לאחר כמעט חודש של סגר מהודק, ממשלת ישראל דנה בתוכניות שונות לפתיחה מחודשת של המשק וחזרה איטית והדרגתית לחיים נורמליים. בימים אלו ישנם ויכוחים רבים לגבי שלבי היציאה השונים, לגבי משכם ומהותם. אך לא משנה מה פרטי התוכנית הממשלתית, יש היבטים בסיסיים שהיא חייבת להבטיח לציבור כדי לייצר אמון, תקווה וחיבור מחודש של כלל הציבור למאמץ לאומי. אם לא ייכלל בה מענה להיבטים אלו - אנו עלולים להידרדר שוב בתוך חודשים ספורים לתחלואה גוברת, להחרפת הפילוג החברתי, ולדילמה בלתי אפשרית (שחייבים למנוע מראש) לגבי הטלת הגבלות קשות נוספות.

יציאה מן הסגר, קווים לדמותה

המשתנה הקובע הוא אמון הציבור: אם הציבור יראה תקווה אמיתית בתוכנית סדורה בה כולם נושאים בנטל וסיכוי אמיתי לסטטוס קוו יציב - נצא וידנו על העליונה. אם הציבור יביט ויראה הפרות בוטות של נבחרי ציבור, סקטורים שמתעלמים מההנחיות, ותיווצר לגיטימציה לכל אחד לעשות דין לעצמו - אין ליציאה מהסגר סיכוי. חתונות פיראטיות ותפילות המוניות ינצחו כל תוכנית ליציאה מדורגת.

  • אין ספק שעצבי הציבור מתוחים לקצה, ובצדק. ועדיין, באמון הציבור ניתן אולי לזכות, בכמה תנאים:

א. לממשלה צריכה להיות נכונות למתווה דיפרנציאלי המתמקד במוקדי התחלואה העיקריים, שמצד אחד נותן כלים בידי ראשי הקהילה להתמודד עם האתגר, ובמקביל, מונע התפשטות מאזור אדום לשאר המדינה. ובנוסף מאפשר החזרת המשק לעבודה היכן שנמצאה הדרך למנוע התפשטות קהילתית נרחבת. הדיפרנציאציה הזו צריכה להתקיים כבר החל מהשלב הראשון של היציאה, ולהתרחב הדרגתית בהמשך. ביום החלת ההקלות הראשונות, היישובים האדומים צריכים להישאר תחת תנאי הסגר ולזכות לסיוע מפליג ככל שנדרש כדי להבטיח הצלחתם לשפר את מצב התחלואה בעיר.

הפגנות בבלפור
התנהגות הציבור חשובה יותר. הפגנות חרדים

ב.תוכנית היציאה חייבת להיות צמודה להיגיון אפידמיולוגי ולא סקטוריאלי או כזה שתלוי בקבוצות לחץ

בכל שלב יהיה דין אחד לכל מסגרת, לפי ההיגיון המסדר לאותו שלב. הכללים צריכים להיות פשוטים ללא חריגים, והשחרור מדורג, זהיר ומתבצע בדיוק כפי שמתוכנן לרבות המתנה כאשר זו נדרשת. התוכנית אשר הביא משרד הבריאות והוצגה על ידי ראשת שירותי בריאות הציבור, מכיל היגיון כזה, ויש להיצמד אליו. 

ג. על האכיפה להיות זהה והוגנת בכל המגזרים, ובפרט במניעת אירועים המוניים

אך טבעי שאף אחד לא מוכן להרגיש שעל גב הוויתורים שלו ושל חבריו בלבד, מתבססת ירידת התחלואה הארצית. מעבר לכך, אסור לממשלה להתקדם לשלב הראשון של היציאה בלא שעשתה הכול, והוכיחה לציבור שעשתה הכול, כדי למנוע הפרות בוטות. אם יחזרו החתונות ההמוניות (וידוע שהזמנות כבר החלו להישלח), חודש מהיום נראה תמונה דומה לראשית ספטמבר - תחלואה גואה וממשלה אובדת עצות שבפניה רק אופציות גרועות.

הפגנות בירושלים  (צילום: n12)
התנהגות הציבור חשובה יותר. הפגנות חרדים|צילום: n12

 

ד. התוכנית צריכה להיות מלווה בהסבר חד ונהיר, שמתווה יעדים ברורים ותקווה אמיתית לרווחה קולקטיבית

בשלב הראשון - שחרור ועידוד פעילות באוויר הפתוח. פתיחת הפארקים ושמורות הטבע, טובה לרווחה הנפשית והגופנית של הציבור, והסיכון שלה מינימלי. גם את הטייק אווי מחוץ למסעדות, ללא התגודדות בפנים, כדאי לשחרר בשלב מוקדם, שכן הציבור מחפש ומוצא מעקפים מטורפים כדי להתמודד עם האתגר הזה. 

ה. הפתרון האמיתי נעוץ בפעילות המבוססת על הרשות המקומית ומנהיגי הקהילה

יש להמשיך ולחזק את הרשויות המקומיות כגורם מפתח בהתמודדות. אין תחליף לרשות המקומית בכל הנוגע לחיבור לשטח ולהבנת רחשי הלב של התושבים. יתר על כן, המחויבות של התושבים לרשות ולקהילה היא אי של יציבות בתקופה של קיטוב ופילוג ברמה הלאומית. 

ו. יש לעשות הכל להגברת ההגנה על אוכלוסיות בסיכון 

אי אפשר להגן הרמטית על 18% מהאוכלוסייה ועל בני משפחותיהם (רובם המכריע גרים בקהילה, חלקם המשמעותי בעלי משפחות), אבל יש צעדים נדרשים שחזרו והציעו המומחים כבר מאפריל. ראשית יש לאפשר כלכלית לאוכלוסייה הזו לא לצאת לעבודה עם קהל. שנית - יש לבצע הסברה ממוקדת באוכלוסייה זו, הן מרמת המדינה והן על ידי קופות החולים, כדי לתת להם מידע פרטני מונגש. שלישית - יש לקיים מערך לוגיסטי של תמיכה (גם במשלוחים עד הבית) כדי לאפשר לאוכלוסייה זו לענות לכל מחסורם. לבסוף - יש לקיים תוכנית לאומית לשמור על רווחתם הנפשית של מי שנאלץ לבלות את מירב היום בביתו בעת הזו כדי להגן על עצמו. וכך גם על הכלל, לרבות תוכנית לביצוע פעילות גופנית מותאמת, בבית ובאוויר הפתוח במרחק מספק מאחרים, וקווי תמיכה לשיחות יומיומית בפרט עם הקשישים בביתם. 

יובהר עם זאת שתחלואה מפושטת באוכלוסיות צעירות יותר לעולם תזלוג לאוכלוסיה בסיכון, וללא שליטה בתחלואה בצעירים לא נימנע מצעדים כואבים לבלימת התחלואה כפי שקרה בספטמבר.

טיפול בקשישים בזמן קורונה (צילום: נתי שוחט, פלאש/90 )
הגנה על אוכלוסיות בסיכון|צילום: נתי שוחט, פלאש/90

ז. חיזוק מערכת הבריאות באופן דפיניטיבי, בקהילה ובבתי החולים 

גם למשבר הזה וגם בראיית האתגרים הבאים, חייבים לנצל את ההזדמנות לשדרוג מהותי ולא להסתפק בתקנים בפתרונות זמניים. בעוד שבועיים, כשיוקל מעט העומס, יש להשקיע בשליחת צוותים להתרעננות, לחופשות מיוחדות בתשלום, כל זאת כאשר עוד ניתן - לפני החורף.

ח. פתיחת מערכת החינוך היא קדימות עליונה - ערכית, וגם פרקטית כדי לאפשר להורים לחזור לעבודה

עמדתי הייתה ונותרה שפתיחת בתי הספר לא הייתה הגורם המרכזי לעלייה בתחלואה בספטמבר במגזר הכללי והערבי (ותוכיח מגמת העלייה בתחלואה הזהה בבני 24-18 ובבני גילאי התיכון). אולם סביר שהדבקות רבות אירעו בבתי הספר. על כן יש לגלות זהירות ולהפעיל היגיון אפידמיולוגי וזהירות באופן פתיחת המוסדות. ישנה רשימה של צעדים הנופלת תחת אותו היגיון אפידמיולוגי, ויש לעשות הכול (גם אם הדבר דורש מאמץ לוגיסטי וכלכלי משמעותי) ליישם כמה שיותר מהם בעת פתיחת הלימודים או מהר ככל הניתן לאחריה, בכמה שיותר משכבות הגיל. גם מענה חלקי לכל סעיף, משיג יתרון אפידמיולוגי - גם אם לא מתבצע באופן מלא או מושלם. צעדים אלה כוללים את הבאים:

  1. בדיקות סקר לעובדי חינוך
  2. קפסולות או קבוצות קטנות בכל גיל. בגילאי הגן היכן שלא ניתן לפצל לקפסולות קבועות, יש לעשות הכול כדי להפריד את הגן לקבוצות קבועות ששומרות מרחק זו מזו ככל שהתנאים מאפשרים
  3. פטור מהתייצבות לעובדי חינוך בקבוצת סיכון
  4. ציוד מיגון פנים שקוף לצוות (בפרט בגנים)
  5. הקטנה משמעותית של "גננות מתחלפות" בין גנים, והיכן שהדבר מחויב - להגביל את מספר הגנים לכל גננת מתחלפת למספר קטן
  6. אי-ערבוב קפסולות בצהרונים
  7. פתרון להסעות
  8. מיותר לציין - לא פותחים מערכת חינוך בעיר אדומה.

 

בעתיד יש לבחון גם אפשרות לסקר מאסיבי של תלמידים בבדיקות אף פשוטות (לא לוע האף), בגישת איגום מטושים ללא רובוטיקה וללא מבחנות נפרדות, לכל קפסולה. מרגע שהקפסולה חיובית - כולה נכנסת לבידוד, ועוברים לבדיקות פרטניות. 

קורונה בבתי ספר, ישראל (צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש/90 )
פתיחת בתי הספר חייבת להיות זהירה|צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש/90

הצעדים נדרשים כעת, עוד בטרם יגיע החורף. מדינת ישראל טרם התמודדה עם קורונה בחורף, והוא צפוי להעלות את מקדם ההדבקה בכל היבט. יותר התכנסות אל תוך חללים סגורים - יותר צפיפות ופחות אוורור, וקיומה של שפעת במקביל לקורונה (תחלואה כפולה מביאה להפצת יתר עקב שיעול והתעטשות, וחולי השפעת יגדשו עוד את מחלקות הטיפול המוגבר בבתי החולים ויעמיסו על הרפואה בקהילה). ההכנה לחורף אינה נחלתו של משרד הבריאות בלבד, ונדרשת תוכנית בין-משרדית מפורטת ומתואמת, בניית רזרבות, ופתרונות טכנולוגיים שחלקם נמצא בבחינה תקופה ארוכה - בלעדיהם יקשה עלינו להימנע מהידרדרות.

חייבים להביט למציאות בעיניים, ולהבין שכל חלקי החברה נמצאים בקריסה או על סף קריסה - בעלי העסקים, המשפחות, עובדי הבריאות, רשויות הרווחה - הסגר הזה היה נורא לכולם. אסור לאפשר להיסטוריה של סוף הגל הראשון לחזור על עצמה שוב כטרגדיה. ולצערי אני אומר - אם לא ישתנה משהו עמוק באופן ניהול המשבר, אם לא נתמודד ישירות עם אתגרים מורכבים פוליטית וקריטיים אפידמיולוגית, של התקהלויות צפופות בפרט בחללים סגורים בניגוד להנחיות, נמצא עצמנו חוזרים לאותה הרוטינה של "אקורדיון" הרסני. יחריף הנזק הכבד שכבר נגרם למשק ולבריאות הציבור, ולא נשיג הכלה של הקורונה. יש מדינות שהצליחו. יש מה לעשות. וזה בידינו.