איך תיראה עוד שנה בשכונה הקשה שלנו? מערכת N12 פנתה ל-6 מומחיות לענייני המזרח התיכון כדי לנסות להבין בעזרתן מה חושבים עלינו ומה מצפה לנו מכיוונן של אירן, סוריה, לבנון, ירדן, מצרים ובזירה הפלסטינית. את הטורים שכתבו תוכלו לקרוא כאן:
האירנים - מטרה ברורה ומיידית: איום תמידי על מדינת ישראל | סימה שיין
הסורים: פותחים את השער לאירנים - שנוהרים לרמת הגולן | כרמית ולנסי
הירדנים: התקוות שנעלמה, האכזבה מישראל והחשש לקריסה | רות מלכי-ירון
המצרים: העוינות, ההסתה – וההחלטה להדק איתנו את הקשרים | קסניה סבטלובה
הפלסטינים: לא מוצאים את האור בקצה המנהרה | נועה שוסטרמן
בשבוע האחרון הסתמנו "הבהובים של תקווה" במציאות החשוכה שבה מצויה לבנון, הנתונה במשבר החמור ביותר אשר ידעה בתולדותיה. לאחר הידרדרות כלכלית-פוליטית-חברתית שנראה היה כי לא ניתן לעצור אותה, סוף כל סוף, ובעיכוב של למעלה משנה, הוכרז על כינון ממשלה חדשה. הרכב הממשלה, שבראשה עומד המיליארדר מיקאתי, האיש העשיר ביותר בלבנון, איננו מבשר כל שינוי בשיטה. לא בטוח שממשלת "הסכמה" זו, הסכמה שבממשלות הקודמות יצרה שיתוק, תוכל לתפקד ולקדם את הרפורמות הנדרשות להוצאת לבנון מהבוץ. עם זאת, הרכבתה עשויה לשדר חזות של יציבות עד לבחירות הקרובות לפרלמנט (מאי 2022) ולאפשר את הרחבת הסיוע הבינלאומי שלבנון זקוקה לו נואשות.
המשבר בלבנון - סיקור N12:
- המשברים מאיימים לפרק את לבנון: "המצב קשה, זו טרגדיה"
- במקום מאירן: סוריה ולבנון סיכמו על יבוא גז ממצרים
- לראשונה זה שנים: מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו בדרום לבנון
מה הוביל למשבר החמור בלבנון? מדובר במשבר משולב, כלכלי ופוליטי, הנובע מבעיות יסוד שעימן מתמודדת לבנון כבר שנים רבות: כלכלה המבוססת על יבוא ושירותים תלויה בהשקעות חוץ במגזר הבנקאי; שיטה פוליטית בעייתית הפועלת על פי מפתח עדתי; תפקוד לקוי של המערכת והנהגה מושחתת. משבר זה צבר תאוצה בשנתיים האחרונות בעקבות אוזלת היד של ההנהגה בהתמודדות עם המחאה העממית שפרצה בחודש אוקטובר 2019, השלכות מגפת הקורונה והפיצוץ הנורא בנמל ביירות בחודש אוגוסט 2020.
ההידרדרות המהירה בשנתיים האחרונות הותירה חלקים נכבדים מתושבי המדינה בחוסר כול. על פי נתונים עדכניים, למעלה משני שלישים מהתושבים חיים מתחת לקו העוני בעקבות אינפלציה של כ-95% בערך הלירה הלבנונית. יתרותיה של ממשלת המעבר חסרת האונים אזלו, ואין היא הייתה מסוגלת לסבסד את אספקת החשמל ומוצרי המזון הבסיסיים, או לסייע למערכת הבריאות שקרסה.
כמעט בכל בית בלבנון סובלים מחסרונם של אוכל (רבים הגיעו לחרפת רעב), חשמל (אספקה של כשעתיים ביום), מים, דלק לרכבים, גז לבישול, שירות רפואי, תרופות ואינטרנט. מי שיש ביכולתו לעזוב את לבנון בורח ממנה, והאחרים נאלצים לכתת את רגליהם ולעמוד שעות ארוכות בתורים שסופם אינו נראה בחיפוש אחר דלק ומוצרי הצריכה הבסיסיים. ברחובות גוברים מעשי האלימות של התושבים המיואשים, ואף ניכרים סימנים ראשונים לעימותים אלימים בין עדתיים ולאנרכיה באזורים בהם גורמי ביטחון הפנים וצבא לבנון, שסובלים בעצמם מהתגברות תופעת העריקות בשל הכרסום בשכר, מתקשים להשיב את הסדר על כנו.
חיזבאללה תחת לחצים כבדים
היחידים שמצליחים לשמור על רמת חייהם הם כמובן עשירי לבנון: אותן משפחות של האליטה השלטת בלבנון, העשירה והמושחתת מכל העדות, אשר ידעה יפה לאורך השנים לנצל את החיבור בין הון לשלטון לתועלתה על חשבון כלל האזרחים, ואשר לה עסקים, השקעות וכספים מחוץ ללבנון. הנהגה זו גילתה עד כה אוזלת יד במתן פתרונות לעצירת המשבר הנמשך. זאת, בשל חששה כי כל שינוי בשיטת הממשל או רפורמה לתיקון בעיותיה הכרוניות של לבנון, המהווים תנאי לסיוע משמעותי למדינה מצד מדינות המערב - יפגעו באינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלה.
חיזבאללה מצליח גם הוא לשמר בו-זמנית את מעמדו הדומיננטי במערכת הפוליטית הלבנונית. בממשלה החדשה יכהנו שני שרים מטעמו. חיזבאללה מצליח לשמר גם את קיומו העצמאי בלבנון: הוא ממשיך להתעצם צבאית ופועל כ"מדינה בתוך מדינה", כספק השירותים של האוכלוסייה השיעית.
עם זאת, אין להתעלם מכך שההתפתחויות הפנימיות בלבנון מקשות מאוד על הארגון ומעצימות את האילוצים הפועלים עליו, מעבר ללחצים המופעלים עליו מבחוץ ובראשן הסנקציות האמריקניות. אמנם לחיזבאללה מקורות מימון משל עצמו, מעבר לתקציבי המדינה (המדולדלים כיום) עליהם הצליח להשתלט. עיקרם הוא הסיוע האירני הנרחב, רווחיו מעסקים "שחורים" כמו הברחת סחורות וסמים, ותרומות של תומכים בחו"ל.
למרות זאת, מתרבים הסימנים המצביעים על כך כי גם הוא נפגע מהמשבר המתמשך: הוא מתקשה לספק את צרכיהם השוטפים של השיעים בלבנון, שהיו תלויים בתמיכתו עד כה. אין לו ברירה אלא לקצץ בהיקף העובדים שלו ובשכרם, וחשוב עוד יותר - הביקורת על הארגון בתוך לבנון הולכת ומתרחבת, כולל בקהילה השיעית. בקרב חוגים נרחבים בלבנון הולכת ומתחזקת כיום ההבנה כי חיזבאללה אשם במידה רבה בהידרדרות המצב הפנימי בלבנון, הן הכלכלי והן הפוליטי.
תדמית "מגן לבנון" נסדקה
מעורבות חיזבאללה בלחימה בסוריה בעשור האחרון כבר העלתה בשנים האחרונות סימני שאלה ביחס לתפקידו כ"מגן לבנון", אך כיום יותר מבעבר נשמעים בלבנון קולות המתנגדים למאבק שחיזבאללה מנהל מול ישראל על גבם של כלל תושבי לבנון. לאחרונה מתרבים גם מקרי העימותים בין פעילי הארגון למתנגדיהם. הארגון פועל להשתקת קולות מתנגדיו באמצעות איומים אלימים עד כדי חיסולם הפיזי, מאמצי ההפחדה והפעלת הכוח של הארגון מתבצעים בחשאי. ברוב הפומבי חיזבאללה עושה כל מאמץ שלא להתערב באירועי המחאה האלימים בתוך לבנון, ולהותיר לכאורה את התפקיד הבלתי אפשרי של השלטת הסדר לגורמי הביטחון הרשמיים, למעט במקרים בהם מסתמן איום אמיתי על האינטרסים שלו או על פעיליו.
נשאלת השאלה מהן השלכות המשבר בלבנון על ישראל, והאם תרחישים שליליים כמו התמוטטות לבנון, התפרקותה, כאוס או מלחמת אזרחים נוספת במדינה שסועה זו משרתים את ישראל.
קיימות גישות שונות בעניין זה. מכל מקום, להבנתי, ברור כי מבחינתה של ישראל מדובר בהתפתחות שלילית ביותר, ובמיוחד אם תרחישים אלו יובילו להשתלטותו המוחלטת של חיזבאללה על לבנון, להעמקת האחיזה של אירן במדינה בדומה למצב בסוריה ולהפיכתו של גבול ישראל-לבנון לזירת עימות פעילה בדומה למצב מול רצועת עזה. כבר כיום אנחנו עדים לאיום הנובע מהידוק הקשר והתיאום המבצעי במשולש אירן-חיזבאללה-עזה, כפי שבא לידי ביטוי בירי של הפלגים הפלסטינים מלבנון בכמה מקרים מאז מבצע "שומר חומות". זאת, בצד ניסיונותיו של חסן נסראללה לחבר את לבנון לציר השיעי ולאחרונה לכפות עליה קבלת דלק מאירן.
ישראל מוכנה לקריסה של לבנון?
לאור כל זאת, אין ספק כי גם בשנה הקרובה הזירה הלבנונית תדרוש יתר תשומת לב מעבר מצד מקבלי ההחלטות בישראל, אשר יהיו חייבים להתמודד עם שני אתגרים מרכזיים, שלא ניתן להפריד ביניהם ושילוו אותנו בשנים הקרובות. הראשון, אשר מרבים לעסוק בו בשל האיום הביטחוני הנראה לעין, הוא איך להתמודד עם האיום הצבאי מצד חיזבאללה הממשיך להתעצם ומשמש גם כלי בשירות האינטרסים של אירן. השני, שנדחק לסוף רשימת סדרי העדיפות לטיפול הדרג המדיני בישראל, הוא: גיבוש אסטרטגיה להתמודדות עם השלכות קריסתה של לבנון השכנה על ישראל.
הרשו לי להפתיע אתכם. המשבר בלבנון אינו מבשר בהכרח רק איומים לישראל, אלא גם הזדמנויות. כך למשל, ניכרת השפעתו על האסטרטגיה של חיזבאללה מול ישראל, ולא בכדי ההערכה המקובלת כיום במערכת הביטחון היא כי הארגון מרוסן ומורתע, ואין לו כל עניין להיכנס לעימות נרחב עם ישראל. מנגד, לארגון יש אינטרס בחימום הגבול המשותף מדי פעם כדי לשמר את כללי המשחק הקיימים, להרתיע את ישראל מעליית מדרגה בפעילות נגדו, להוכיח ללבנונים שיש לו בכל זאת ערך כ"מגן לבנון", ואם נידרש אז גם ליזום אירועים בשירות האינטרסים של אירן וחבריו ל"ציר ההתנגדות".
במצב כזה, צה"ל יידרש גם בשנה הקרובה לשמור על ערנות ומוכנות לאורך הגבול הלבנוני. עם זאת, מצוקתו הנוכחית של חיזבאללה מייצרת לישראל הזדמנות לעיצובה מחדש של האסטרטגיה להתמודדות מולו, שמטרתה העיקרית היא החלשת הארגון והרחקת אירן מלבנון, בתיאום עם שותפותיה במערב וידידותיה החדשות במפרץ.
>>> אורנה מזרחי היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב