ערב בואו של הנציג האמריקני האדי עאמר, סגן עוזר מזכיר המדינה האמריקני לענייני ישראל והרשות הפלסטינית במחלקת המדינה, ניכרת תכונה ברמאללה ונראה שהם מוכנים לסמן V. שיבתה של הסוגיה הפלסטינית לסדר היום האזורי היא חדשה מרנינה בפני עצמה מבחינתם. זה זמן חיה ההנהגה הפלסטינית בתחושה שעניינה נזנח והוסט לשולי הדיון. "הסכמי אברהם", באדריכלות אמריקנית-ישראלית (טראמפ את נתניהו), הותירו בפי ההנהגה הפלסטינית טעם חמצמץ ותחושה שמשוואה חדשה נרקמת בגאו-פוליטיקה המזרח תיכונית.

הממשל החדש בארצות הברית הפיח בקרב ההנהגה הפלסטינית תקוות מחודשות, אולי אף ציפיות מוגזמות, אם לשפוט על פי רשימת הדרישות שמתכוונת ההנהגה הפלסטינית להעלות לעת חידוש המשא ומתן.

מעבר לתביעות "המקובלות" -- סטטוס-קוו בהר הבית, הפסקת פינוי ערבים מבתיהם, מניעת הרחבתן של ההתנחלויות, פעימה נוספת של שחרור אסירים -- שהן מורכבות לכשעצמן, מדובר גם בסל דרישות אזרחיות: הגדלת מספר הרישיונות לעבודה בישראל, החזרת סגלי השיטור, הפקידות והמכס של הרשות הפלסטינית לגשר אלנבי. כל אלו נועדו ליצור מציאות בניחוח אוסלו ולחזק את הרושם ש"עסקת המאה" עברה וחלפה מן העולם.

דונלד,טראמפ,בנימין,נתניהו,תוכנית,שלום (צילום: רויטרס_)
אבו מאזן רוצה להשכיח את תוכנית טראמפ|צילום: רויטרס_

מעבר לממד המעשי שיש במסמך הדרישות הפלסטיני, מדובר כאן במהלך תדמיתי שנועד להשיב לרמאללה חלק מכבודה האבוד, שנשחק עד דק במהלך מבצע "שומר החומות". הייתה זו תנועת החמאס שבמהלך הלחימה האפילה על הרשות הפלסטינית והציגה אותה ואת מנהיגה הקשיש ככלים ריקים מתוכן.

באמצעות "מסמך הדרישות", רמאללה מציגה עצמה כמי שמסוגלת לאסוף את השברים ולהפעיל על ישראל לחץ דיפלומטי-מדיני בהתאם לרוח השעה במזרח התיכון.

"מסמך הדרישות" מציב אתגר לפתחה של הממשלה החדשה בישראל, לבטח כשמדובר באגפיה הימניים. הצורך והרצון לבנות עם הממשל החדש בוושינגטון יחסי עבודה תקינים תחייב אוזן קשבת, אולי אף מחוות מספר, בנושא הפלסטיני. האם ועד כמה, זאת נדע במהלך השבועות הקרובים.

>>> הכותב משמש כראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב