ארבע נשים בטור על עוצמה נשית: לקראת יום האישה הבין-לאומי, נשות הפוליטיקאים נזכרות באירועים הכואבים של אלימות כלפי נשים שידענו בשנה החולפת, מדברות על ההשראה שמעניקה שירה איסקוב לנשים אחרות ומקוות שכל הנשים ירגישו בטוחות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
שרה נתניהו: "כשראיתי את שירה איסקוב הבנתי איך נראית גבורה"
נשים יקרות, זהו רגע מר מתוק. יום האישה הבין-לאומי מסמל עבורי את העוצמה של נשות ישראל, שניפצו גם השנה תקרות זכוכית ושעטו קדימה בכל התחומים - אך הוא מסמל גם שנת קורונה מדממת, שמעבר לקורבנות המגפה, גבתה קורבנות רבים על רקע אלימות בתוך המשפחה.
המילים "העצמה נשית" הפכו כמעט לסיסמה פלקטית, אבל כשראיתי את שירה איסקוב הבנתי באופן חד ומצמרר מה זאת העצמה נשית ואיך נראית גבורה שירה איסקוב, שהצליחה וניצלה והפכה בצדק לסמל.
וירג'יניה וולף כתבה פעם שכל אישה צריכה חדר משלה. "חדר" במובן של עצמאות כלכלית, "חדר" במובן של הגשמה עצמית, "חדר" במובן של מרחב בטוח, לצערי, קיימות בינינו עדיין נשים שחדרן אינו בטוח, שמבצרן מסוכן ושביתן מאיים. זאת תופעה שכולנו חייבים להילחם בה עד תום.
אני מאחלת לכל אחיותיי הנשים, ללא הבדלי דת, צבע, גיל או מגזר, שגשוג, בריאות וביטחון, ביטחון ברחוב, ביטחון במקום העבודה ובעיקר ביטחון בחדר ההוא, שהוא שלהן.
ליהיא לפיד: "מפחיד לצאת ולברוח - אבל יותר מסוכן להישאר שם"
"מה הדבר הראשון שאתן עושות כשמגיעה מישהי למקלט?", שאלתי את הצוות של המקלט לנפגעות אלימות. הן אמרו לי תשובה שהפתיעה אותי: "אנחנו נותנות להן לישון".
לא שוטרת ולא עובדת סוציאלית, כי מתברר שהן מגיעות מותשות. מותשות משנים שהן לא ישנו, שבמיטה שלהן הן לא יכלו לשים את הראש על הכרית ולישון בשקט, כי אולי הוא יתרגז או יכה. זה זעזע אותי, המחשבה הזאת, שאין להן פינה לשים את הראש.
שירה איסקוב, שהצליחה וניצלה, ניצלה גם בזכות השכנה שלה עדי ושאר השכנים, שעשו מאמץ גדול כדי לעצור את הבעל המכה. זה מסר לכל אישה שמפחדת, זה נורא מפחיד לצאת ולברוח, אבל יותר מסוכן לך להישאר שם ותדעי - יש שכנים שמוכנים לעזור לך, שיושיטו יד. את צריכה לדבר, לדבר עם אימא שלך, לדבר עם חברה ותברחי משם.
גאולה אבן סער: "אנחנו מתחסנים לקורונה, אבל באלימות נגד נשים - האמצעים מיושנים"
הלוואי שהיינו יכולים לעסוק ביום האישה הבין-לאומי רק בהבלטת הישגים יוצאי דופן של נשים. אבל עוד לפני חגיגת נשיות והעצמת נשים - חייבים לדבר על אלימות נגד נשים. רק התחילה שנת 2021 וכבר נרצחו שתי נשים בידי בני זוגן: דיאנה דדבייב ולטרישיה פוינטר. למעשה, מאז רצח מיכל סלה בשנה שעברה, נרצחה בממוצע אישה בישראל בביתה כל שבועיים-שלושה.
בניגוד למה שרבים טועים לחשוב, אלימות נגד נשים אף פעם לא באה בהפתעה. כמעט תמיד מגיעים אותם דפוסי התנהגות וסימנים מטרימים: רכושנות, קנאה קיצונית, ניסיון לשלוט בה, בסדר יומה. היא הולכת על ביצים, שלא יכעס, הוא מתקרב. כל אלה מגיעים הרבה לפני תלונה במשטרה, אם זו בכלל מגיעה. תחשבו רגע, זה התחום היחיד בישראל שאין בו מניעה של ממש.
אנחנו עוטים מסכות ומתחסנים מפני קורונה, עורכים בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, אבל כשזה מגיע לאלימות נגד נשים, נוקטים אמצעים מיושנים. חובה ללמוד את תמרורי האזהרה ולעולם לא להאשים את הקורבן: "למה לא זעקת, למה לא התלוננת?" ולזכור שלפעמים תמונה מחויכת בפייסבוק או באינסטגרם עלולה לחפות על סכנת חיים.
גילת בנט: "ההורים נושאים בתפקיד החשוב ביותר – לגדל ילדים שיודעים שהם ראויים ויודעים איך ראוי להתייחס"
כל הזמן שואלים מה אפשר לעשות כדי למנוע מקרי אלימות נגד נשים. לפי דעתי, אדם שפוגע באחרים הוא אדם שחש נחות מאחרים. אנחנו ההורים נושאים בתפקיד החשוב ביותר, והוא לגדל בבית שלנו ילדים שיודעים שהם ראויים וטובים, וגם יודעים איך ראוי להתייחס לאחרים.
כדי שזה יקרה צריכים להתקיים כמה תנאים: שלעולם לא נקטין אותם - לא נשפיל אותם, לא נפגע בהם כי כשאנחנו ההורים, הגדולים והחזקים מהם, משתמשים בכוח שלנו נגדם. אנחנו מלמדים אותם שבמקרים מסוימים, הם צריכים להיכנע לרצון של מישהו אחר, שמותר להשפיל אותם ולפגוע בהם. באותו הזמן אנחנו בעצם מלמדים אותם להשיג את רצונם באמצעות כוח.
התנאי השני הוא שנגדל אותם עם התחושה שאנחנו רואים אותם. ילד שמקשיבים לו, ששומעים את הרצונות שלו - גם אם לא מסכימים לכל דבר, הוא ילד שיגדל להאמין שהוא חשוב.
