זה נהפך לשגרה שיריבי ישראל פותחים בלוחמה פוליטית נגדה על ידי האשמתה בבית הדין של דעת הקהל כאחראית לפשעי מלחמה שונים במהלך העימותים האחרונים מול החמאס.
בשנת 2009, מועצת זכויות האדם של האו"ם האשימה את ישראל בהריגת אזרחים חפים מפשע בעת מבצע 'עופרת יצוקה', כך שהאשמות בגין פשעי מלחמה ישראליים הפכו לנושא המרכזי מולו ישראל נאלצה להתמודד. השופט ריצ'רד גולדסטון, ראש צוות הבדיקה של האו"ם למבצע 'עופרת יצוקה', חזר בו בסופו של דבר מהמסקנות העיקריות הכלולות בדו"ח שחיבר, אך זה לא הפחית מחומרת האישומים עימם נאלצה ישראל להתמודד.
בשנת 2021, האישום השכיח ביותר שנשמע נגד ישראל הוא ביצוע של "טיהור אתני". כך הובילה חברת הקונגרס הדמוקרטית, אילהאן עומאר (ממדינת מינסוטה), את האישום באומרה כי ניתן לאפיין את המדיניות הישראלית בצורה הטובה ביותר כ"טיהור אתני".
מועצת הסטודנטים באוניברסיטת ייל אף היא התמקדה בתמה הזאת וקבעה: "אנו מגנים את אי הצדק, הטיהור האתני ורצח העם". מוטיב זה המשיך להתפשט. האיגוד הלאומי לחינוך, איגוד המורים הגדול בארצות הברית, שקל בסוף חודש יוני להוציא החלטה המגנה את ישראל על "הטיהור האתני" שנעשה לפלסטינים. אפילו בעולם האמנות, Art Forum, אחד מכתבי העת האמנותיים החשובים, פרסם במהדורת קיץ 2021, טענה כי ישראל עוסקת ב"טיהור אתני" של הפלסטינים.
הביטוי "טיהור אתני" הוא חדש יחסית. השגריר ריצ'רד הולברוק המנוח, שכיהן כשגריר ארצות הברית באו"ם בעת שכיהנתי גם אני כשגריר ישראל באו"ם, וניהל את המשא ומתן על הסכמי דייטון שהובילו לסיומה של המלחמה בבוסניה, כתב בזיכרונותיו כי בקיץ 1992 המונח "טיהור אתני" הפך לביטוי חדש שנכנס לשפה האנגלית ונוצר על מנת להסתיר את הכוונה שעומדת מאחוריה. דהיינו, ל"רצח המוני, אונס ועקירת אנשים מבתיהם על בסיס מוצאם האתני". המונח לא הוכר כפשע על פי החוק הבינלאומי. מועצת הביטחון של האו"ם מינתה ועדת מומחים שתבדוק הפרות אפשריות של החוק ההומניטארי הבינלאומי בשטחה של יוגוסלביה לשעבר. לראשונה הגדירה הוועדה "טיהור אתני" כ"הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית באמצעות כוח או הפחדה".
אילהאן עומאר הגיבה בשנת 2021 בעיקר למחלוקת סביב סוגיית ההתיישבות בשייח ג'ראח בירושלים, אבל האשמת ישראל ב"טיהור אתני" במקרה זה הוביל למספר מאמרים שטענו כי "טיהור אתני" הנו מדיניות ישראלית מאז 1948. פרופ' בני מוריס, ההיסטוריון המוביל בישראל לנושא זה, כתב מספר מאמרים שטענו כי "ישראל לא ביצעה טיהור אתני בשנת 1948". מוריס מצטט מתוך תכנית ד' של ההגנה שלא היוותה תכנית אב לגירוש הפלסטינים כפי שטוענים כמה סופרים העוינים את ישראל.
המסמך לא קרא לגירוש התושבים הערבים מהארץ אלא רק קרא לגירוש תושבי הכפרים הערביים שנלחמו בפועל נגד היהודים. ההוכחה לכך הינה שעשרות אלפי ערבים נותרו במדינה היהודית מכיוון שלא הייתה כל מדיניות ישראלית לייצר כאן מדינה הומוגנית מבחינה אתנית, כפי שעשו הסרבים הבוסניים כעבור שנים. מעבר לכך, האוכלוסייה הערבית משתלבת אט אט למרקם החיים בתחומים רבים של מדינת ישראל. כך לדוגמה ניתן למצוא שופטים, רופאים בכירים, חברי כנסת ושרים ערביים. כך שהאשמה הכוללת שישראל ביצעה "טיהור אתני" היא משוללת יסוד.
באופן אירוני, רבים מאותן מדינות וארגונים המתמקדים כיום בישראל מתעלמים לצערנו לחלוטין מהמקרים האחרונים של "טיהור אתני" המתרחשים במזרח התיכון. במלחמה האחרונה בסוריה, כוחות אירניים וכוחות הפרוקסי שלהם נכנסו לכפרים סונים וגירשו את תושביהם. במקרים רבים הם לוקחים את משפחות הכוחות השיעים מאפגניסטן ופקיסטן ונותנים להם את הבתים הנטושים האלו. ואף מילה לא נאמרת בעניין. וכך, מי ששותק בעניין הופך להיות שותף לפעולות זדוניות אלו.
בל נשכח שבלחימה האחרונה, שחמאס פתח בה בשיגור רקטות על טווח נרחב כלפי האוכלוסייה האזרחית בישראל, צה"ל הקפיד ביותר להשיב אש לעבר יעדים צבאיים, ונמנע שוב ושוב בפגיעה במוקדים אזרחיים. בכך הוא ביצע מדיניות שהיא ההפך הגמור מהטענה ל"טיהור אתני".
חשוב לזכור כי ישראל ניצבת כעת בפני שני סוגים של לחימה: פיגועי טרור וירי רקטי של חמאס ומהצד השני אל מול הלחימה הפוליטית-תודעתית .
לקבל את המינוח "טיהור אתני" שווה ערך להנפת דגל לבן במערכה הפוליטית. ישראל חייבת להישאר חזקה בחזית הפוליטית כפי שהיא מנהלת את המערכה בצד הצבאי. אין שום סיבה להאמין שישראל אינה יכולה לנצח במלחמה הפוליטית נגדה אם היא תגייס את יכולותיה גם לתחום הזה.
>>> הכותב הוא נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, כיהן כשגריר ישראל באו"ם וכמנכ"ל משרד החוץ