צמרת המערכת הפוליטית הוזמנה בחודש שעבר לאירוע שבע הברכות של בתו של חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה. אחרי שנתניהו אישר את הגעתו, רצו בלשכה של אשר לוודא שהם לא יוצרים תקרית דיפלומטית: הם עדכנו את גנץ בשעת ההגעה של נתניהו כדי לאפשר לו להגיע לפני או אחרי. גנץ בחר להגיע בדיוק בשעה של ראש האופוזיציה ולבלות איתו חצי שעה נינוחה מול המצלמות.
אווירה נינוחה ומחוייכת במיוחד בין גנץ לנתניהו הערב באירוע שבע הברכות של בתו של ח״כ יעקב אשר pic.twitter.com/qHnkCH19uG
— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) August 8, 2021
בשלב הזה כבר אפשר לדבר על דפוס. גנץ עצמו הוא זה שמשאיר את אופציית הממשלה החלופית (זו של גנץ-ונתניהו) על סדר היום הציבורי. הוא הכלה המחוזרת שההצעות מגיעות לפתחה, אבל הוא ממש לא יתנגד שנדע מזה.
שימו לב למשל לדברים שאמר גנץ לריאיון לישי כהן בכיכר השבת ערב חג הסוכות. כהן שואל: "אתה שולל את האפשרות שתקים ממשלת ימין עם נתניהו?", וגנץ משיב: "אני לא נכנס לזה, אין היתכנות כזו, אני שייך לממשלה. ההצעות קיימות אבל עובדה שאני שלושה חודשים בממשלה. זה מצב רגיש, אין לנו רוב מובהק אבל ככל שאני אוכל לקיים את הממשלה כך אני אעשה. אני רוצה להיות ראש ממשלה, כרגע אני בוחר את הממשלה הקיימת ובע"ה היא תמשוך זמן".
גנץ כבר פוליטיקאי מיומן. לו רצה להוריד את האפשרות מהפרק היה עונה כשם שענה ליברמן כשנשאל על צירוף החרדים לממשלה: "בשום אופן לא". במקום זאת בחר להדגיש שהוא מכוון לראשות הממשלה, שיש הצעות - אבל כרגע הוא בוחר בממשלה הזו, ושזו ממשלה שלא נהנית מרוב מובהק, דבר שגם אינו נכון מבחינה עובדתית. במילים אחרות, גנץ ביקש מהעיתונאים לשים תזכורת לשאול אותו בעניין אחת לכמה ימים.
אבל לא רק הריאיונות של גנץ משאירים את הסיפור חי. פגישת נתניהו-גנץ בסוף המושב, שחשף עמית סגל, אינה דבר של מה בכך בין שני אישים שאמורים לתעב זה את זה. כך גם הפגישה החריגה עם הרב קניבסקי ערב ראש השנה, כשיתר השרים עדיין תחת חרם מוקפד מצד החרדים. גם ההחלטה של גנץ להיפגש עם אבו מאזן מעידה על קו עצמאי, גם במחיר של התנגשות עם האגף הימני בממשלה.
השאלה הגדולה היא למה גנץ עושה את זה. בליכוד משוכנעים שגנץ מנסה להישאר רלוונטי ולהגדיל את המניות שלו בממשלת השינוי. הוא רוצה לוודא שלפיד ובנט לא ייקחו אותו לרגע כמובן מאליו. כך יוכל לקבל בקלות את הסכמתם לרפורמות שנויות במחלוקת כמו תוספת הפנסיות או לזכות בתפקידים עבור מקורביו. בליכוד טוענים שיש רק דרך אחרת לנהל משא ומתן רציני בסוגיות האלה - בחשאי, וגנץ בוחר להחצין שוב ושוב את ההצעות שקיבל. הם גם סבורים שהקו הזה מחזק את גנץ בציבור, שמעריך אותו על הלויאליות לממשלה הקיימת. לדבריהם, הוא לא מכור לנתניהו, אלא לתשומת הלב.
אבל יש גם מי שחושבים אחרת. שגנץ לא מסוגל להשלים עם העובדה שאדם עם שישה מנדטים והרבה פחות ניסיון ביטחוני ממנו יושב בלשכת ראש הממשלה במקומו. גנץ לדבריהם אוחז בגישה של בנט - בשביל להיות ראש ממשלה שווה לספוג מהבייס, ולבנות את עצמך מחדש מהתפקיד הרם ביותר. מצדדי הגישה הזו סבורים שגנץ מנסה להרגיל את הציבור לרעיון שאולי יום אחד יקום ויעזוב את הממשלה. הוא בונה את האליבי בכך שהוא משדר שהחיכוכים בינו לבין הממשלה בלתי פוסקים.
על דבר אחד מסכימים כולם: גם אם משהו דרמטי יתרחש, זה יקרה אחרי התקציב. גנץ לא ייקח שוב את הסיכון שנתניהו יפיל על זה את הממשלה. את צפונות ליבו של גנץ קשה לגלות, אבל יכול להיות שהוא צודק בהערכתו שאין לכך היתכנות. ראשית, העסקה מחשידה: בכחול לבן טוענים שהשליחים האחרונים כבר הציעו ממשלה בלי רוטציה לנתניהו (בליכוד מכחישים). מאחר ונתניהו לא יכול לכהן גם כשר בגלל המשפט נגדו, המשמעות היא שנתניהו יהיה חבר כנסת מהשורה. אפילו בסביבת גנץ מודים שזה טוב מכדי להיות אמיתי.
בנוסף, הממשלה שגנץ אמור לעמוד בראשה אמורה לכלול 61 מנדטים בלבד, שבתוכם גם איתמר בן גביר, סמוטריץ' ואבי מעוז. זו קואליציה מאתגרת בשביל מי שהרגע חידש את הקשרים עם אבו מאזן, וחברים בכחול לבן מצהירים בשיחות סגורות שלא יתנו לה יד. בכירים במפלגה מספרים שגנץ הבטיח להם שזה לא על הפרק מבחינתו ואין לו כוונה לסמוך שוב על נתניהו.
גם נתניהו לא עושה עבורם את החיים קלים: ראש האופוזיציה לא מנסה להמציא את עצמו מחדש. הוא ממשיך לתקוף ולהלעיג את יריביו ולטפח את הקשרים עם בעלי הון, אותם קשרים שסיבכו אותו מלכתחילה. המתקפה של נתניהו על ביידן השבוע היא ההיפך המוחלט מהקו הממלכתי שאנשי כחול לבן מנסים להיות מזוהים איתו.
גם בליכוד החלו להישמע לאחרונה קולות שמתנגדים לממשלה בראשות גנץ. רק בסוף השבוע האחרון הצהיר ניר ברקת ב"פגוש את העיתונות" שאין שום סיבה לתת את ראשות הממשלה לאדם עם 8 מנדטים. הם אומנם לא ירימו את ידם נגד ממשלה כזו, אבל יכולים למרר את חייה - וגנץ יודע זאת היטב.
בשורה התחתונה נראה שגנץ פשוט פיתח שיטה לשמור על מאזן אימה מול בנט ולפיד. נתניהו הוא נשק יום הדין שלו. אחרי שלפיד הודיע שהוא לא רואה בעצמו ראש ממשלה חליפי, נראה שגנץ שואף לתואר - להיות זה שבאמת יכול להחליף את ראש הממשלה בכל רגע נתון.
