לצד מופע האימים שחדר דרך המרקע לכל בית בישראל, הייתה צריכה להתווסף "אזהרת צפייה". כמות השקרים, חצאי האמיתות, הדיס-אינפורמציה והמניפולציות ששמענו בלילה אחד משני המנהיגים, משני טובי בחורינו יוצאי הסיירת נתניהו ובנט, גרמו לי להבין מדוע בערב כזה עדיף כבר לצפות ברבע גמר גביע המדינה, הגם כשמדובר בבית"ר תל אביב נגד בני סכנין בכדורגל.
- התגובות להצהרת נתניהו: "מעולם לא ראינו ראש ממשלה כל כך מבוהל והיסטרי"
- בנט: "נתניהו רוצה בחירות, לא אסכים לכך"
בערב הזה של קרב המהלומות בין בנט לנתניהו, ה-Fact Checker, אותו סטרייפ שמקרינים על המסך לאיתור שקרים ועובדות אלטרנטיביות, היה קורס תחת העומס. נפתלי בנט מספר שהוא רוצה להקים ממשלה עם מרצ והעבודה שבה הוא יוכל להיות נאמן לעקרונותיו האידאולוגיים. הוא מכנה ממשלה כזאת, ללא ליכוד וללא מפלגות דתיות, "ממשלת אחדות". הוא לא מגלה לכם שממשלה כזאת תהיה ממשלת רוטציה שבה במוקדם ובמאוחר יישב, בניגוד לחתימתו, תחת יאיר לפיד. את המפלגות הערביות, עליהן הוא צפוי להסתמך - הס מלהזכיר.
מנגד, נתניהו שפעם אמר לנו שממשלה רחבה היא צו השעה והפעם שממשלת ימין מלא-מלא היא היא צו השעה, בחר בשעה זו למכור לנו כמה חצאי אמיתות: "זה לא דמוקרטי להיות ראש ממשלה עם שבעה מנדטים". טעות. זה אולי לא רצוי, אך בהחלט מצוי. יש לזה תקדים בעולם. נתניהו אגב כיהן גם הוא פעמיים כראש ממשלה אף שמפלגתו פיגרה, אמנם במעט, אחרי הגדולה שבחבורה.
"אני קיבלתי את המנדט, אבל בנט מנהל משא ומתן במקביל", התלונן נתניהו כאילו הפך את עצמו לאביר איכות השלטון. את "בלוק הימין" או את פיזורה של הכנסת יום לפני העברת המנדט לאחר, עשה מי שפסל כל משא ומתן של מישהו אחר. נתניהו חזר שוב ושוב על הטענה/האשמה ש... בנט מונע מתוך אמביציה אישית. וואו. איזו האשמה קשה. הרי נתניהו אמר עוד בשנת 1999: "אני דמוקרט, ב-'ד' מודגשת. אני פשוט לא חשבתי אף פעם שלשלטון בחרתנו. תמיד אמרתי ליאיר שהבית בו אנחנו נמצאים, זה דבר זמני". עכשיו הבנתי מה עושה הרחפן במאדים – מחפש בנרות פוליטיקאים עם אמביציה. בינתיים לא מצאו.
בחודש דצמבר בשנת 2000, ראש הממשלה אהוד ברק איבד את אמון הכנסת והכריז: "אתם רוצים בחירות? אני מוכן לבחירות". זו הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה?) שבה הוחלט על קיום בחירות ישירות לרשות הממשלה, ללא פיזור הכנסת. באותו יום האזרח המודאג נתניהו ובעבר ראש הממשלה היה במסע הרצאות בארצות הברית. עם שובו, אמר לי נתניהו כי בכוונתו להודיע שיעמיד את עצמו לבחירה אך ורק אם הכנסת תתפזר. "אי אפשר למשול עם כנסת לעומתית", הסביר. השבתי לו: "ביבי, היית בצבא, נכון? כשנותנים לך שבת, תיקח".
נתניהו לא לקח. הוא ויתר על ההזדמנות הוודאית הזאת, השאיר את הבמה לאריאל שרון והמתין ל"שבת" עוד 9 שנים עד ששוב נבחר. כעת לנפתלי בנט יש הזדמנות פז, אולי אחת ל-2000 שנה, להיות ראש ממשלה - אבל עם המחנה השני. כל מה שהוא צריך לעשות זה לנהוג, או יותר נכון לרכוב כמו איוול קניבל - אותו פעלולן משנות ה-70 שקפץ עם אופנועו מגדה אחת של הקניון לגדה השנייה. הפעלול הזה כרוך בסיכון אדיר. אם ממשלת הריפוי-שינוי-אנטי נתניהו תתרסק עוד לפני שתקום, הרי שכושר המיקוח של בנט מול נתניהו יצלול למעמקי הקניון הגדול.
אם בנט בכל זאת יצליח להקים ממשלה כזאת, וזו תתרסק במהרה, הרי שימינה ש"הרסה" לימין תיעלם בתהום הנשייה. בימינה יודעים את זה וגם נתניהו יודע את זה. לכך הוא כיוון בנאום הבלהות של יום רביעי. הוא יוציא לבנט את השקדים על הליכתו עם השמאל, ובד בבד ינסה להוציא משם לפחות שקד אחת. אם זה לא יעזור, צפו להמשך: האיש שנבחר ב-1996 תחת הסיסמה "ביבי טוב ליהודים", או-טו-טו יגיד שבנט טוב לערבים. איוול קניבל עבר בהצלחה לצד השני אבל נרשם בספר השיאים של גינס דווקא כמי ששבר לעצמו הכי הרבה עצמות כתוצאה מפעלוליו. מה מסוכן יותר? לרכוב על אופנוע.