"הקמנו ממשלה מגוונת כתוצאה מתאונה פוליטית, אבל השגנו אחדות ופיתחנו יכולת להתווכח ללא שנאה"; וגם: "פיתחנו מודל מיוחד למלחמה בקורונה, ובד בבד האירנים זורעים הרס לא רק במזרח התיכון. אנחנו מגדלור לעולם!". בנט חצה את האוקיינוס ועשה את כל הדרך לניו יורק, גם במחיר דחיית קבינט הקורונה, הכול כדי לשכנע אותנו כאן ואותם שם. ספק אם כולם השתכנעו, ספק גדול עוד יותר אם בכלל הקשיבו.
נאום רה"מ בנט באו"ם - סיקור N12:
- הנאום המלא בעצרת האו"ם: "לישראל נגמרה הסבלנות"
- בנט התעלם מהפלסטינים בנאום, במרצ תקפו: "אותנו הם דווקא מעניינים"
- בנט תקף את בכירי משרד הבריאות: "הם גמגמו"
- שלושה נאומים בכרטיס אחד | עמית סגל
- לנתניהו זה לא היה קורה | ערד ניר
זה היה לטעמי נאום קצת מוזר ובעיתוי אומלל. מליאת האו"ם הייתה כמעט ריקה מאדם, אולי בגלל מגבלות הקורונה, אולי בגלל שהוא נישא בשולי העצרת ואולי בגלל שעת הנאום: ב-09:00 בבוקר שעון ארצות הברית, שם המשיכו בשידורי ה"פאולה וליאון" המקומיים. FOX, CNN ושאר רשתות החדשות לא קטעו את רצף השידורים לכבוד האיזראלי פריים מיניסטר.
גם בארץ זה לא היה בדיוק בפריים-טיים. ב-16:00 אחרי הצוהריים, ערב החג, יש שהתכוננו לשמחת תורה ואחרים המשיכו בהקפות נחל האסי. בנתונים הללו, אני מניח, אימי הפולניה הייתה שואלת וגם קובעת: "נפתלי, בשביל מה היית צריך את זה?". לא כל ראשי הממשלה טסו לנאום באו"ם. אני לא זוכר את שרון עושה את זה, גם לא אולמרט שהסביר מלכתחילה שזה מופע מיותר. אולי באמת לא צריך? בטח ובטח בתנאים שכאלה - וטרם התייחסנו לתוכן.
כשראש הממשלה משה שרת הזהיר מפני גינוי גורף של האומות המאוחדות על רקע ההצעה של בן גוריון לכבוש את עזה ולגרש ממנה את המצרים, אמר האחרון: לא צריך להתרגש. "רק העזת היהודים הקימה את המדינה, לא או"ם-שמום". לא מעט מנהיגים ציטטו את האמירה, שהפכה למטבע לשון. אפשר להסכים ואפשר לחלוק. אפשר היה להסתפק בנאום היברידי (כפי שעשו לא מעט מנהיגים גדולים) ואפשר גם לטוס לניו יורק ולדרוך במגרש של הגדולים - היכן שביידן נאם כשעוד היה קהל והיכן שאבו מאזן איים ונאם. גם בנט רוצה להיות גדול, הגם שלצערי זה נראה יותר כמו משחק רדיוס ללא קהל.
בחלוף מאה ימים לשלטונו, הגיע הזמן לחדול מהשוואות לקודמו. לא רק שנתניהו (לפחות כרגע) אינו רלוונטי, אלא שיש כבר ממשלה אחרת - ואותה צריך לשפוט - על כישלונותיה ועל הצלחותיה. ובכל זאת, בנט הוא "שהתחיל" כששלח את אנשיו, טרם הנאום, להדגיש: זה יהיה נאום בלי בריסטולים ובלי ציורים. אז נכון, זה לא היה. מה כן היה לנו פה? האמת, לא הרבה.
נאומו של נתניהו ב-2019 היה חריף והחלטי. 37 דקות של אמירות, מקצתן בוטות אבל עם הרבה תוכן ובסדר הזה:
- הסכם הגרעין הוא הסכם שקרי.
- הסוכנות לאנרגיה אטומית אינה רואה את האמת.
- צריך להגביר את הסנקציות על אירן - זה מה שיפיל את המשטר.
- נפעל נגד אירן בכל מקום. גם בסוריה, בעירק ובלבנון.
- לחיזבאללה יש מצבורי נשק בבירות (כאן הציג "בריסטול" ואמר שתמונה שווה אלף טילים).
- אבו מאזן - מכחיש שואה ומממן מחבלים.
- האויב של האויב שלי הוא ידידי (טרום הסכמי אברהם).
אפשר לאהוב את הסגנון (היו שם המון מחיאות כפיים, ולא רק של שרה ומירי רגב) ואפשר לסלוד ממנו. אפשר למדוד את הדברים רק על פי מבחן התוצאה. ובנט? בנט בכלל פתח עם הפוליטיקה: הקמנו ממשלה מגוונת וללא שנאה (אולי בגלל זה השר מתן כהנא התפתל כשנשאל האם שותפיו הערבים הם תומכי טרור, כפי שאמר לפני הבחירות ואף דרש אז לפוסלם מלהתמודד לכנסת). הוא המשיך עם הקורונה: מודל שפותח לדבריו בישראל: השארת המדינה פתוחה, חיסון (הראשונים בבוסטר), צוות שמקבל החלטות מהירות ומתגבר על הבירוקרטיה (?) ומנהיג שקובע. לא הרופאים אלא הוא ורק הוא. משום מה, כאן בחר בנט לצטט מהסנהדרין: "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו". קצת אומלל לא? בעיקר כששרת הפנים שלך אומרת שצריך להכיל את המתים.
רק אחרי זה ראש הממשלה התפנתה לדבר על הגרעין האירני ואמר: "תוכנית הגרעין נמצאת בנקודה קריטית. הם צעד אחד מחומר בדרגת נשק. אנחנו לא נאפשר לאירן להשיג נשק גרעיני". בנט לא הזכיר את ניסיונות החזרה להסכם הגרעין - לא בעד ולא נגד. אגב, בערב ראש השנה הוא אמר שאירן נמצאת חודש אחד מנקודת האל-חזור. הווה אומר: נותרו שבועיים. אני במתח!
אבו מאזן מאיים על ישראל בדיוק מעל אותו דוכן. ובנט? הוא בחר להחריש. להערכתי, זה לא בגלל שלפתע חשב כמו גולדה ש"אין דבר כזה פלסטינים", הוא פשוט לא רצה להרגיז אף אחד כי - טובים משותפיו תומכים בהם ובגדול. ואנחנו? אנחנו לא באנו לריב.
נפתלי בנט, בניסיונו "להיבדל" מנתניהו, אמר שזו ממשלה של מעשים ולא של דיבורים. באו"ם הוא התעלם מהפלסטינים ודיבר הרבה על הקורונה. זו גם שיטה. בן גוריון אמר שהיסטוריה עושים, לא כותבים. נחיה ונראה. בכל מקרה בנט הבטיח באמריקה שהטוב עוד לפנינו. חכו חמישה שבועות. הוא כתב על זה בספר.