הפלסטינים לא מוצאים את האור בקצה המנהרה

איך תיראה עוד שנה בשכונה הקשה שלנו? מערכת N12 פנתה ל-6 מומחיות לענייני המזרח התיכון כדי לנסות להבין בעזרתן מה חושבים עלינו ומה מצפה לנו מכיוונן של אירן, סוריה, לבנון, ירדן, מצרים ובזירה הפלסטינית. את הטורים שכתבו תוכלו לקרוא כאן:

האירנים - מטרה ברורה ומיידית: איום תמידי על מדינת ישראל | סימה שיין

הלבנונים: סיר הלחץ ברחובות דוחק את חיזבאללה לפינה | אורנה מזרחי

הסורים: פותחים את השער לאירנים - שנוהרים לרמת הגולן | כרמית ולנסי

הירדנים: התקוות שנעלמה, האכזבה מישראל והחשש לקריסה | רות מלכי-ירון

המצרים: העוינות, ההסתה – וההחלטה להדק איתנו את הקשרים | קסניה סבטלובה

אחרי 4 שנים קשות, הרשות הפלסטינית זכתה לאנחת רווחה עם בחירתו של ביידן לנשיאות ארצות הברית. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אומנם מודע למגבלותיו של ביידן ושל מדיניות החוץ האמריקנית במזרח התיכון בעת הנוכחית, אך הנסיגה מאפגניסטן הייתה תזכורת לכלל מנהיגי האזור על הרצון האמריקני להפחית את המחויבות לחלק זה של העולם ולהפנותו לסין. עם זאת, הפרידה מהנשיא טראמפ וזריקת "תוכנית המאה" מהמגירה לפח הייתה ניצחון מתוק עבור עבאס, שדגל בגישת ה"צומוד" (דבקות) מול ישראל והאמריקנים.

סיקור N12:

• לפיד הציג תוכנית לשינוי מדיניות מול עזה
• מצרים לחמאס: אם הירי לא ייפסק, ישראל תצא למבצע צבאי
• סער נגד התוכנית של לפיד מול עזה: "לא ריאלית"

כעת, הרשות הפלסטינית שואפת להחזיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני למרכז הבמה הבין-לאומית ולהחזיר את הלחץ הבין-לאומי על ישראל על מנת שתבצע ויתורים. אם ייצא מכך תהליך מדיני מה טוב מבחינתם, אך הפלסטינים מבהירים שהם מעוניינים במעורבות בין-לאומית ולא רק הישענות על התיווך האמריקני.

גם ללא האפשרות למשא ומתן על הסכם קבע בעתיד הנראה לעין, כפי שהבהיר היטב ראש הממשלה נפתלי בנט בביקורו בוושינגטון, חילופי השלטון בישראל מביאים עימם שלל הזדמנויות עבור המערכת הפלסטינית, ובעיקרם הכרה מחודשת בחשיבות לפעול לשיפור חיי הפלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה. ראיה לכך ניתן לראות בחשיפת תוכניתו של שר החוץ לפיד לשיקום ושיפור עזה ובמפגש של שר הביטחון גנץ עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן.

רשות במשבר

מהלכים אלו, שמתורגמים בימים אלה למדיניות בפועל - הגדלת מספר אישורי העבודה לפועלים פלסטינים ומתן אישורי בנייה בשטחי C, עשויים לקדם יציבות ביטחונית, שגשוג כלכלי ומשילות בשטחים הפלסטינים. אלה יכולים להוות בסיס איתן יותר להיפרדות מן הפלסטינים, אם וכאשר יבשיל היום, או לפחות להגדיל את העצמאות והפחתת התלות שלהם בישראל.

עם זאת, ישנם אתגרים משמעותיים הניצבים בפני המערכת הפלסטינית, שעלולים להקשות על המהלכים החיוביים. האתגר המרכזי ביותר שחוותה הרשות הפלסטינית בשנה האחרונה וצפוי להימשך הוא השמירה על לגיטימיות השלטון בפני הציבור הפלסטיני, ומכאן גם המשך האחיזה במושכות השלטון ושמירה על מוקדי הכוח. הכרזתו של עבאס בדבר בחירות ברשות הפלסטינית לפרלמנט, שהיו אמורות להתקיים במאי, התקבלו על ידי הציבור בציניות ובלגלוג, אך גם באופטימיות זהירה ותקווה לרענון. ביטול הבחירות היוו אובדן אמון עמוק בגורמי הרשות ומוכנותם להיות דמוקרטיים.

לכך התווספה הריגתו של פעיל נגד הרשות הפלסטינית בידי מנגנוני הביטחון, ניזאר בנאת, ופיזור ניסיונות המחאה בצורה אלימה. עוד ראיה לכך היא הצמיחה בפופולריות של התנזים בחברון ובג'נין, והסרטונים שמעידים על אובדן פחד מהרשות והתרסה. עד כה מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית הצליחו במשימתם לוודא שהאירועים אינם יוצאים מכלל שליטה, אך זאת בעיקר משום יכולתם להטיל מורא ולא בזכות תמיכה במעשיהם.

עוד גורם שמשפיע על אובדן הלגיטימיות הציבורית הוא המצב הכלכלי בגדה המערבית, שרק הורע במהלך מגפת הקורונה. כמו במקומות רבים בעולם, בהם גם ישראל, בעלי העסקים הקטנים-בינוניים נפגעו כלכלית מהסגרים והאבטלה צמחה. הרשות הפלסטינית ניסתה להציע פתרונות לסיוע לנזקקים, אך משמעות הדבר היה הגדלה משמעותית של ההוצאות בעוד ישנה ירידה בתקבולים ממס ותרומות ממדינות זרות וארגונים בינלאומיים, ומכאן הגידול בגירעון ובחוב. אובדן ההכנסה ליבה את התרעומת הציבורית ולא פעם הוצפה הרשת סרטונים של סוחרים המקללים את הרשות הפלסטינית והעומדים בראשה, דבר שלפני כן היה נחשב טאבו בפומבי.

גורם נוסף שמאתגר את מאזן הכוחות ברשות ויכולתו של עבאס לשלוט ללא עוררין הוא שאלת היום שאחרי עבאס. מכאן נובעות שאלות נוספות שישפיעו על התגלגלות האירועים - האם עזיבתו של עבאס את הזירה תהיה במפתיע? האם בחירתו של היורש תתקבל בדרכים המקובלות, או שמא תצית מאבקי כוחות בין הטוענים לכתר? האם יורשו של עבאס יחזיק בשלושת תפקידיו - יו"ר פתח, אש"ף והרשות הפלסטינית - או אלו יפוזרו בין שלושה יורשים?

היום שאחרי אבו מאזן

שאלות אלו מקננות לא רק בראשיהם של גורמי מערכת הביטחון הישראלית, אלא גם בקרב גורמים ברשות הרואים עצמם יורשים מתאימים ומכינים את הקרקע לאותו יום. עד כה ניכר שעבאס לא רואה באופק את עזיבתו, מקיף עצמו בנאמנים ודואג להבהיר שהוא הראיס ואין בלתו. הדינמיקה לעיל משפיעה על מאזן הכוחות בין גורמים המתכוננים לשעת השין ובונים בריתות, בהם חמאס שרוצה להגדיל את השפעתו בגדה המערבית, ועל התמיכה הציבורית בעבאס, שכאמור נמצאת בשפל חסר תקדים.

שני אתגרים נוספים באו לידי ביטוי במבצע "שומר החומות". ראשית, מזרח ירושלים כטריטוריה עצמאית שאינה מזדהה עם הרשות הפלסטינית. מאז מחאת המגנומטרים ב-2017, הפלסטינים המזרח-ירושלמים יצרו לעצמם זהות ייחודית כשומרי אל-אקצא. בעוד ישראל אינה מאפשרת לרשות לפעול שם וכוחות הביטחון הישראלים פועלים לסיכול ניסיונות חמאס לבסס מעמדם, הפלסטינים במזרח ירושלים מנהלים עצמם בצורה עצמאית, עם השפעה מינורית של עיריית ירושלים ומשטרת ישראל.

הדבר מאתגר הן את הרשות הפלסטינית, שמגדירה את מזרח ירושלים בירת המדינה הפלסטינית אך חסרת השפעה שם בפועל. מעל הכול ניצב הניסיון העיקש של חמאס להשתלט על ההובלה של המערכת הפלסטינית - שירתה רקטות לעבר ירושלים על רקע האירועים בשיח' ג'ראח וכניסת שוטרים ישראלים למסגד אל-אקצא, ומעל כל במה הסבירה שהיא מגינה על הזכויות הפלסטיניות בירושלים מפני ישראל, בניגוד לרשות הפלסטינית שמשתפת עמה פעולה.

הדילמה הישראלית

ישראל מצידה גם ניצבת בפני אתגרים מהזירה הפלסטינית, שחלקם נובעים מהתהליכים המתוארים לעיל וחלקם קשורים באינטרסים האזוריים. לפני כמה ימים שר החוץ לפיד הודיע על תוכניתו לשיקום עזה, "שיקום תמורת ביטחון", שהינה למעשה הסדרה ארוכת טווח עם חמאס. מחד, מדובר בתולדה של הבנה ארוכת שנים שחמאס אינו הולך לשום מקום והניסיונות להחליפו או להעיפו כשלו, בנוסף להבנה שהידרדרות הומניטרית ברצועת עזה אינה משרתת את האינטרס הישראלי. עם זאת, מנגד, מדובר במהלך שעלול להחליש עוד יותר את מעמדה של הרשות הפלסטינית ולחזק את הנרטיב שישראל מבינה רק כוח. התוכנית גם מלמדת שהתגבשה ההבנה שאי אפשר לקשור את פתרון סוגיית השבויים והנעדרים עם שיקום עזה, והנושא צפוי להישאר תקוע כל עוד ישראל אינה מסכימה לשחרר את אלפי האסירים שחמאס דורשת.

התשובה המתבקשת, שגם נשמעה לא אחת על ידי גורמים ישראלים בשנה האחרונה, היא "לחזק את הרשות הפלסטינית". עם זאת, נדמה שהדבר הפך למעין מנטרה ריקה, שלא ברור אם המערכת הפוליטית בישראל מסוגלת לעמוד מאחוריה. ממשלת ישראל הנוכחית בנויה על איזון עדין בין ימין ושמאל, יהודים וערבים. משמעות הדבר היא שהממשלה יכולה לקדם רק מהלכים בקונצנזוס ותימנע ממהלכים שעלולים לתקוע טריז בין חלקיה. נכון שהרשות זקוקה לשיפור התשתיות, שיפור המצב הכלכלי והגברת המשילות והיציבות - מרכיבים לחיזוק הרשות שיש עליהם קונצנזוס בממשלה הנוכחית, אך היא נזקקת לאופק מדיני כאוויר לנשימה.

הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית תחת מחמוד עבאס נבעה בעבר בראש ובראשונה מכך שהוא קידם את הקמת המדינה הפלסטינית באמצעים לא-אלימים, לצידה של מדינת ישראל. ככל שדרכו הניבה תוצאות וקידמה תמורות מול ישראל והקהילה הבינלאומית, קריאת התיגר על שלטונו הגיעה בעיקר מגורמי "ההתנגדות" ולא קיבלה גושפנקה על ידי הציבור הפלסטיני. כאשר ישראל אינה מוכנה להכיר בפומבי בכך שגם היא שואפת להיפרדות ומוכנה עקרונית להקמת מדינה פלסטינית, דרכו של עבאס מתערערת בעוד חמאס מתהדר בכך שהוא מצליח איפה שעבאס נכשל.

תשפ"ב אכן צופה הזדמנויות עבור הפלסטינים, כאלו שלא נראו בשנים האחרונות, בעיקר הקלה במצב הכלכלי ושיפור בחייהם בגדה המערבית ואף ברצועת עזה. עם זאת, ספק ששיפורים אלו יהפכו את המגמות המרכזיות של תשפ"א, אם כי ביכולתם להאט אותן. יש שיטענו שכדי להימנע מהמשך הידרדרות יש להציב אופק מדיני שמבהיר שפניה של ישראל הוא להיפרדות, תוך קידום הסכמי מעבר על הדברים שניתן להסכים עליהם היום. אולי בשנה החדשה, עם ממשלה ישראלית חדשה ונשיא אמריקני חדש, יש מקום לאופטימיות זהירה שתגובש אסטרטגיה ברורה.

>>> נועה שוסטרמן משמשת כרכזת תוכנית מחקר פלסטינים במכון למחקרי ביטחון לאומי שבאוניברסיטת תל אביב