הנה התמונה: ברוב חלקי לבנון אין אספקת חשמל 20 שעות ביממה, כי אין כסף לדלק. מטוסים נאלצים לבטל ברגע האחרון נחיתות בביירות משום שהמסלול לא היה מואר. הרמזורים ברחובות חדלו לחלוטין לפעול. אנשים אינם יכולים למשוך כסף מחשבונותיהם בבנקים. ובכל מקרה, רוב חסכונותיהם אבדו לעד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ברוב ימות השבוע אין קמח, יש מחסור חמור בלחם, רבים מן המדפים בסופרמרקטים - ריקים. הלירה הלבנונית איבדה בשמונה חודשים בלבד יותר מ-80% מערכה. אוזלות התרופות בבתי המרקחת ובעיצומה של הקורונה שלחו הביתה אלפי רופאים ואחיות מבתי החולים. האוניברסיטה האמריקנית של ביירות - פאר האקדמיה הערבית - מפטרת מאות מרצים ועובדים וכמעט כל בתי הספר הפרטיים במדינה נסגרים. אין שם כסף!
הבנקים והממשלה נשארו עם ארנקים קרועים
עשרות מיליארדי דולרים נגנבו בידי הצמרת הפוליטית המושחתת ופשיטת הרגל היא מציאות של ממש. בגבול הצפון שלנו יודעים היטב: מאות אלפי לבנונים מבקשים להימלט מן המפולת ואין להם לאן. כמה סודנים מוכי רעב כבר עברו את הגדר אלינו, אבל אין שום ודאות שלא יופיע גל גדול בעקבותיהם.
שני שלישים מתושבי לבנון יירדו עד סוף השנה אל מתחת לקו העוני שלהם - 270 דולר לחודש - ופירוש הדבר הוא מחיקה אכזרית של מעמדות הביניים. אלה מציעים ברשתות החברתיות את חפציהם למכירה תמורת חלב או שמן. האו"ם החל לחלק מזון לא רק לפליטים מסוריה, המהווים כחמישית האוכלוסייה, אלא גם למאות אלפי לבנונים.
וכולנו למדנו: כשמעמדות הביניים מתרסקים - כל המערכת הפוליטית קורסת. המפלגות – כולל חזבאללה - הופכות צל של עצמן. הממשלה נעשית חבורה של דחלילים. הפשיעה הגוברת הופכת ראשי כנופיות לאדוני הרחוב. הסחר עובר לנתיבי ההברחות.
האסון של לבנון מקורו במעין "פירמידת פונזי", שכמו כל דומותיה מועדת לנפילה: הבנקים הציעו ריביות גבוהות כדי למשוך פקדונות והבנק המרכזי קבע שער מלאכותי נמוך ללירה הלבנונית. הבנקאות, כביכול, שגשגה אבל הכספים שהצטברו בה פשוט נשדדו בחסות עיסקאות של הממשלה על-ידי פוליטיקאים מכל הסיעות. הבועה החלה להתפקע אשתקד כשזרם הפיקדונות יבש וכשבשוק השחור החל הדולר לטוס. מפקידים מבוהלים ביקשו לפדות את כספם ולבנקאים לא היה מימון לשלם להם. הבנקים והממשלה נשארו עם ארנקים קרועים.
לבנון שוקעת לתוך הביצה
כדי לנסות להשתקם צריכה הממשלה להשיג אשראי של כ-5 מיליארד דולר מקרן המטבע. אפילו חסן נסראללה –בעל הבית האמיתי - נאלץ להסכים לכך. אבל לקרן המטבע יש תנאים: הם רוצים חקירה היכן המיליארדים שנעלמו?של מי היו הפיקדונות שכובסו שם? הם דורשים רפורמות עמוקות במשטר ובמשק. ועל כל אלה אין הסכמה ולא צפוי שתהיה בקרוב. התוצאה: עם כל יום שעובר שוקעת לבנון עוד יותר לתוך הביצה.
לחזבאללה אין הרבה מה לעשות, גם כשבהפגנות יוצאים בגלוי נגדו. נסראללה שולח צוותי רפואה שלו לרחבי המדינה כדי להפגין שהוא קשוב לסבל האוכלוסייה. אבל כסף אין בקופתו. הוא יכול להטיף ככל שיחפוץ "לפנות מזרחה", לסין, אבל בבייג'ינג יחליטו אם בכלל כדאי לשפוך הון על מדינה שאין לה הרבה מה להציע. זכרו: גם את 400 מיליארד הדולר שהובטחו לאירן במסמך שלא נחתם עדיין לא ראו בטהרן. לסינים - לתשומת ליבך חסן נסראללה! - יש יותר עניין במדינות המפרץ ובעירק.
בהיעדר תוכנית חילוץ ללבנון, גוברת הסכנה שההתרוששות הכללית תדחוף אנשים לגבול שלנו. בסוריה אין להם מה לחפש והיציאה בדרך הים יקרה מאד. אין זה פשוט לעקוף את מחסומי חזבאללה ואולם אם יחליט נסראללה לנהוג כמו ארדואן למשל, הוא עלול לאפשר את תנועת הפליטים ולהשאיר את צה"ל לטפל בהם. נקווה שלא נגיע לזה.