בהנחה שג'ו ביידן אכן ייכנס ב-20 בינואר לבית הלבן, יש לבנימין נתניהו שורה של משימות דחופות לבצע, אם רק ימצא את הזמן לעסוק במה שאינו נוגע לקורונה, לענייניו האישיים, לתגרה עם כחול לבן ולשאר הנושאים שטורפים את לוח הזמנים שלו. נקווה שהוא יפנה מספיק קשב ותשומת לב למטלות האלה.
ישראל חייבת עכשיו – בלא להמתין יותר מכמה ימים – לפתוח בדו-שיח שקט עם האחראים על תחום מדיניות החוץ במטהו של ביידן בחתירה להבנות בשלושה תחומים מרכזיים. הואיל וביידן מחוייב לחזור להסכם הגרעין עם אירן, אבל לא הגדיר במדויק את התנאים לכך ואת הדרישות שיציג לחמינאי לשדרוג ההסכם שעשה אובמה ואף לא הסביר אילו מהסנקציות בכוונתו להסיר, מוטב לנתניהו להעביר לאנשי ביידן כיצד הוא מציע לפעול עם גסיסתה של מדיניות הלחץ המירבי שהפעיל טראמפ.
יש הבדל גדול בין חזרה אמריקנית להסכם הגרעין והסרה סיטונית של סנקציות לבין התניית החזרה להסכם, לא רק בהסגה לאחור של החריגות האירניות מן המגבלות שההסכם מטיל עליהן, אלא גם תביעות נוספות לשינוי סעיפים כמו פקיעת ההסכם, ביטול האמברגו על מכירות נשק לאירן, פיתוח הטילים ארוכי הטווח ועוד.
יש בין יועציו של ביידן מחלוקת ממושכת בעניין זה והאנשים לפנות אליהם הם קודם כל טוני בלינקן שיהיה היועץ לביטחון לאומי ותומס דונילון שעשוי להיות שר החוץ, אם הסנאטור קריס קונס מדלוואר, מדינתו של ביידן, לא יקבל את התפקיד. בלינקן למשל סיפר לאחרונה על אביו החורג היהודי שגידל אותו, על סיפורי ייסוריו במחנה ההשמדה מיידנאק בפולין. גם הוא וגם דונילון קשובים לרגישויות של ישראל והוכיחו זאת לא אחת בעבר.
הנושא השני שבו נדרשות הבנות מוקדמות ללא דיחוי הוא שאלת חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים. אבו מאזן עומד להודיע לביידן שהוא מוכן לחידוש המשא ומתן עם ישראל בחסות אמריקנית ובלבד שתוכנית טראמפ תוסר מהשולחן.
אבו מאזן מאותת, לראשונה, שיהיה מוכן לחזור לשולחן על בסיס המתווה של ג'ון קרי שנדחה בשעתו על ידי הפלסטינים. ישראל חייבת לתאם עם הממשל החדש כיצד יגיבו לתפנית אצל אבו מאזן ולהבטיח שאלה מאנשי ביידן שרואים עדיפות לדיונים עם הפלסטינים לא יוכלו לממש את רצונם. שיחות עם הפלסטינים אינן פסולות כלל, ובלבד שהאמריקנים מבהירים מראש שאין להם חשק להיכנס לעוד סיבוב של שיחות סרק.
התחום השלישי נוגע להמשך התנופה בקשירת יחסי שלום עם מדינות ערב. על נתניהו לעשות כל שביכולתו לשכנע את ביידן ואנשיו שיש להתמיד בקו של טראמפ במישור זה, ולחפש נוסחה כדי לקדם הסכמי נורמליזציה עם מרוקו ועומאן, ולממש במהירות את ההבנות עם סודן שלגביהן ישראל היא האשמה בהיעדר התקדמות לחתימת הסכמים מסודרים.
בעניין מרוקו למשל, תיתכן תזוזה ליחסים מלאים וגלויים, אם יהיה ביידן מוכן להכיר בריבונות המרוקאית על הסהרה המערבית שנתפסה על ידי המלך חסן השני לפני 45 שנה כאשר הספרדים התפנו משם. זה ירגיז קצת את אלג'יריה, אבל לא יחולל משבר.
למהלך כזה דרושה גם תמיכה בקונגרס האמריקני. הדמוקרטים ספגו כמה חבטות במרוץ לבית הנבחרים וכנפיה של מנהיגת הרוב ננסי פלוסי נגדעו. אין כוחה כשהיה. ישראל צריכה עכשיו לפעול מול הדמוקרטים גם בבית הנבחרים וגם בסנאט שבו יהיה קרוב לוודאי רוב לרפובליקנים. איש המפתח מהיום ואילך יהיה הסנאטור בן ה-78 מקנטאקי מיץ' מקונל, הידוע בכינוי "הסכין", שיהיה הדמות המרכזית בעיצוב פני המפלגה הרפובליקנית בעידן שאחרי טראמפ. תמיכה חזקה של הסנאט הכרחית לישראל ותסייע לה בכל המגעים עם ביידן.
בקצרה, יש הרבה מאוד עבודה ולא ברור מי יתפנה לעשות אותה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות