נסראללה מודאג. הוא רואה שיש בלבנון כוחות שרוצים להרחיב את הסדק כדי לחתור לעוד הסדרים עם ישראל. הוא שמע יפה את דבריה של קלודין אבו-רוכוז, בתו של הנשיא עאון, בתחנת הטלוויזיה שבבעלות גיסה, כי אם תיפתר בעיית סימון הגבול, אזי רצונה בשלום וכוונתה לבקר בירושלים. "כולנו ניסע", אמרה. קלודין, כמו שתי אחיותיה, משמשת יועצת בארמון. הן אמנם רבות לא מעט בפומבי, בחיקוי לטלנובלה חמוצה-מתוקה, אבל מתייחסים אליהן די ברצינות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
נזכיר: נסראללה הסיר את התנגדותו לשיחות נאקורה בראש וראשונה מחשש שעאון, בנותיו ובעליהן הפוליטיקאים ייכנסו לרשימת הסנקציות שמטיל ממשל טראמפ על משת"פים של חיזבאללה. ברור לו שכבר עכשיו מתגבר המתח בינו לבינם – שותפיו העיקריים במחנה הנוצרי - ולכן עשה מחווה שמעכבת, ואולי מבטלת, צעדי ענישה אמריקניים נגדם. כך מקווה נסראללה לשמור על הברית עימם ובו בזמן למנוע את הפשרת יחסים מול ישראל.
כך השלים נסראללה עם העובדה שההכרזה בביירות על השיחות נקבה במפורש בשמה של ישראל במקום "היישות הציונית". אולם כרגע ההוראה שלו היא שאסור למשלחת הלבנונית להצטלם, חלילה, עם הנציגים הישראליים. מסתמן שלא יהיה "צילום משפחתי", אלא רק צילומים בכניסה.
הוא גם רוצה שהקצינים הלבנונים לא יפנו במישרין אל הישראלים, אלא יפנו אך ורק לנציגי ארצות הברית והאו"ם. גם דגלים אין הוא רוצה - לא בחוץ ולא בפנים. נסראללה מעדיף שבמשלחת לבנון לא יהיו אנשי משרד החוץ או לשכת הנשיא, מחשש לתת נופך מדיני למשא ומתן שהוא מעוניין להגביל למישור הטכני. גם היום נמשך שם הוויכוח על הרכב המשלחת.
מעל לכל, נסראללה מונע במקביל שיחות על סימון של הגבול היבשתי, כדי להמשיך לאחוז בסיפורי "חוות שבעא". קל לו לעשות זאת מפני שאין אפשרות לדון בגזרה הזו כל עוד לבנון לא סיכמה עם סוריה למי שייכת הריבונות שם.
לנסראללה חשוב להראות גמישות - מבלי להיתפס כחלש
הצדדים יישבו באוהל גדול פתוח-למחצה ואת הישיבה הראשונה ינהל עוזר שר החוץ האמריקני לענייני המזרח-התיכון דיוויד שנקר, האיש שהצליח להביא להסכמה על המשא ומתן אחרי שכל קודמיו בתפקיד כשלו. בהמשך יחליף אותו ג'ון דסרושר, שסיים את כהונתו כשגריר באלג'יריה. כל מכריו משבחים את יכולותיו ואת נועם הליכותיו. הוא יידרש למנוע התערבות מיותרת של מפקד יוניפי"ל דל קול ונציג האו"ם קוביש. טבחים רבים מדי יקדיחו את התבשיל.
למעשה, אין צורך במיקוח ממושך. ברור מראש שרובם של 860 הקמ"ר של משולש המריבה בים צריכים להיות בתחומי "האזור הכלכלי הבלעדי" של לבנון. היחס הסופי יהיה לערך 55:45 לטובתם. זו דעתם של המומחים. אולם נסראללה, כהרגלו, מתכנן לשלוט בקפדנות על קצב ההידברות, יצירת המשברים לאורך הדרך ותזמון השלב המסכם. חשוב לו להיראות כמי שמפגין גמישות מבלי להיתפס בחולשה. אין לשלול אפשרות שייווצר מסלול חשאי שעוקף את המשא ומתן הרשמי – יש אירופאים שכבר מתנדבים למשימה זו.
ומה על ישראל? כדאי לטפל בנושא זה בעדינות: בלי הצהרות, ריאיונות ומסיבות עיתונאים. אם בכלל ניתן אצלנו – גם בלי התנצחויות פומביות של פוליטיקאים. כל שאנחנו רוצים הוא הסכם שמגדיל את חסינותן של אסדות הגז ובצידו איתות ללבנונים שאפשר לעשות איתנו עסקים.