לפני שנה וחצי, עוד לפני הקמת כחול לבן, איש במחנה המרכז-שמאל לא היה מאמין שבפעם הבאה שתורכב ממשלה, הגוש יקבל 15 שרים וראשות ממשלה ברוטציה. התיאבון אמנם גדל עם הזמן, ומצבו המשפטי של נתניהו החמיר. אמנם המיזם הפוליטי של גנץ מסתיים בלי הגביע הקדוש ביד, אבל עם הבטחה בכיס ומאחזי שליטה משמעותיים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ראשית, תיק המשפטים. מעבר לכך שזה היה תיק אסטרטגי מבחינת נתניהו, שהשתמש בו על מנת לשחוק את האמון במערכת אכיפת החוק, כחול לבן תשלוט בוועדה למינוי שופטים ולמעשה תחזיק את היד על כל הגה החקיקה בשלוש השנים הקרובות. גם בוועדה למינוי שופטים יוכל שר המשפטים המיועד ניסנקורן לבסס רוב, פרט למינוי שופטי עליון שם צריך רוב של 7 מתוך 9 וסביר שנתניהו יצליח לגבש גוש נגדי.
מספר השרים וסגני השרים האסטרונומי, שאמנם מוליד ביקורת ציבורית, צפוי להקל על גנץ לשלוט באפקטיביות ולרוב מוביל לממשלה יציבה יחסית.
הוויתור המרכזי של גנץ הוא ללא ספק בסוגיית הריבונות. גנץ ואשכנזי מתנגדים נחרצות למהלך כזה אם יסכן את הסכם השלום עם ירדן, אך לא הצליחו להכניס זאת להסכם. החל מעוד שלושה חודשים נתניהו יוכל להביא את ההסכם לכנסת כגולת הכותרת של העשייה המדינית שלו, והם יוכלו רק לנסות לטרפד מבפנים. גנץ ויתר לחלוטין בסוגיית הגיוס, אך יאמר לזכותו שהוא לא היה ממניפי הדגל הראשיים ורמז לכל אורך הדרך שיסכים להתפשר בעניין לטובת הקמת ממשלה.
ויש גם פספוס: כחול לבן יכלה לנצל את ההזדמנות כדי לשנות את השיטה. אין ספק ששלוש מערכות בחירות הוכיחו שקיים בה כשל משמעותי. הם יכלו לדרוש חוק שקובע כי מי שהשיג 61 ממליצים יהפוך אוטומטית לראש הממשלה או כל נוסחה אחרת, אבל הם העדיפו להתרווח בכיסאות ולא לצאת לקרב - שכנראה כבר ישפיע על מי שיבואו אחריהם.