היום יציינו בטקסי אבל במקומות רבים בעולם, וראוי שגם אצלנו, שש שנים להתנפלות האיומה של דאעש על בני העדה היזידית בהרי סינג'אר (בפיהם: שינגאל) שבצפון-מערב עיראק. טבחו בהם באלפים, שרפו את כפריהם, מכרו אותם לעבדות וסירסרו בבנותיהם. עד עכשיו כ-3,000 יזידיות עודן מוחזקות כשפחות, בעיקר בטורקיה. ואולם איש כמעט אינו מזכיר את המיעוט הקטן יותר שמתקרב לסף הימחקות - הכאכאים, או כפי שהם מכונים בערבית "אנשי הצדק". הם כעת היעד העיקרי למסע החיסול המחודש של דאע"ש שמגלה בימים אלה סימני התעוררות מדאיגים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
היזידים זכו שלא בטובתם לפירסום חובק עולם: האו"ם פסק שהם חוו "ג'נוסייד", רצח-עם, ולפעילה יזידית מופלאה, נאדיה מוראד, הוענק פרס נובל. בכל זאת, רובם לא מקבל עזרה להיחלץ ממחנות הפליטים. מאות ילדים יזידים נחטפו בשנתיים שחלפו על-ידי מיליציה כורדית כדי להתחנך כלוחמים נגד הטורקים שתפסו, אגב, בשבועות האחרונים כשני תריסרי מאחזים צבאיים באזור.
השכנים המוסלמים רואים ביזידים זה מאות שנים "עובדי שטן", אף שדתם היא תערובת מיסטית של האיסלאם, דת האור והאש הפרסית הקדומה ואפילו יש בה מעט מן היהדות. ואולם דומה, שהיזידים מוגנים למדי בעתיד הנראה לעין מפני הכחדה שהרי אהדת הקהיליה הבין-לאומית מובטחת להם. לא כן הכאכאים, שאת שמם כלל אין מכירים בתקשורת.
הכאכאים מונים פחות מרבע מיליון נפש בעיראק - כמחצית ממספר היזידים - ושלא כמותם אינם מוכרים כמיעוט. הם רשומים בעל כורחם כמוסלמים. רק בפרלמנט של החבל הכורדי הקצו להם מושב בודד. הם מחזיקים בדת בת כ-700 שנה, היארסאניה (אהבת האל), ושומרים בקנאות, אף יותר מהעלווים והדרוזים, על סודותיה. השם כאכאים הודבק להם במרוצת הדורות מפני שהם פונים אל נכבדיהם בתואר הכורדי "כאכ", שפירושו אח. את הלהג הכורדי שלהם אין אחרים מבינים.
ההתארגנות המחתרתית של דאע"ש בכמה ממחוזות מרכז עיראק כבר הולידה סידרה של התקפות קטלניות על יישובי הכאכאים, בעיקר סביב העיירה הראשית שלהם - דקוק. הצבא לא ממש חש לסייע להם בגין הדעות הקדומות כלפיהם. בסרטונים ובקלטות מוקעים הכאכאים ככופרים שדמם מותר. כ-300 נהרגו. הם בורחים ממרבית הכפרים שבהם חיו ונוהגים להסתיר את השתייכותם הדתית. אפילו את סימן ההיכר שלהם - השפמים המפותלים, עליהם לגלח.
אלה שנשארו בבתיהם אינם מעזים לנוע בדרכים וכבר מכרו שדות מרוחקים שהיו בבעלותם. בתי התפילה שלהם נעזבים משום שהמאמינים חוששים להיחשף. פעילים כאכאים צעירים קובלים שמדובר במאמץ שיטתי למוסס את הזהות הכאכאית ולהאיץ התבוללות שסופה התאסלמות.
המיליציה הקטנה שהקימו כדי לנסות להתגונן מפני דאעש כבר התנדפה. בתחנת הטלויזיה "כורדיסתאן 24" אמר לאחרונה רג'ב כאכאי, מראשי העדה, כי "הדמוגרפיה" שלהם משתנה, לשון עדינה לתאר את מה שקורה.
הם נתונים בין הפטיש של דאע"ש שהולם בהם לבין הסדן של הכוחות העיראקיים שאוסרים על לימודים בניב הכאכאי ובזמן האחרון מנעו מהזמרת בת העדה, רובאר רשיד, להקליט בשפתם כמה שירים. יותר מזה: גם המיליציות השיעיות שתחת חסות אירן מכוונות עכשיו את נשקן כנגד הכאכאים.
אסונם הוא שהם מתגוררים באזורי המריבה שבין ממשלת החבל הכורדי והממשלה בבגדאד, שטחי הפקר שבהם אין שלטון של ממש. ראש העדה, נאסר חיידרי, קורא להעניק הגנה לכפרים של אנשיו ועד כה לא זכה למענה.
לנגד עינינו מתרחשת בקצב מהיר למדי דריסתה של אומה קטנה, עתיקה ומיוחדת. אם ינטשו את אחרוני הכפרים שבידם - נגזר דינם.
