התרגלנו בחודשים האחרונים להסתכל על הכול דרך משקפת אחת בלבד – האם הצעד שננקוט יעלה את רמת התחלואה בקורונה או לא, וכך הגענו פעמיים לסגר הרסני לחברה, לכלכלה ולבריאות. כך גם בהתלבטות אם לפתוח את בתי הספר, במיוחד בכיתות היסודי שבהן להידבקות בקורונה יש סיכון אפסי, שימשה המשקפת שיקול יחיד. אך צריך לזכור שגם להשארת הילדים בבתיהם כבר 7 חודשים יש השלכות חמורות, גם בריאותיות.
עוד בנושא: האזהרה של מנהל התיכון התל אביבי: חייבים לפתוח את שערי בתי הספר - או שזה ייגמר באסון
חיוני לילדים ללכת לבית הספר, הן כדי לרכוש השכלה והן כדי לפתח את כישוריהם החברתיים. מחקרים שונים ורבים מראים קשר ישיר בין שנות השכלה לתוחלת חיים ולירידה בתמותת תינוקות. ילד שיושב בבית מגדיל את שעות המסך שלו, מפחית פעילות גופנית, משמין, חשוף יותר לסיר הלחץ המתפתח כתוצאה מהסתגרות המשפחה לחודשים רבים וחשוף יותר אף לאלימות בתוך המשפחה.
זהו נזק לטווח ארוך, עם תוצאות אפשריות שקשה להמעיט בחומרתן: חודשים ארוכים ויקרים שיורדים לטמיון, ללא התקדמות לימודית, כאשר החלופות ללמידה מרחוק אינן רלוונטיות עבור כל האוכלוסייה - ובמיוחד לא עבור משפחות מרובות ילדים, בשכבה סוציואקונומית נמוכה או חרדיות.
חודשים ארוכים של שעמום ובטלה מביאים לאובדן הרגלי למידה, לניתוק מהחברים, לשחיקה של הכישורים החברתיים או אי פיתוחם בגילים הנמוכים. השלכות נוספות של הישארות ממושכת בבית הן התרגלות להיות לבד, אובדן ביטחון עצמי, אובדן האמונה ביכולת הלמידה וההתפתחות החברתית שכה חיונית לצמיחה, לגדילה ולהתפתחות הילד. חוסר-ודאות, בדידות, תסכול, אלימות, דיכאון ואובדנות הם רק חלק מהתופעות שבהן חלה עלייה ניכרת בקרב ילדים אשר נלקחה מהם המסגרת החינוכית והחברתית.
בגילאי הילדות וההתבגרות בני הנוער מוכרחים להימצא בקרבת בני גילם כדי לפתח יכולות חברתיות, תקשורת בין-אישית, קשרים חברתיים, מערכות יחסים שונות ולגבש את אישיותם הייחודית. כל הצרכים האנושיים הבסיסיים הללו נפגעו כתוצאה מהמגבלות החברתיות שהוטלו.
לשבת חודשים ארוכים בבית, ללא מעש, ללא סדר יום נורמלי, ללא שעות שינה ויקיצה סדירות, בלי מחויבות לימודית ובלי תוחלת ואופק מצד מקבלי ההחלטות שהפכו את הסגר החינוכי לדוקטרינה ללא מתווה יציאה - זה מחיר יקר מדי מבחינת החינוך והבריאות. מחיר בלתי נסבל.
באירופה ובמדינות רבות בעולם מבינים שילדים אינם גורם משמעותי בהפצת נגיף הקורונה, ובתי הספר ברוב מדינות העולם נשארים פתוחים, למרות גלים חוזרים של המגפה. המרכז לבקרת מחלות האמריקני וגם מקבילו האירופי מציינים במפורש שהסיכון לילדים בשל מחלת הקורונה נמוך מהסיכון שמחלת השפעת מציבה להם. בספרד לא נמצאה עלייה בתחלואה לאחר פתיחת בתי הספר. כך גם במדינות רבות אחרות שלא הפסיקו את הלימודים, שם פתיחת בתי הספר אף הורידה תחלואה. כאשר הילדים נמצאים בבתי הספר, בחללים גדולים ובאוויר הפתוח, ולא במדגרות הקורונה בבתיהם, הם גם נדבקים פחות וגם מדביקים פחות, במיוחד בגילי היסודי. גם אם הם נדבקים - רובם הגדול אסימפטומטיים. גם בארץ, עד כה יש אפס תמותה מקורונה בקרב הילדים.
מקבלי ההחלטות הפכו את הסגר החינוכי לדוקטרינה ללא מתווה יציאה - זה מחיר יקר מדי מבחינת החינוך והבריאות. מחיר בלתי נסבל
לעומת זאת, מחקרים רבים מצביעים על פגיעה ארוכת טווח בבריאות, באיכות החיים, בתוחלת החיים, ובכושר ההשתכרות העתידי של ילדים בשל מניעת חינוך גם כאשר מדובר במשך זמן של כמה חודשים. אובדן שנת השכלה יביא להשלכות קשות על בריאות הילדים ובהמשך על תפיסת הבריאות, התפתחות מחלות כרוניות כגון השמנה וסוכרת, קיצור תוחלת החיים ותמותת תינוקות גבוהה יותר אצל הילדות שיהפכו לאימהות בוגרות פחות משכילות. בעלי השכלה נמוכה אינם מודעים לאפשרויות לטיפולים רפואיים שונים ואינם מודעים לסיכונים הכרוכים באורח חייהם, למשל להשפעה ארוכת הטווח של מזון שאינו בריא, אכילה מוגזמת בילדות, היעדר פעילות גופנית, נישואי קרובים, או עישון ואלכוהול.
מפליא ומאכזב שדווקא עם הספר שקידש את החינוך במהלך כל ההיסטוריה, הוא הראשון לסגור את מסגרות החינוך וכל כך משתהה בפתיחתן מחדש.
פרופ' אשר אלחיאני הינו מרצה וחוקר באוניברסיטת אריאל. בעבר כיהן כמנכ"ל קופת חולים 'מאוחדת' וכמנהל ביה"ח מאיר
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות