לכל אלה שמחמיצים פנים נוכח ההסכמים עם האמירויות, סודן ומרוקו, בטענה שמדובר בדחיקה הצידה של הפצע הפתוח עם הפלסטינים, יש לי תשובה אחת: אבו מאזן ועמיתיו הגיעו למסקנה – ועוד יפרסמו אותה בפומבי – שלא לנסות עוד למנוע ממדינות ערביות לממש נורמליזציה עם ישראל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ברשות החליטו שלא לגנות מדינות כאלו ולא לנתק קשרים עמן, אלא להפך – לנסות לגייס דווקא אותן כדי לסייע לחידוש הידברות רצינית עם ישראל, גם בלי לחכות ליום שאחרי בנימין נתניהו.
ההחלטה שנפלה במוקטעה כבר הובילה לניסיון של אבו מאזן להביא את שר החוץ אשכנזי לקהיר, לפגישה עם שר החוץ הפלסטיני ריאד אל-מאלכי. פגישה כזו כנראה לא תצא בקרוב אל הפועל, אבל היא מסמנת את הכיוון שאליו חותרת המדיניות החדשה, הטרייה לגמרי, של הרשות הפלסטינית - אחרי שהבינה את עוצמת כישלונה בחסימת דרכן של מדינות ערב ליחסים גלויים עם ישראל.
אבו מאזן רוצה עכשיו ש"קבוצת מינכן", המורכבת מצרפת, גרמניה, מצרים וירדן, תיקח לידיה את החסות על משא ומתן מחודש עם ישראל. נתניהו לא מצדד בחסות כזו, אבל הבירורים נמצאים רק בתחילתם.
אתמול, בלי שתצא שום הודעה מסודרת בעניין זה, הוציאה הנהגת הפת"ח הוראות בכתב - שלוו בשיחות הבהרה בעל פה לכל עסקני הרשות הפלסטינית – ולפיהן אין לומר יותר מילה בקשר להסכמי הנורמליזציה עם ישראל. ההסבר שניתן לצמרת הפת"ח הוא שעוד מעט קט מסתלק הנשיא טראמפ מן הבית הלבן וכעת חייבים להתייצב בעמדה נוחה מול ממשל ביידן. עוד נאמר שהרשות משתדלת לתקן את יחסיה עם סעודיה, כדי לזכות בעזרתה במגעים עם וושינגטון.
אבו מאזן השלים – חרף פחדי הקורונה שמלווים אותו – ביקורים חטופים במצרים, ירדן ועכשיו גם בקטאר. הוא יצא ברושם שתהיה תמיכה ערבית בדרישתו לחזור לשולחן הדיונים עם ישראל. התרשמותו היא ששליט קטאר, האמיר תמים, לא ימהר כרגע לנורמליזציה משלו עם ישראל. עם זאת, ההערכה הפלסטינית היא שסולטנות עומאן בדרך לשם.
עדות למהפך המלא בעמדתו של אבו מאזן ניתנה עם התפטרותה של ד"ר חנאן עשראווי מן הוועד הפועל של אש"ף. עשראווי, שהייתה מקורבת אליו ועשתה הרבה למען מערכת ההסברה הפלסטינית באנגלית, התלוננה במכתב ההתפטרות המסולסל שלה על שאבו מאזן פועל על דעת עצמו, בלא להיוועץ כלל במוסדות של אש"ף והפת"ח.
זו כמובן האשמה נכונה. אלא שמקורבי אבו מאזן מיהרו להדליף נגד מי שנחשבה לגברת הראשונה של הפוליטיקה הפלסטינית, בטענה שהתפטרותה באה מסיבות אישיות וצרות; עשראווי, כך נטען, התפטרה אך ורק מכיוון שאבו מאזן סירב להפקיד בידיה את הירושה שהשאיר סאיב עריקאת במותו לפני חודש – האחריות לצוות ניהול המשא ומתן מול ישראל. הסיבה לסירוב: הואיל ואבו מאזן משנה כיוון הוא איננו רוצה מישהו שימשיך בקו שבו החזיק עריקאת כל השנים.
הסכמי הנורמליזציה מביאים, איפה, למפנה בצד הפלסטיני - ובקרוב מאוד תישאל השאלה כיצד ניתן לנצל מפנה זה בתבונה. התשובה שמציע כותב שורות אלו היא, שיש לשכנע את אנשי ביידן לא להסתבך שוב בניסיון עקר להשיג הסדר קבע – משימה חסרת סיכוי – אלא להתמקד במשא ומתן בעזרת מדינות ערב, שמטרתו תהיה יישום הסדר ביניים נרחב שישנה את פני המציאות בגדה המערבית, גם אם לא יוליך לפתרון סוגיות הליבה.
כל ממשלה בישראל, גם ממשלת ימין, תהיה מחויבת להבא לנהוג ביתר זהירות, יתר נדיבות ויתר התחשבות ברגישויות של הפלסטינים והערבים. שעל כן אולי, אולי, נשאר עדיין נר של חנוכה שטרם כבה בקצה המנהרה.