ג'ו ביידן הושבע והפך להיות הנשיא ה-46 של ארצות הברית. סגניתו, קמלה האריס, הושבעה להיות סגנית הנשיא. האריס וביידן רושמים היסטוריה כפולה: האישה הראשונה שמושבעת לתפקיד הרם - "מרחק פעימת לב אחת מהנשיאות", והאזרח הלא לבן הראשונה שמושבע לתפקיד. עם זאת, לקראת הטקס היום (רביעי), במהלכו ואחריו, אין, לא יהיה ולא היה זמן לחגוג את ההישגים מרוממי הנפש הללו. המעמד יהיה היסטורי בשורה של מרכיבים, שכמוהם לא נראו בהיסטוריה המודרנית - מגפת הקורונה שמשתוללת בארצות הברית של אמריקה ודורשת הפרדה חברתית ודילול משתתפים ואירועים היא המרכיב הקל והפשוט שבהם.
טקס השבעת הנשיא הוא שיאה של מערכת בחירות, כל מערכת בחירות שבה ניתן לעם לומר את דברו במשטר דמוקרטי. כך קורה כשנשיא נבחר לתקופת כהונה נוספת, כך כשנשיא מסיים שתי תקופות כהונה והעם בחר באיש המפלגת האחרת לנהל את ענייניו עד לבחירות הבאות. העם אומר את דברו על אחת כמה וכמה כשאחרי תקופת כהונה אחת הציבור מוציא לנשיא כרטיס אדום ושולח אותו הביתה. כך היה כשהובס ג'ימי קרטר, כך היה כשהובס בוש האב וכך גם כשג'רלד פורד לא זכה לאמון הבוחרים אחרי שכסגן החליף בתפקיד את הנשיא ניקסון.
האיום: נשיא ארצות הברית היוצא
בימים כתיקונם, ביום הזה וושינגטון לובשת חג. לא היום. ושוב - לא בגלל הקורונה, אלא בגלל שהדמוקרטיה האמריקנית נמצאת תחת מתקפה. זה לא ארגון אל-קאעידה שתקף את ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001 ונכשל, ומאיים לשבש את טקס ההשבעה וחילופי השלטון. זו לא המדינה האיסלאמית ולא מדינה זרה כמו יפן הקיסרית, שתקפה את ארצות הברית בפרל הרבור לפני כ-80 שנה והובסה. זה גם לא חשש מפסיכופט אמריקני ששם ידו על נשק קטלני זמין ויצא למסע ציד אנושי בבית כנסת, במועדון לילה, במרכז קניות הומה אדם, בכנסייה או בבית ספר. הפעם מי שמאיים על הדמוקרטיה האמריקנית זה נשיא ארצות הברית היוצא.
הנשיא ה-45, דונלד טראמפ, שמסרב להכיר בעובדה שהפסיד בבחירות, הוא האיום. זה מקור החששות. רבים בארצות הברית של אמריקה נוהים אחריו ומוכנים לזרוע אנדרלמוסיה ולשפוך דם אם זה יאפשר לו להישאר בשלטון.
"המשימה העיקרית של הנשיא ביידן ושל כל מי שתומך בדמוקרטיה ליברלית היא לגרום לכך שהמוטציה הזו תשתלט ותאיין את נגיף הפופוליזם הקטלני שפוגע בעולם החופשי"
כשבחרו הדמוקרטים בג'ו ביידן להוביל אותם בבחירות מול דונלד טראמפ, זו נראתה בחירה חיוורת. איך יתמודד מול הכריזמה של טראמפ? כמי שנאלץ להתגבר על גמגום, איך יתמודד מול יכולתו של טראמפ לסובב את לשונו ואת העובדות כראות עיניו? את כל אלו שאלו רבים. "סליפי ג'ו" - "הישנוני", כינה אותו הנשיא שלעג לבעלי מוגבלויות. המציאות הראתה אחרת: את הנאומים שנשא ביידן בימים האחרונים לא ניתן היה להכין מראש. את התשובות לשאלות שנשאל אי אפשר היה לשנן ולשלוף. ג'ו ביידן התגלה כאיש הנכון במקום הנכון.
להוכיח לתומכי טראמפ שהם טעו
למרות שהם קרובים בגיל, דונלד טראמפ מסמל יותר מביידן את העידן שבו אנחנו חיים. עולם של מנהיגות פופוליסטית שכופרת בסדר העולמי שהנחילה ארצות הברית אחרי שתי מלחמות עולם במאה ה-20. עולם שבו גיבורי טוויטר מתגלים כחדלי אישים, ובכל זאת מצליחים לשטות בהמונים ולזכות בתמיכה סוחפת. עולם של "עובדות אלטרנטיביות" שיש להן קונים. זו הסיבה שדונלד טראמפ זכה לאמונם של 74 מיליון מצביעים אמריקנים - הוא הבטיח להם לעשות את אמריקה גדולה שוב, Make America Great Again. במציאות - הוא הפך אותה לקטנטנה, חסרת משמעות וחסרת השפעה. הם, המצביעים, לא שמו לב.
משימתו הראשונה של ביידן היא לשכנע חלק ניכר מאותם עשרות מיליונים שלמרות ההונאה הגדולה הצביעו לטראמפ, שהם טעו. כניסתו של ביידן לבית הלבן היא בבחינת מוטציה נדירה ביותר, שהסיטה, לפחות זמנית, את האבולוציה הפוליטית של ארצות הברית והעולם מהכיוון ההרסני שבו הייתה אמורה להמשיך להתנהל.
המשימה העיקרית של הנשיא ביידן ושל כל מי שתומך בדמוקרטיה ליברלית היא לגרום לכך שהמוטציה הזו תשתלט ותאיין את נגיף הפופוליזם הקטלני שפוגע בעולם החופשי. Make America Normal Again. זו משימה אפית וחסרת תקדים בממדים היסטוריים: ניסיון להחזיר את האמון במוסדות הדמוקרטיה, בסובלנות, בערבות הדדית, ביושרה, בנטילת אחריות ובשיתוף פעולה בינלאומי. הכול - כדי לפתור את האתגרים הקריטיים שבפניהם ניצבת האנושות כולה.