שתי נשים נוספות נרצחו היום בישראל, נשים שכל אחת מהן הוא עולם ומלואו. עולם שמישהו חשב ששייך לו ורק לו - והחליט להחריב אותו. וכמו בסרט ידוע מראש, נבחרי הציבור ודאי יציפו את אתרי החדשות בתגובות המביעות עצב, צער וזעם – כי מי מאיתנו לא מתחבר לתחושות שכאלו אל מול רצח בדם קר שכזה. אין להטיל ספק ברגשותיהם של אלו המגנים והמוחים אל מול המצב הבלתי נסבל, אך אין הדבר ממעיט מהמחדל הבל יתואר של חלקם ובעיקר של ממשלות ישראל לדורותיהן. אין מילים יפות שיכולות להסתיר זאת.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לא רבים בציבור מודעים לכך, אבל לאורך השנים הקימו ממשלות ישראל מספר ועדות לבחינת ההתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה. בשנת 2017 אימצה הממשלה את מסקנותיה של ועדה בין משרדית אשר הציגה תכנית מקיפה ורצינית ולצידה גם עלות תקציבית ליישום בשטח – 250 מיליון שקלים. מאז ועד היום רובם של הכספים לא הועברו ומצבן של הנשים הסובלות מאלימות הוחרף. ואם זה לא מספיק, בחצי שנה האחרונה נכנס גורם סיכון חדש המאיים על חייהן של מאות ואלפי נשים בישראל, גורם סיכון שאף אחד לא העלה בדעתו שנחווה – נגיף הקורונה.
במהלך החודשים האחרונים חלה עלייה של מאות אחוזים בפניות לקווי החירום של הגורמים השונים המציעים עזרה דחופה וסיוע מקצועי על רקע אלימות במשפחה. בין השאר, מדובר על קווי החירום שמפעיל משרד העבודה והרווחה וקו החירום של ארגון נעמת. הרוב המוחלט של הפניות מגיע מנשים במצוקה, על רקע תופעות שונות של אלימות פיזית ונפשית שהן חוות. חלק אחר של הפניות נוגע לילדים השרויים במצוקה עקב המצב בבית.
על פי ההערכות, במדינת ישראל חיות כיום כ-200,000 נשים הסובלות מאלימות לסוגיה השונים. הקורונה הפכה את חייהן של רבות מהן לסיוט רע אף יותר. הסגרים הפכו את בתיהן לבתי כלא, בהם הן כלואות יחד עם מי שמתעלל בהן ולעיתים גם בילדיהן. המצוקות הנפשיות והכלכליות שהמשבר הביא עמו רק החריפו את המצב אצל משפחות שסובלות מאלימות ביומיום. ומה קורה בקרב משפחות שכלל אינן מוכרות לשירותי הרווחה? ניתן רק לתאר.
ומה ממשלת ישראל עושה אל מול כל זה? ובכן, לא הרבה. זה אולי מאוחר מדי עבור נשים רבות שכבר אינן עמנו, אך התעשתות מהירה של הממשלה יכולה להציל את האישה הבאה. אין טעם בדיונים נוספים, אין צורך בוועדות נוספות, יש תכנית שהממשלה עצמה כבר אישרה ומה שדרוש זה לא לדבר עליה אלא להכניס יד לכיס וליישם אותה.
אלו הצעדים המיידיים שיש ליישם: אזיקים אלקטרוניים לגברים אלימים (ישנה הצעת חוק בנושא שחקיקתה טרם הושלמה); הקמת מסגרות נוספות לטיפול בגברים אלימים; תגבור מאסיבי של עובדים סוציאליים בתחנות המשטרה; תמיכה כלכלית בנשים שנאלצות לעזוב את בתיהן עקב אלימות; תכניות חינוכיות לגיל הרך למניעת אלימות מגדרית; הגברת האכיפה והחמרת הענישה נגד התוקפים ופעילות ממוקדת אל מול ההסתה והאיומים ברשתות החברתיות.
מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהקצאת התקציבים הדרושים הם לא רק בבחינת הדבר הערכי והמוסרי לעשותו, אלא גם השקעה כלכלית נבונה. כל שקל שתשקיע המדינה במניעת אלימות במשפחה יחסוך לה שקלים רבים בעתיד שיידרשו לטיפול בהשלכות הנזקים החברתיים של אותה אלימות. עשו את הצעד הנכון – ערכית, חברתית וכלכלית.
הקו החם של נעמת לפניות בנושא אלימות במשפחה: 9201* | ימים א' – ה' בשעות 09:00 עד 15:00