לנפתלי בנט, ראש הממשלה המיועד, הייתה רק משימה אחת - משימה פשוטה בהרבה מזו שגנץ אמור היה לבצע כשהבטיח לבוחרים שלו להחליף את נתניהו ומצא את עצמו בלב משבר בריאותי וכלכלי. בנט היה צריך רק לשמור על הקבוצה שלו יחד. את כל השאר לפיד, ליברמן וסער עשו בשבילו כשניהלו במשך שבועות את המשא ומתן הקואליציוני ותחזקו את גוש "רק לא ביבי". כל מה שבנט נדרש להביא לעסקה הוא שישה חיילים. ולא סתם חיילים, חיילים שהוא עצמו בחר ושיבץ ברשימה, אנשים שרובם חייבים לו את הקריירה הפוליטית שלהם.
הקושי של בנט להביא את סיעתו לממשלה עלול להפוך לכישלון מנהיגותי בקנה מידה שמזמן לא נראה כאן. בניגוד למצטייר כלפי חוץ, המהלכים של בנט היו הכי צפויים שיש. כל מי שגוייס לרשימתו ידע שתוכניתו של בנט היא לשבת על הגדר ולרדת ממנה רק כראש ממשלה, ורצוי בלי נתניהו בסביבה. חברי ימינה אף הצהירו בפני בנט שיילכו איתו לכל ממשלה או יתפטרו, אבל רגע המבחן הגיע - וכלל לא בטוח שבנט הצליח לגרום להם לעמוד במילתם. אחד מהם, עמיחי שיקלי, כבר עובד נגד ממשלתו המיועדת של בנט מסביב לשעון.
על אף שבנט הכניס את חברי הרשימה לכנסת, הם עשויים לחבור ליריביו ולמנוע ממנו להגשים את החלום הגדול שלו ושל כל פוליטיקאי. לא רק בסעיף הנאמנות כשלו חלק מנבחריו של בנט, אלא גם בהתנהלות: רק השבוע ישבו בישיבת הסיעה ונתנו לו אור ירוק להתקדם במהלכים, אך ערב הקמת הממשלה איימו להצביע נגדה. שעתו הגדולה של בנט כמעט הפכה להתבזות. הטיעונים האידיאולוגיים בהחלט במקומם, אלא שבנט היה צריך לשבץ לרשימתו אנשים שמחזיקים באידיאולוגיה שלו - בדיוק כשם שעשו סער וליברמן.
הקושי הפנימי של ימינה הוא כרגע הבעיה הגדולה של ממשלת השינוי - זו שלפיד הכריז אתמול ש"עלה בידו" להקים. גם אם תקום, והסיכוי לכך הולך ופוחת, הפלג הימני בממשלה יחיה בחובת הוכחה מתמדת שהוא יותר ימינה מהימין. ימינה מורכבת היום מקבוצת פוליטיקאים צעירה ושאפתנית, שלא מעוניינת ש"ברית האחים 2" תרדוף אותה עד סוף ימיה הפוליטיים. אם לא תחליט לשנות כיוון ולמצב את עצמה כמפלגת מרכז בדומה לקדימה, אין שום סיכוי להישרדות הקואליציה הזו. הליכוד והחרדים יאתגרו את ממשלת השינוי בכל יום שני ורביעי בהצעות חוק מפלגות בסוגיות דת ומדינה ועניינים מדיניים, וינסו לאט לאט לפרק את הדבק.
אבל פרט לימינה, לממשלת השינוי דווקא יש פוטנציאל להיות ממשלה יציבה ויעילה. לדבק המרכזי שלה קוראים בנימין נתניהו. היה ותקום ממשלה, נתניהו יהיה ראש אופוזיציה מנוסה וקטלני, שאיש לא ירצה לפגוש כיריב בבחירות הבאות. הדבק של מחנה "רק לא נתניהו" כבר הוכיח את עצמו בשנתיים האחרונות, וגם אירועים ביטחוניים וכלכליים מטלטלים לא פוררו אותו, וזאת בזכות יחסי האמון ששוררים בין שותפיו.
יחסי אמון הם המפתח לכל קואליציה, ובינתיים נראה שבנט ולפיד מצליחים לעבוד היטב ביחד וסומכים זה על זה. עוד לפני המחלוקות האידיאולוגיות. גם האינטרסים האישיים של כל השחקנים הפוליטיים מגדילים את סיכויי ההישרדות של ממשלת השינוי. לפיד יהיה מעוניין להגיע לחלקו ברוטציה באוגוסט 2023, ובנט ינסה למצות את חלקו כדי להצדיק את העסקה ולשקם את תדמיתו. כך גם אצל השותפים - ליברמן יחלוש על האוצר ויעשה הכול כדי לשמור על מאחז השליטה הזה, וסער ינסה להוכיח שאפשר לעשות דברים גדולים גם מחוץ לליכוד. גם מפלגות השמאל ודאי לא ירצו לחזור למדבר האופוזיציוני, שלא לדבר על רע"ם, שהניסוי שלה לשילוב הפוליטיקאים הערבים עשוי להשליך על החברה שלהם במשך שנים ארוכות קדימה.
ויש גם מהות כמובן. אם סוף סוף תקום ממשלה, רשימת ה"to do list" שלה תהיה כמעט אין סופית. השרים יצטרכו להעביר תקציב דו שנתי אחרי שנה לא פשוטה, להעביר גם חוק הסדרים ולקבל אלפי החלטות שהמתינו לממשלה קבע. וייתכן שיש גם יציבות שלטונית באופק: היה וחברי גוש השינוי יצליחו לעבור את השלב ההתחלתי, יהיה מאתגר מאוד להפיל את הממשלה הזו באי אמון קונסטרוקטיבי - בוודאי באופוזיציה שבה סמוטריץ' וטיבי חברים יחד.
הניסיון להרכבת ממשלת בנט-לפיד - סיקור מורחב:
אורבך תקף את אנשי גוש נתניהו לאחר הפגישה עם בנט: "אין כוונה לנהל שיחות עם מי שלא נקפו אצבע"
שלוש מבוכות לממשלת השינוי - שעות לאחר ההכרזה
הממשלה הבאה: ההסכמים טרם פורסמו, אבל המפלגות פרסמו את ההישגים שלהן
הקרב על מועד ההשבעה: לוין ינסה לעכב, בגוש השינוי מאיימים להחליפו
לקראת השבעת הממשלה: גוש השינוי החל במהלכים להחלפת יו"ר הכנסת, אך אורבך משך את חתימתו
"אדוני הנשיא, עלה בידי": רגע ההכרזה של לפיד בשיחה עם הנשיא ריבלין
התגובות במערכת הפוליטית על הכרזתו של לפיד
"עלה בידו": מילון המונחים של הסערה הפוליטית
התיקון שמעמיד את הקמת הממשלה בסכנה: מה הוא "חוק קמיניץ" שמעורר סערה?