אחד המדדים להצלחה או לכשלון של ראשי מדינות הוא מה הם מותירים לבא אחריהם. גם מנקודת מבט זו – עדיף להיות יורשו של טראמפ מאשר של נתניהו. טראמפ מותיר אמריקה מפולגת, מבולבלת, חסרת אונים מול מגפת הקורונה, שהוא זלזל בה והציע לנפנף אותה באמצעות תרופות אליל. נתניהו, בקרוב או ברחוק, יותיר את ישראל לא רק מקוטבת ומסוכסכת - אלא גם במצב כלכלי אסוני, עם גרעון אדיר בתקציב, על סף הורדת דירוג אשראי, עם אחוזי אבטלה חסרי-תקדים, עם מדיניות שמתמרצת אבטלה ומעודדת לעבוד בשחור. הוא גם הרגיל את המפלגות החרדיות לתעריפים מנופחים כאלה, שיקשו על מחליפיו לעמוד בהם.
ההקבלה האישיותית בין נתניהו לטראמפ, וכתבתי ושידרתי זאת, גורמת עוול משווע גם לנתניהו וגם לאזרחי ישראל, ללא הבדל ימין או שמאל. נתניהו הוא בן תרבות, משכיל, ידען, איש ספר, בקיא בהוויה העולמית. נתניהו, להבדיל מטראמפ, איננו גס-רוח, הוא אדיב ומנומס, לא מחפיץ נשים. המאפיין המשותף לשניהם, בזה הם לא חריגים - הוא הסגידה לכסף והערכת אנשים על פי ערכם הכספי.
כראשי מדינות שניהם פיתחו טכניקה של ניהול בלי עבודת צוות, ללא מסד נתונים, תוך התעלמות מופגנת מהדרגים המקצועיים, שניהם הפכו את משרתי הציבור לאויבי הציבור. שניהם סימנו את רשויות החוק והמשפט כאויבי העם והמדינה. טראמפ, שהיה פושט רגל סדרתי, הביא את הגישה הזו מהבית. נתניהו, שהגן על רשויות החוק ונשא בגאון את חשיבותן וכבודן, שינה את טעמו רק לאחר שהסתבך בפלילים.
בתקופת שניהם, בארה"ב ובישראל, התעצמה מאד תרבות השקר, הפייק ניוז, הפיכת פטריוטים לבוגדים. הסנטור ג'ון מקיין המנוח היה גיבור מלחמה, טייס קרב נועז שמטוסו נפגע והוא נפל בשבי הווייטנאמי. הוא עמד בעינויי תופת וסרב להשתחרר מהשבי עד שישוחררו כל חבריו. טראמפ היה משתמט. הוא חמק משירות צבאי בטענה מגוחכת שיש לו דורבן בעקב הרגל. לימים חשפו בנותיו של הרופא, שנתן לו אישור על הדורבן הזה, שאביהן פיברק את האישור. זה לא מנע מטראמפ לכנות את מקיין לוזר שנפל בשבי, להציגו כעוכר אמריקה ואת עצמו כפטריוט. אצלנו הפכו את מיטב הלוחמים לאנרכיסטים, לשלוחי אירן ולמפיצי מחלות.
ועדיין יש לנו סיבות טובות לקנא גם בתרבות הפוליטית האמריקנית וגם בשיטה. טראמפ דרש לספור רק את "הקולות הכשרים". הוא נבלם בבוז. אצלנו פסלו את הרשימה המשותפת, לא רק כשותפה קואליציונית אלא אף כתומכת מבחוץ לזמן קצוב. נתניהו והימין הובילו את הפסילה ומפלגות מרכז הסכימו.
בכירי המפלגה הרפובליקאית סרבו להתייצב מאחורי טענת טראמפ לזיופים, היו שתקפו אותו. אצלנו בכירי הליכוד משתפים פעולה עם נתניהו, למשל כאשר מטעם אישי-משפטי הוא לוקח בשבי את תקציב המדינה ואיתו את המדינה כולה. גם לא נמצאו בארצות-הברית פוליטיקאים מבישים שישתלחו במערכות החוק כמו מיקי זוהר, מירי רגב, יריב לוין, אמסלם, אסנת מארק, קרעי וקלנר.
ונתון אחרון במיקומו אך לא בחשיבותו: בארה"ב אפשר לנצח על חודו של אלקטור. אצלנו בשלוש מערכות הבחירות האחרונות היו יותר "רק לא ביבי" מאשר "רק ביבי" (בבחירות הקודמות הפער היה 65:55) והמפסיד יוצא מנצח.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות