברצותן, המפלגות מקיימות את הכללים. ואם לא – אף אחד לא יעשה להן דבר.
נחוץ תיקון יסודי של חוק הבחירות. על הכנסת להתעשת עתה, ולא כאשר רחשי הבחירות בפתח. על ועדת החוקה, חוק ומשפט מוטלת האחריות להוביל לתיקון החוק, ולהטיל איסור בעל משמעות פלילית על תעמולה בלתי מזוהה מטעם מפלגות, מטעם גורמים הקשורים בהן או מטעם גורמים אחרים הפעילים בבחירות. כלומר, צריך לאסור על כל פרסום תעמולה מטעם מפלגה בדרך שעלולה להטעות את הציבור לחשוב שמדובר בתוכן אותנטי. במחקר שפרסמנו בשנת 2020 – "תעמולה דיגיטלית וההשפעה על הבחירות" – הצענו נוסח בהיר לחקיקה כזאת. מעבר לכך, מכיוון שתעמולה ברשתות החברתיות תכופות נעזרת במידע אישי שנאסף על בוחרים, תוך תפירת התעמולה למידותיהם וטירגוט המסרים לשם הגברת המניפולציה, יש להגביל את השימוש של מפלגות במידע אישי שכזה. לבסוף, חיוני בעת הזו לתת כלי אכיפה ממשי בידי יו"ר ועדת הבחירות, על ידי הרחבת סמכויותיו לקבל עתירות בזמן אמת בנושאים אלה. כך נסייע להבטיח בחירות הוגנות שבהן מובטחת האוטונומיה של הבוחר לגבש את החלטתו בלא השפעות מניפולטיביות על תודעתו.
>>> ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומומחית למשפט וטכנולוגיה. ד"ר גיא לוריא הוא חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. השניים כתבו את המחקר "תעמולה דיגיטלית והאיום על הבחירות" שיצא בהוצאת המכון