החיסון הראשון
במאה ה-18, מגפת האבעבועות השחורות זרעה קטל בכל רחבי אירופה. מאות אלפים מתו בכל שנה, חמישה ראשי מדינה מלכותיים מכהנים נכנעו לה. שיעור התמותה עמד על 30%, ואלו ששרדו נשאו על גופם צלקות נוראיות. העולם כולו חיפש פיתרון. בתקופה הזו, קרו שני דברים מקבילים. האחד הוא ההבנה והמחקר סביב האפשרות למנוע מחלות באמצעות הפעלה יזומה של המערכת החיסונית. השני הוא האבחנה ש"עוזרות החלב", נשים שתפקידן היה לחלוב את הפרות, מסיבה כלשהי, לא חולות במחלה.
כאן נכנס לתמונה ד"ר אדוראד ג'נר, רופא מדען וביולוג בריטי. ג'נר העריך שהסיבה לחסינות המסתורית של עוזרות החלב נעוצה בכך שהן נחשפו בעבודתן לאבעבועות הבקר, מחלה שמצויה בפרות. אבעבועות הבקר דומה לאבעבועות השחורות אבל קלה הרבה יותר, וג'נר העריך שפצעי המוגלה שמופיעים על הנשים החולבות שנדבקו באבעבועות בקר הם שאחראים לחסינות שמתפתחת אצלן למחלת האבעבועות השחורות.
בשלב הזה, עשה ג'נר דבר שהיום היה שולח אותו לשנים ארוכות בכלא, אך בשנת 1796 נחשב סביר. ג'נר הזריק לשתי ידיו של ג'יימס פיפס, ילד בן 8, בנו של הגנן שלו, את המוגלה הנגועה שדגם מאחת הנשים החולבות. הילד פיפס התלונן ביום השביעי על אי נוחות בבית השחי, ביום התשיעי סבל מרעד וחוסר תיאבון. שישה שבועות אחר כך הזריק ג'נר לפיפס מנה של אבעבועות שחורות לגוף. דבר לא קרה. גופו של פיפס פיתח חסינות למחלה הקטלנית - רק משום שנחשף למחלה דומה אחרת.
הצבא שבתוכנו
בתוך הגוף שלנו פרוס צבא. מערכת מדהימה ומשוכללת שמחולקת בסדר מופתי לפלוגות, לחטיבות ולגדודים - כל אחד והתפקיד הייחודי שלו. אני אסתכן כאן בפישוט יתר של נושא מורכב שמומחים לומדים ודנים בו שנים ארוכות, אבל האופן שבו המערכת החיסונית שלנו נלחמת למעננו הוא מרתק וחשוב עד כדי כך שגם לנו, שאיננו מומחים, שווה להקדיש לו כמה מילים, גם אם פשוטות יותר מדי.
מערכת החיסון שלנו מורכבת למעשה משני מערכים. מערכת החיסון המולדת, זו החומה שהגוף שלנו מציב בפני אויבים. העור, למשל, הוא חלק מהחומה שנועדה לשמור על גופים זרים בחוץ. הסוג השני הוא מערכת החיסון הנרכשת. אם אמרנו שמערכת החיסון המולדת היא החומה, אז מערכת החיסון הנרכשת היא החיילים. ביחד הם פועלים כדי להגן על הגוף שלנו מפולשים זרים. אנחנו נתמקד בחיילים, בתאים, במערכת החיסון הנרכשת.
הפעולה מתחילה עם כניסה של פולש זר שאיכשהו הצליח לעבור את החומה, וירוס. הפולש נצמד לתא ומשתלט עליו כדי להתחיל, בעזרתו, להתרבות במטרה להשתלט על כל הגוף. התא שנדבק צועק "נפגעתי", ומעביר אות מצוקה לתאים האחרים בגוף. במקביל הוא משחרר בעצמו, בניסיון הגנה עצמית, חומר מסויים שנועד לפגוע בפולש הזר, לרוב זה לא מספיק.
התאים האחרים במערכת החיסונית מקבלים את אות המצוקה ויושבים יחד על תוכנית פעולה. הניוטרופילים הם כוח החי"ר. צועדים יחד ורודפים אחרי הוירוס עם כל מלאי התחמושת שהם מסוגלים לשאת. אפשר למשל לראות אותם בפעולה בסרטון המדהים הזה:
אם הווירוס מעט מתוחכם הוא יצליח להתחמק מהם.
במקביל, לוקחים פיקוד תאי T, אלו תאים שבעצמם מתחלקים לשלושה סוגים:
1. מסייעים - תפקידם להפעיל תאים אחרים. הם למשל אלו שישלחו הוראות לחברים אחרים בצבא, תאי B, לייצר נוגדנים, אם תרצו - טילים מונחים.
2. רגולטוריים - אלו משמשים כסוג של פסיכולוגים. תפקידם להרגיע ולדכא פעילות יתר של הצבא. לוודא שלא נגיע למצב של ירי בלי אבחנה שבסוף פוגע בגוף עצמו.
3. הקילרים - זו היחידה המובחרת. הם לומדים את הווירוס הפולש, עוברים סדרת חינוך שלמה שבה למשל לומדים מתי ואיפה צריך לירות ומתי ואיפה לא. ובסוף, יוצאים לחסל את הפולש.
כל המנגנונים, כל היחידות וכל הפלוגות האלה נלחמות במקביל וביחד בפולש. כמו שאפשר להבין, תאי T הם חלק מאוד משמעותי בקרב. החוכמה שלהם, העובדה שהם יודעים לזהות ולהתאים את עצמם לפולש ספציפי, הופכת אותם ליחידת חיסול יעילה במיוחד.
אלא שלא די בכך: תאי ה-T גם זוכרים, והזיכרון שלהם נשמר בגוף. אחרי שעברו סדרת חינוך ולמדו את כל מה שצריך לדעת על מנת לחסל את הפולש הספציפי, משהו מהידע הזה נשאר. הזיכרון הזה יכול לשמש את החיילים העתידיים שבגוף שלנו להיערך לפולש חדש אם הוא דומה מספיק לזה שנוצח בעבר. במקרה כזה, סדרת החינוך תהיה קצרה יותר ויעילה יותר, שכן לא את הכל צריך ללמוד מאפס. תאי ה-T, צברו כבר ניסיון, והם זוכרים אותו.
הקרב נגד הקורונה
עד לאחרונה, עיקר השיח סביב הקרב שמנהל הגוף שלנו בקורונה סבב סביב הנוגדנים. אותם טילים מונחים שמייצרים תאי ה-B. רבים מהחיסונים התמקדו בייצור נוגדנים, גם הבדיקות הסרולוגיות בדקו נוכחות של נוגדנים בגוף כדי לאבחן אם אדם הבריא מהמחלה. בהקשר הזה, הגיעו לאחרונה חדשות מעט מדאיגות, כאשר חוקרים בקינגס קולג' היוקרתי בלונדון טענו שהנוגדנים בגוף דועכים בצורה משמעותית אחרי שלושה חודשים.
הם לא היחידים שהגיעו למסקנה כזו, קדם להם גם מחקר סיני,ועוד אינדיקציות נוספות. על פניו, זה מעלה את החשש שהגוף מאבד את היכולת שלו להילחם בקורונה אחרי זמן יחסית קצר - ויכול להידבק שוב. אלא שכשישה חודשים חלפו מאז שהקורונה פרצה והסעירה את חיינו, ופרט לכמה מקרים אנקדוטליים שלא ברור מה טיבם, בינתיים לא דווח באופן רציני ומשמעותי על מקרה של הדבקה חוזרת.
לאחרונה, התחילו לבחון באופן רציני ומעמיק יותר את חלקם של תאי ה-T במלחמה נגד הקורונה. החלה להישאל השאלה האם, כמו בווירוסים אחרים, גם כאן הם מתפקדים כיחידת עילית יעילה וקטלנית?
"אין ספק שתאי ה-T עוברים משהו כשהם נלחמים בקורונה, אנחנו רואים את זה עכשיו. עדיין לא ברור מה זה אומר על חלקם במלחמה בקורונה", אומר לי ד"ר דוד חגין, מנהל היחידה לאימונולוגיה קלינית בבית החולים איכילוב."באיטליה היו מקרים של חולים שיש להם פגם ולא יכולים לייצר נוגדנים, אין להם את האפשרות הזו בגוף, והם עדיין הצליחו להחלים מהקורונה, זו אינדיקציה שלתאי ה-T אולי יש פה חלק משמעותי. זו אפשרות", הוא מוסיף.
לאורך השבועות האחרונים, החלו להצטבר עדויות אפשרויות למעורבות של תאי T במאבק בקורונה. כך, למשל, מחקר קטן בצרפת גילה מספר מבריאים שפיתחו תאי T ייחודים לקורונה אבל לא נוגדנים. מחקר שוודי הראה תגובה משמעותית של תאי T בקרב חולים א-סימפטומטיים או קלים של קורונה גם אם לא נמצאו בגופם נוגדים כלל.
“זה לא מובן מאליו שמחלה תהיה פגיעה למתקפה של תאי T", הסביר לי ד"ר אלעד הורוביץ, חוקר סרטן בבית החולים מסצ'וסטס ג'נרל שבבוסטון, "יש פולשים שיכולים להתחמק מהם, לעבוד עליהם, כמו האיידס. התקווה היא שהקורונה הוא לא כזה, ותאי T יעילים בקרב נגדו".
מה זה אומר? שיש אפשרות שליחידת העילית של תאי ה-T יש חלק משמעותי ביכולת של הגוף להתמודד עם קורונה. שלא רק, ואולי אפילו לא בעיקר, הנוגדנים נושאים את הנטל. זה אומר שחיסון יהיה יעיל יותר, ויחזיק זמן רב יותר, אם יגביר גם את תאי ה-T ולא רק את הנוגדנים (אוקספורד מדווחים שבחיסון שלהם זה בדיוק מה שקורה). וזה אומר שייתכן, שבדיקות סרולוגיות לא מציירות את התמונה המדוייקת. שיש עוד אנשים שנדבקו והבריאו מקורונה אבל הדרך היחידה לגלות היא לבדוק את תאי ה-T ולא רק נוגדנים.
שאלה של זיכרון
מכאן לשאלה השנייה, והלא פחות מעניינת. האם תאי ה-T זוכרים את הקורונה הנוכחית כי נתקלו במשהו דומה בעבר? האם מערכת חיסונית שנאבקה בעבר עם וירוס ממשפחת הקורונה תהיה יעילה ומהירה יותר במאבק שלה בווירוס הנוכחי? גם כאן, המחקר עוד טרי, והאינדיקציות מעודדות. המחקר העיקרי שמצוטט בהיבט הזה נעשה במכון לה-ג'ולה שבקליפורניה. שם גילו החוקרים עדויות לפעילות של תאי T מותאמים לקורונה גם בקרב אנשים שכלל לא נחשפו למחלה.
המחקר הראשון שהצביע על האפשרות הזו היה מחקר גרמני, שבו העריכו החוקרים שהתאים מקשרים את הקורונה לצננת עונתית, ומסוגלים לקחת מידע על המחלה הקלה יותר כדי להתמודד ביעילות עם זו הקשה.
ולאחרונה, התפרסם מחקר מסינגפור שמצליח לעורר הדים בעולם, ולפיו בחולים שנדבקו בסארס לפני 17 שנה נמצאו היום תאי T שיכולים להתמודד עם הקורונה גם כן, וזאת למרות שהנוגדנים שפיתחו נגד הסארס נעלמו אחרי שנים בודדות.
מה זה אומר? זה יכול, תיאורטית, להסביר את העובדה שחלק מהאנשים חווים את הקורונה כמחלה קלה ואחרים מתקשים איתה מאוד. רמת תאי ה-T בגוף, ורמת הזיכרון שלהם ממחלות דומות עשויה להשפיע על היכולת של הגוף להתמודד עם המחלה. זה גם מעלה את השאלה אם יש בתוכנו אנשים חסינים מפני הקורונה בגלל רמת תאי T גבוהה, או זיכרון של מחלה אחרת. את כל אלה המחקרים טרם הצליחו להוכיח, אבל האינדיקציות העולות מהן, בהחלט משאירות מקום לאופטימיות.
פרה בלטינית
אחרי שניסה, ללא הצלחה, להדביק בכוונה את בנו של הגנן באבעבועות שחורות, הציג ד"ר ג'נר בגאווה את התגלית שלו. המילה חיסון באנגלית, Vaccine מקורה במילה "Vacca", פרה בלטינית. לילד ג'יימס פיפס הוזרקו עוד 20 מנות של אבעבועות שחורות, הוא לא נדבק לעולם. שנים אחר כך, ד"ר ג'נר העניק לפיפס ולמשפחתו בית במתנה, בית שהפך שנים רבות אחר כך למוזיאון אדוארד ג'נר.
במאי 1980, הודיע ארגון הבריאות העולמי שמחלת האבעבועות השחורות הוכחדה לחלוטין מן העולם. הזיכרון של תאי ה-T יכול היה כעת להתפנות למחלות אחרות.