חמאס הכריז מלחמה על ישראל בעיצומו של יום ירושלים ובנקודת השפל הנמוכה אי פעם בהרתעה הישראלית כלפיו. ישראל, המוקפת באיומים ושסכנות רבות משחרות לפתחה, מבססת את תפיסת הביטחון שלה על ארבעה עקרונות: הראשון הוא הרתעה. במידה וכשלה ההרתעה, צריך על פי תפיסת הביטחון שתהיה התרעה מספקת כדי שצה"ל יוכל להיערך בזמן ולקדם את פני הרעה. העיקרון הבא הינו השגת הכרעה, כזו שתותיר טראומה בתודעת האויב ותרתיע אותו בבואו לפתוח שוב במלחמה נגד ישראל. העיקרון הרביעי, הגנה, התווסף לתפיסה לפני שני עשורים ומכוון בעיקר להגנת העורף שהפך ליעד המרכזי בהתקפות על ישראל.
הקושי להרתיע ארגון טרור שאין לו אחריות על שטח או מחויבות לאוכלוסיה הוא קושי מהותי. לכן, ישראל העדיפה תמיד כתובת מדינתית או חצי מדינתית שניתן להרתיע אותה, לבוא אליה בדרישות ואף להכות בה כשנדרש כדי שתפעל להפחתת הסיכונים על ישראל. על פי ההגיון הזה, חמאס דומיננטי ברצועת עזה ומורתע על ידי צה"ל נוח לישראל. הבעיה היא שבשנים שחלפו מאז מבצע "צוק איתן", ישראל העדיפה שקט מדומה על פני הרתעת החמאס. כפועל יוצא, חיזקה ישראל את הארגון במודע ובמתכוון, וסייעה לו לבסס את שילטונו בעזה. בשנים האחרונות, אלפי משאיות עמוסות בכל טוב זרמו כל יום לתוך הרצועה. חמאס הטיל מכסים על הסחורה הנכנסת וגרף הון בו השתמש לתדלוק הטרור נגד ישראל. ישראל אף הוסיפה תמריץ משלה לחיזוק מאמץ ההתעצמות של חמאס בכך שאפשרה נחיתות מטוסים עמוסים במזומנים שהועברו בליווי ישראלי למחבלי הרצועה.
ישראל הפכה ממרתיעה למורתעת והתהלכה על קצות האצבעות כדי לא להרגיז את חמאס, שקיבל כמעט את כל מבוקשו. זעקות השבר של משפחות הדר גולדין ואורון שאול ז"ל, קצין בסיירת גבעתי ולוחם גולני שנשלחו להילחם בעזה בשם מדינת ישראל ושגופותיהם מוחזקות על ידי חמאס זו השנה השביעית, להפסיק את ההתרפסות בפני חמאס ולהתנות כל הקלה בהשבת הבנים, נתקלו בקירות של ממסד אטום. הם מרגישים נבגדים ומרומים.
לאחר שנשחקה ההרתעה הישראלית עד דק, החליטו בחמאס שהגיע העיתוי הנכון לפתוח במלחמה. למזלנו, ולרוע מזלם, הם מצאו מולם את צה"ל ואת השב"כ שלא בזבזו זמן בשנות החידלון המדיני והתכוננו היטב למה שהבינו שבוא-יבוא. צה"ל מפגין יכולות מרשימות של לחימה תחבולנית וסגירת מעגלי אש מהירה מבוססת על חדירה מודיעינית עמוקה והצליח לזעזע קשות את חמאס ואת הג'יהאד. לא פחות חשוב, צה"ל נלחם לאור ערכיו ודאג לצמצם למינימום האפשרי את מספר הנפגעים הבלתי מעורבים בלחימה.
צה"ל לא התכוון ולא קיבל פקודה להכריע את חמאס. הכרעה כזאת אפשרית, אך תדרוש כיבוש של עזה ושהייה שם במשך שנים, שגם לאחריהן לא בטוח כלל שיהיה מישהו שיוכל לנהל את החיים בעזה. לכן, צה"ל שימר את החמאס ככתובת בעזה, אבל זהו חמאס מורתע ומוחלש באופן משמעותי. בצה"ל מבינים היטב שללא תחזוק נוקשה, ההרתעה שהושגה תישחק שוב.
המבחן הראשון להצלחה הוא בהחזרת גופות הלוחמים והאזרחים החיים המוחזקים בעזה. זה צריך להיות תנאי להכנסת משאית האספקה הראשונה לרצועת עזה. החלשת החמאס חייבת לכלול פגיעה קשה במערכיו במזרח ירושלים צריך לסגור את כל מוסדות חמאס במזרח העיר, לעצור את המנהיגות הבכירה ולהתחיל בהכנות לגירושם לעזה. גם חמאס בגדה צריך להיות מטופל, בשילוב זרועות עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית להם מהווה החמאס סכנה קיומית. את מנהיגות חמאס בבתי הכלא, שפועלת כמעט ללא הפרעה כמפקדה לכל דבר, צריך לנתק מהעולם החיצון.
המרכיב הרביעי בתפיסת הביטחון הוא הגנה. יש לנו כיפת ברזל וביצועיה מרשימים, הקיר התת-קרקעי שנבנה נגד המנהרות החודרות, מערכות התרעה יעילות, הנחיות פיקוד העורף ומיגון הישובים כל אלה תמכו את רוחו האיתנה ממילא של העורף הישראלי ואפשרו לצה"ל ולדרג המדיני לקבל החלטות שקולות ומאוזנות. אך גם כאן ישנם פערים לטיפול ומקום רב לשיפור. ישנו מחסור עצום בממ"דים בישובים שהרקטות הן לחם חוקם. את ההזנחה הזאת צריך לתקן מיד. לפני מספר שנים הציגה תעשייה ביטחונית ישראלית יכולת ליירט את הרקטות המשוגרות לישראל כשהן עדיין מעל לשטח רצועת עזה. זוהי יכולת מוכחת וקיימת שמסיבות שאינן ברורות, לא פותחה כמערכת נשק. במקום בו יש מנהיגות פוליטית שעוסקת 24/7 בשרות הציבור ולא בעצמה, דברים כל כך חשובים לא נופלים בין הכסאות.
>>> הכותב הוא אלוף במילואים, מפקד אוגדת עזה לשעבר, חבר תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל"