אחת לכמה ימים מתפרסמת ידיעה "בלעדית" שמספרת את מה שכולם כבר יודעים, שר הביטחון מתכנן לסגור את גלי צה"ל ולפתוח במקומה, על התדר הארצי שלה, תחנת רדיו שתעסוק בתכנים צבאיים בלבד. אלא שהמהלך כולו תלוי במידת הטרחה הביורוקרטית שהוא דורש. אם היועמ"ש מנדלבליט יקבע שבסמכותו של שר הביטחון לעשות זאת בהחלטתו בלבד - זה יקרה. אבל מה יקרה אם יהיה צורך בהחלטת ממשלה או בחקיקה? את זה לא מדליפים לאף אחד, אבל ניתן לנחש. מאחר שאין חדש תחת השמש, נותר רק לחשוב מה נותנת העלאת הנושא לכותרות בכל פעם שהוא דועך? אולי יש מי שנהנה מהשיח על אודותיו, שיש להודות שיש בו מידות לא מבוטלות של פסילה גורפת וביקורת נגד התחנה.
כתבות נוספות שקשורות לנושא:
העובדים יפוטרו, החיילים - לבקו"ם | המתווה לסגירת גלצ
גנץ הורה על הוצאת גלצ ממערכת הביטחון
השיח, בעיקר של עיתונאים, מתנהל כאילו במדינת ישראל פועלת עיתונות למופת! חופשית, נטולת אינטרסים וכאילו אין דסק חדשות בארץ שלא מפגיז סקופים שומטי לסת כל שני וחמישי, זולת חדר החדשות המתבגר של גלצ.
גם אם חלק ניכר מהביקורת כלפי התחנה נכון, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא נגועה באותם וירוסים מקצועיים שנגועות בהם מערכות עיתונאיות רבות אחרות, וכי השיח סביבה, רווי אינטרסים. יש בעלי הון שרק ממתינים עם כיסים פתוחים להפרטת התדר הפופולרי, יש כלי תקשורת שייהנו מהספוטים המתפנים של תשדירים וחסויות. ולרבים - פשוט יש דעה שגיבשו עם הזמן, אבל מי שחושב שהשיח סביב התחנה הצבאית כולו ענייני וערכי, שיחשוב שוב.
ברמה העניינית, אם לצטט את כבוד המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, חנן מלצר, "משקם שידור ציבורי, אסור לבטלו". סגירת כלי תקשורת יכולה להיות מוצדקת רק במצב קיצוני. על אחת כמה וכמה, כשמדובר בשידור ציבורי, ובפרט, כאשר הכוונה היא לסגור ולא לשוב לפתוח. גם אם הכוונה היא לפתוח על חורבות השידור הציבורי הזה תחנה צבאית של ממש, ללא שידורים אזרחיים, אין לכך הצדקה, וממילא היא לא תשרת את כלל הציבור.
אז מי בכל זאת צריך תחנה צבאית? בטח שלא צה"ל. אבל היא כבר קיימת, כמו אינספור מסורות והחלטות שנקבעו לפני עשורים, וכעת יש להתמודד עימן. היא קיימת ומשדרת שידור ציבורי, ברוב שנותיה כזה שרוב הישראלים אינם יכולים לספר את סיפורם בלעדיה.
בשנים האחרונות התחולל בגלצ השינוי שהתחולל בחברה הישראלית כולה. הכל הפך לפוליטי. מפלגתי. אישי. גלי צה"ל אינה הקורבן היחיד של חלחול פוליטי לעומקיה, אבל דווקא המבנה המיוחד שלה, דווקא העובדה שחלק ניכר מעובדיה כעת הם חיילים, מאפשר תיקון מהיר ודי פשוט שלה, לעומת מערכות מסורבלות אחרות. תיקון שיאפשר פתרון לסוגיות שמטרידות את צה"ל, כמו למשל עיסוק של לובשי מדים בחדשות ופוליטיקה, שניתן לייתר בקלות על ידי צמצום משמעותי של חיילים בתחומי עיסוק אלה, עד כדי אזרוח מלא. כבר היום התחנה מחזיקה עצמה כלכלית, היא תוכל לעשות זאת גם עם מחלקת חדשות אזרחית. בתכנים האחרים, כדאי לאפשר את המשך שירות החיילים. תרומתם שם לא תהיה פחותה מזו של זמרי הלהקות הצבאיות או הכתבים הצבאיים ביחידת דובר צה"ל, לדוגמא. חיילי גלצ ממילא הם פרופילניקים או מתנדבים.
הפרטת/סגירת התחנה, משמעה חיסול שידור ציבורי אחד, מתוך שניים בלבד. התאגיד אמנם עושה עבודה טובה, אבל מי שחושב שדי לציבור בזה, שכח כנראה את הניסיונות לפגוע בו ולהשפיע על תכניו, ואת העובדה שכמו לכל כלי תקשורת, גם לו מחלות משלו. תחנה ציבורית נוספת תבטיח את עצמאות השידור הציבורי ואיכותו. ובכלל, תהיה זו בכיה לדורות, אם במקום לתקן, למצוא פתרון יצירתי ל"אנומליה" הכל כך ישראלית הזאת, פשוט יסגרו.
בעוד שנה ידליק הציבור את הרדיו, יחפש את "ארבע אחרי הצהריים", את "האוניברסיטה המשודרת", את "ספרים רבותי ספרים", "יהיה בסדר", "רצועת הביטחון", "הבגרות המשודרת", את שידורי התעודה המושקעים, ויבין מה נגזל ממנו.
הכותבת היא מגישה ועורכת בגלי צה"ל, יו"ר ארגון העיתונאים בישראל