בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה הוצג סקר עמדות הציבור כלפי צה"ל. הסקר בחן, בין היתר, גם את עמדת הציבור בשאלת שיטת הגיוס לצה"ל: צבא עם בגיוס חובה או צבא מתנדבים מקצועי. השאלה נשאלה כאילו שישנה בכלל אפשרות מעשית למעבר צה"ל משיטת גיוס חובה, לשיטת גיוס מתנדבים בשכר כמו למשל בצבא ארצות הברית.
ברור כי למרבית הנשאלים בסקר אין התחלה של תנאיי הידע הבסיסיים כדי להתייחס לשאלה במלוא משמעויותיה. בניסוח אחראי השאלה הייתה צריכה להדגיש את בירור התנאים ההכרחיים לביטחון ישראל ובהתאם לשאול: "האם בתנאים הקיימים אפשר ורצוי שיהיה מודל אחד של צבא למדינת ישראל?".
חיל האוויר הישראלי לדוגמה, בשיטת הפעלתו, הוא הקרוב ביותר לדימוי "צבא מקצועי". עם זאת, די במבט מהיר כדי להבין עד כמה התמונה מורכבת. מה יודע אזרח ממוצע על תנאיי היסוד בתחום כוח אדם, להפעלת חיל האוויר הישראלי? כמחצית מהטייסים בכל טייסת הם אנשי מילואים וצוותי הקרקע בחלקם הגדול מגויסים בשירות חובה. אילו היה חיל האוויר נדרש למגויסים בשכר - ולו רק בתשלום שכר המינימום במשק - עלות החזקת חיל האוויר הייתה מחייבת להקטין אותו משמעותית.
מבחינת גודל הצבא, אין מדינות אירופה יכולות להוות מודל לצה"ל. צבאותיהן קטנים והפעלתם מבוססת על קואליציית ברית נאט"ו. לארצות הברית, לעומת אירופה, צבא רחב היקף, השני בגודלו בעולם אחרי הסינים. הוא אכן צבא שכירים, אלא שהם מגייסים אותם מתוך אומה המונה מעל 350 מיליון אזרחים, ועדיין גם הם מתקשים למלא שורות בכמות ובאיכות הרצויה. והיכן ישראל?
תחושת הביטחון של החברה הישראלית מבוססת, במידה רבה, על התרחקות איום המלחמה עם צבאות מדינות ערב. אלא שבינתיים התהוו איומים חדשים. השינוי שהתחולל מחייב את צה"ל למענה חדש בפירוש מחודש למושג "איום קיומי". טועים לחשוב כי חיזבאללה וחמאס הם לא יותר מארגוני טרור והאיום שלהם, עם כל חומרתו, אינו מגיע לכדי איום קיומי. בשל כך, מקפיד הרמטכ"ל למתג אותם בכינוי "צבאות טרור".
המענה הנדרש מצה"ל לאיומים חדשים אלה מורכב יותר וגם יקר פי כמה מכל מה שהיה מוכר בעבר. למדינת ישראל, שבמסגרתה יתגייסו רק אלה שיבחרו בקריירה צבאית כמשלח יד במסגרת צבא שכיר - לא תהיה יכולת להעמיד יותר משתיים-שלוש חטיבות ביבשה, ולא ברור איזה איכות תתייצב למלא תפקידים הנדרשים למערכים מיוחדים כמו 8200.
מלחמת לבנון השנייה הייתה אולי מופע אחרון של תקופה בה יכלה ישראל להסתמך על ההנחה כי תוכל, בעת מלחמה, להילחם רק בזירה אחת. המלחמה הבאה עלולה להיות מלחמה אזורית רב-זירתית. למערכת החדשה ההולכת ומתהווה, הצטרפה לאחרונה גם זירת הפנים.
בתפנית אסטרטגית זו, נדרש שינוי משמעותי בהיקף סדר הכוחות של צה"ל. המענה לאיומים ביטחוניים רחבי היקף הוא מסה רחבה שתוכה משולב צבא מילואים רחב היקף. בתנאים אלה, רעיון "צבא קטן וחכם" הוא הזיה מופרכת.
בהיבט זה, השאלה שיש לשתף עם הציבור היא כיצד, לדעתם, תוכל מדינת ישראל לקיים עצמאות ביטחונית, אל מול מכלול האיומים ההולך ומתרחב, אם תחדל מלגייס בגיוס חובה את מלוא האיכות והכמות הטמונים בחברה הישראלית? עמדת צה"ל בסוגיה חד-משמעית: בעשורים הקרובים, אין למדינת ישראל כל אפשרות לבסס את ביטחונה על שיטת גיוס אחרת ואין זו רק שאלה תקציבית.
>>> הכותב הוא אלוף במילואים, לשעבר מפקד הגיס המטכ"לי, יו"ר תנועת 'הביטחוניסטים'