המדינה בשפל כלכלי חסר תקדים. שיעור האבטלה הגיע לשיא. שני-שליש מכלל העצמאיים במדינה ספגו פגיעה כלשהי בהכנסות שלהם. העולם הכלכלי כולו חווה טלטלה עמוקה ועומד בפני שינוי עצום. במצב כזה, המערכת הפוליטית הייתה אמורה להותיר את כל המחלוקות בצד ולהתמקד בגיבוש ויישום צעדים נמרצים ונחושים ליציאה מהמשבר. אך במקום זאת, המשבר הפוליטי רק מסלים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הממשלה בקיפאון כמעט מוחלט. מסתבר שמה שעומד בינינו ובין מערכת בחירות נוספת אינו קשור כלל למשבר, אלא בדרישת ראש הממשלה נתניהו לשנות ללא דיחוי את שיטת המינוי לתפקידים בכירים בשירות הציבורי. נתניהו שם דגש על אופן המינוי של ראשי מערכת אכיפת החוק – היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ומפכ"ל המשטרה. תמצית הדרישה של נתניהו היא לשנות את השיטה, כך שתהיה לפוליטיקאים, במקרה הזה לו ולמקורביו, השפעה רבה יותר, אם לא מוחלטת, במינוי ראשי מערכות אכיפת החוק.
הדרישה הזאת צריכה להיענות בסירוב מוחלט מכמה סיבות. הסיבה הראשונה שבגינה אין לגעת כעת בשיטת המינויים היא על מנת לשמר את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק. קצת רקע: על שיטת המינוי הנוכחית לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה חתום לא אחר מאשר ראש הממשלה נתניהו. פרשת בר-און-חברון, שהתרחשה בעת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה בשנת 1997, חשפה ליקויים בשיטת המינויים שהייתה נהוגה עד אז. בעקבות זאת, מינה ראש הממשלה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון המנוח שמגר, כדי שתציע הליך שיבטיח את אמון הציבור.
ואכן, הוחלט על הקמת ועדת איתור עם הרכב שיבטיח את טוהר מידותיו, את עצמאותו ואת מקצועיותו של בעל התפקיד הרגיש הזה. במקביל, נתניהו מינה צוות שרים שהמליץ על הקמת ועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי, כמו תפקידים רמי דרג כמו המפכ"ל והרמטכ"ל. תפקיד הוועדה, שכיום עומד בראשה השופט בדימוס גולדברג, הוא בעיקר להבטיח את טוהר המידות בהליך. גם לגבי בחירת זהותו של פרקליט המדינה, נקבעה פרוצדורה שנועדה להבטיח ערכים אלה. בחינת תפקוד הגופים הממנים הללו לאורך למעלה משני עשורים, מלמדת כי הם עשו עבודה טובה. לכן, אם משהו איננו שבור, אין צורך לתקנו, ודאי כאשר מדובר בבעלי תפקידים כל כך רגישים בדמוקרטיה.
פוליטיקאים מבצעים שימוש מטעה בשיח ה"משילות"
הסיבה השנייה מדוע אסור לאפשר לפוליטיקאים לשלוט באופן בלעדי על הליכי המינוי, היא כי כבר היום מתקיימים איזונים המאפשרים מידה לא מבוטלת של השפעה לדרג הפוליטי. למשל, את הליך מינוי המפכ"ל מוביל באופן כמעט בלעדי השר לביטחון פנים, ובסופו השר מביא את שמו של המועמד לעיון הוועדה למינוי בכירים. כיצד ניתן להתנגד לשלב בהליך המינוי שנועד לוודא שבעל תפקיד כמו המפכ"ל – שיש לו סמכויות כה נרחבות להשפיע על חיינו כאזרחים, עד כדי הפעלת כוח – יעמוד בסטנדרטים מינימליים של טוהר מידות?
לאחרונה התפרסם כי השר לביטחון פנים מנסה להתנער מהוועדה, ולהכריע ללא בחינה חיצונית את זהות המפכ"ל הבא. לפנינו שימוש מטעה ומניפולטיבי בשיח "המשילות", במטרה להכשיר מהלכים שעלולים לאפשר הישנות מקרי שחיתות.
נתניהו מנהל מו"מ מתוך ניגוד עניינים
הסיבה השלישית לכך ששינוי שיטת המינויים היא קו אדום בוהק, נוגעת לנסיבות האישיות של ראש הממשלה. כידוע, נתניהו עומד למשפט בימים אלה ומואשם בעבירות פליליות חמורות. לכן, עצם העובדה שהוא מנהל משא ומתן פוליטי, שכוללת תביעה להשפעה מוגברת על מינוי הפרקליט ובהמשך גם היועמ"ש שיעמדו מולו בבית הדין, ממחישה את עוצמת ניגוד העניינים שהוא מצוי בה. למעשה, זהו דיון שבלתי לגיטימי לקיים אותו בנסיבות הנוכחיות.
בסוף השבוע הקרוב יחליט ראש הממשלה אם הוא מדרדר את מדינת ישראל למערכת בחירות כלליות בפעם הרביעית. זוהי קריאה השכמה לכל הנבחרים במערכת הפוליטית, שאינם מתבטאים ואינם פועלים באופן נחרץ כדי לדחות על הסף את הדרישות שנועדו לרמוס את שלטון החוק.
יוחנן פלסנר הוא נשיא "המכון הישראלי לדמוקרטיה"