נדמה שמי שהיה עוד צריך המחשה לניהול הכושל של משבר הקורונה, קיבל זאת היום בוועדת הקורונה בכנסת ובסירוב לתת סמכויות לאלוף רוני נומה. אירועים נוספים בשרשרת של אירועים יומיומיים שהמשותף לכולם הוא בלבול, הנחיות סותרות, כיבוי שריפות במקום תכנון לטווח ארוך ואי ראייה אסטרטגית. כשלונה של ממשלת ישראל בטיפולה במשבר הקורונה הולך ומתברר בכל יום שעובר, למימדים של מחדל לאומי. בחודש מאי המלצנו ב-INSS על תחקיר ללמוד לקחים, לא לחפש אשמים - ללמוד ולהיות טובים יותר לקראת הגל השני. עכשיו כבר נדרשת ועדת חקירה ממלכתית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במקום להתייחס למשבר הקורונה כריצת מרתון – ממשלת ישראל התייחסה למשבר כריצת ספרינט. ההתחלה הייתה נכונה בסגירה נמרצת וחזקה, אולם אחרי 100 מטר הממשלה איבדה עניין, ויצאה להפסקה כשהנגיף המשיך במירוץ. בהתעקשותה להימנע מהתארגנות נכונה לניהול המשבר, מעבודת מטה נכונה, מקבלת החלטות ברמת קבינט וממנגנון שליטה וביצוע אפקטיבי, הושג שיטוח זמני וחולף של עקומת התחלואה לצד שיטוח מתמשך של הכלכלה הישראלית ושל עקומת הלמידה הלאומית. כך מצאנו עצמנו מול גל שני עם רמת התארגנות ומוכנות דומה לראשית הגל הראשון.
בדרך, איבדה הממשלה את אמון הציבור, בשל דוגמה אישית שלילית של המנהיגות, שלל הנחיות סותרות, משתנות, בלתי הגיוניות, הנגועות במניעים פוליטיים. ניצול המהומה להחלשת הכנסת, בית המשפט, הזכות לפרטיות, ואכיפה אגרסיבית מצד אחד ובררנית מצד שני, אף הם שחקו את אמון הציבור. הקמת "ממשלת קורונה" שעסקה בשלל נושאים שאינם קורונה – מפיצול הממשלה לחוסר תפקוד, דרך הסיפוח והטבות המס למשפחת ראש הממשלה, אינם מסייעים לשכנע את הציבור בכך שהממשלה שמה לנגד עיניה את טובתו.
וכך, אי האמון של הציבור בהנהגה הפוליטית הולך ומעמיק בכל יום שעובר. ישראלים רבים חווים חרדה קיומית לצרכיהם הבסיסיים – בריאות, חינוך, פרנסה, דיור וכמובן תעסוקה. התחושה לה שותפים רבים היא של נתק מוחלט בין מה שמעסיק את מקבלי ההחלטות לבין מה שמעסיק את הציבור.
יש פחד ממינוי אדם חזק שינהל את המשבר
מראשית המשבר אני קורא לניהול אתגרי המגיפה כמשבר בטחון לאומי לכל דבר, בראיה אסטרטגית משולבת, מבוססת מידע ולמידה מערכתית, ובגישה דיפרנציאלית, השואפת לאופטימום בין הפחתת תחלואה לשימור הכלכלה והחברה, לא ככיבוי שריפות אלא בראייה ארוכת טווח.
לא פחות משלוש תכניות פורסמו מתחילת המשבר, אף אחת מהן אינה קוהרנטית ואינה מקצועית מספיק וגם מה שהוחלט פשוט לא מבוצע. עד לשלב זה ולמרות כל הדיבורים, גם לא מונה "מנכ"ל קורונה" – שיוכל לגבש לתכנן ולבצע מדיניות ותכניות ברמה הלאומית באופן אינגטרטיבי, אל מול האתגרים הברורים ליצור פעולה מתואמת בין משרדי הממשלה שפוצלו באופן משתק, ואשר חוסמים בגופם קידום תהליכים חיוניים. עלו מספר שמות ראויים לתפקיד, שהוא שליחות לאומית חיונית, אך בהיעדר סמכויות אמיתיות לא יועילו גם הטובים שבאנשים, ולא ברור מי ייטול עליו את התפקיד.
נדמה שישנו פחד ממינוי אדם חזק מדי ולכן כאשר מוצאים אדם שכזה רוצים לקצץ בסמכויותיו. זה לא רציני - על מקבלי ההחלטות להחליט מה חשוב להם יותר כרגע: פוליטיקה וריכוז סמכויות בידיהם אישית או טובת הציבור, בריאותו ושלום המדינה.
נדרשת תוכנית שמכוונת לשנים קדימה
טוב שהמדינה מכניסה יד לכיס ויוצרת רשת ביטחון לשכירים ולעצמאיים, אם כי גם כאן באיחור וללא הגיון ברור. לא הוצגה שום תכנית אפקטיבית ליצירת מנועי צמיחה שיאפשרו למיליון המובטלים לחזור לשוק התעסוקה ולהתאים עצמם לעולם העבודה המשתנה. מה הוא ה"ניו דיל" של ממשלת ישראל ל 2020-2021? לא ברור. קצבאות נדרשות - אך הן לא מה שיוציא את המשק מהמשבר העמוק.
לכל אלה יש להוסיף את העיסוק הבלתי פוסק של נבחרי ציבור בתנאיהם, בהחזרי המס שלהם ובמעונות שלהם. באווירה כזו, אין זה פלא שההמונים יוצאים לרחוב – הם חרדים מהמגיפה הכלכלית בחסות אטימות הממשלה הרבה יותר מאשר מהנגיף הבריאותי.
עוד לא מאוחר מדי. ישראל החמיצה אמנם הזדמנות פז להיערכות מראש אשר הייתה מונעת את העלייה המחודשת בעקומה הבריאותית והצלילה הכלכלית – אבל אפשר עדיין לעצור ההתדרדרות, על ידי יישום המלצות רבים וטובים לבניין מנגנון, להנעת תהליכים, ולניהול המשבר כראוי לחומרתו ולמורכבותו.
דרושה תכנית מקיפה ומידית – כלכלית, בריאותית וחברתית, לא כזו שמכוונת לחדשות של 20:00 אלא לעוד שנה, שנתיים וחמש קדימה. נדרשת מנהיגות, נדרש ניהול, נדרשת בקרה וגם הסברה ראויה מפי אנשים שרק טובת העניין לנגד עיניהם, בלי פוליטיקה ובלי מניפולציות, – כזו שתשיב את אמון הציבור האבוד במקבלי ההחלטות ובהנחיותיהם.