המנצח הגדול בבחירות בעירק הוא איש דת שאינו ממש מלומד, הפכפך וטעון גחמות משונות - מוקתדא סדר - שירש ממשפחתו תנועה שיעית עממית מסועפת, שאנשיה פוסלים מימים ימימה את רעיונות "המהפכה האיסלאמית". בהצהרה הראשונה שלו בלילה כבר הקפיד לאותת מה הכיוון: כל כלי הנשק, כך אמר, חייבים להיות בידי המדינה. השימוש בנשק אסור גם בתואנה של "התנגדות לכיבוש". לאמור: אין עוד מקום למיליציות העצמאיות שסרות לפקודת חמינאי ותוקפות מדי פעם את שארית הכוח האמריקני במדינה, לצד עיסוק בבניית בסיסי טילים וכתב"מים במערב המדינה למול ישראל.
לבל יהא ספק: סדר הוא שונא ישראל ושונא את ארצות הברית, אבל אין הוא רוצה שארצו תהפוך למדינת חסות, גרורה, של אירן. מבחינת ישראל חשוב מאוד שהממשלה בעירק לא תהיה משועבדת ל"משמרות המהפכה", גם אם ברור מאליו שאירן תשמר מידה לא מבוטלת של יכולת השפעה שם. ככל שהממשל והצבא במדינה יהיו עצמאיים יותר, כך תצטמק ההתערבות האירנית. לא קשה לנחש שהאירנים ועושי דברם יילחמו בכל דרך נגד המגמה הזאת - וזה לא יהיה מחזה נעים לצפייה.
סדר הגדיל את כוחו מ-54 מושבים ל-73 מושבים. ערב ההצבעה הוא כרת ברית עם "המפלגה הדמוקרטית הכורדית" של הברזאנים, שעלתה מ-25 ל-32 מושבים, ועם רשימת "הקידמה" של יו"ר הפרלמנט הסוני מוחמד אל-חלבוסי שקצר 41 מושבים. במילים פשוטות: למועמד שיבחר סדר לראשות הממשלה נתונה מראש תמיכתם של יותר מ-145 נציגים, מתוך 165 הדרושים לרוב. לא יהיה שום קושי לעשות עסקאות שיניבו את היתר וצריך לשער שגם אנשיה של אירן ירצו בלית ברירה רגל בממשלה.
גם בוושינגטון וגם בבירות הערביות נשמעת עכשיו אנחת רווחה. לא יהיה קל עם סדר, אולם העיקר הוא שנופץ חלומו של הסוכן האירני מספר אחת, האדי אל-עאמרי, ליטול לידיו את המושכות. ייתכן אפילו שסדר ישאיר את ראש הממשלה הנוכחי, מוסטפא כאזמי, בתפקידו, אחרי שהצליח בתכסיסים מתוחכמים להערים על האירנים בהקדמת הבחירות. הוא גם החל לטפח קשרים, למורת רוחה של טהרן, עם סעודיה, ירדן ומצרים.
ישראל ראוי לה שתחפש קשרים אל המנהיגים הבולטים במחנהו של סדר, גם אם בינתיים לא אליו עצמו. יש ביניהם לא מעט אנשים בעלי שיעור קומה ופתיחות למערב. קרוב ל-20 שנה הם לימדו אותי בפגישות שלא לציטוט או ייחוס, שאך ורק התנועה הסדרית, שצמחה תחת הדיכוי של סדאן חוסיין וראשיה הוצאו להורג, רק היא מסוגלת לגייס את הפטריוטיזם של הרוב השיעי במדינה כדי לעצור את אירן.