"בחירות 1400" (על פי לוח השנה המוסלמי), כך מכנים באיראן את הבחירות לנשיאות, שייערכו בשנה הבאה כשחסן רוחאני יסיים תקופת כהונה שנייה. אין שם מחלוקת לגבי כשלונו - הוויכוח הוא רק אם "הרפורמיסטים" שלו אינם יודעים לנהל מדינה במשבר, או אם "משמרות המהפכה" ושלל המפלגות של "הדבקים בעקרונות" שמו לו רגליים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אין שום סיכוי שמועמד שרוחאני ינסה לקדם ייפסל על ידי הוועדה המסננת. כבר עכשיו התייצבו כתריסר מבכירי האגף השמרני, הנוקשה, על קו הזינוק. אחד מהם, ראש העיר הקודם של טהראן, מוחמד באקר קליבאף, כבש לאחרונה את עמדת הכוח של יו"ר הפרלמנט ובדעתו לרוץ בפעם הרביעית לנשיאות.
אחמדינג'אד פועל כעת במרץ כדי למנוע את נצחונו, הוא מעמיד את עצמו כמגנם של ההמונים הנאנקים תחת עול הסנקציות והמצוקה הכלכלית. המטה שהקים מפציץ דברי תוכחה נגד שרי הממשלה, בגין אוזלת ידם והשחיתות ומתרוצץ ברחבי המדינה בעיצומה של המגיפה כדי לגייס תמיכה עממית ולהציג את תכניותיו. ליתר בטחון הוא דואג למועמד חלופי שייכנס למסע הבחירות במקומו, במקרה שמועמדותו שלו תיפסל. זהו רולאמריזה אילהאם, המוכר יותר כ"אבי כל הג'ובים" לזכר המשרות הרבות שהחזיק בעידן אחמדינג'אד. רעייתו, אגב, חיברה את הספר "הפלא של האלף השלישי", שכולו שיר הלל לבוס.
בגיל 64 אחמדינג'אד יודע שהמנהיג העליון חמנאי רוחש לו רק בוז ושנאה ונוהג בו בפומבי כליצן שאינו מיטיב להצחיק. ב-2017 אכן מנע ממנו חמנאי לרוץ שוב לנשיאות, אבל לא איש כמוהו ייכנע בקלות. הוא דילג עכשיו לכותרות כשצייץ דברי עידוד לקהילה האפרו אמריקנית בארה"ב בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד. השימוש במונח שאינו הולם את התקינות הפוליטית היה מכוון להצית תגובות נגדו מחוץ לאיראן וכך באמת קרה. אחמדינג'אד חזר לעמוד במרכז הזירה, לאור הזרקורים.
הוא מדבר על הערצתו למייקל ג'קסון, על "חשיבות האהבה בפוליטיקה", על אהדתו לקבוצת הכדורסל של טורונטו באן.בי.איי. הוא פנה לאירגון הבריאות העולמי בדרישה לגלות אילו מעבדות אמריקניות פיתחו והפיצו את "הנשק הביולוגי"- קורונה. הוא מאיים על טראמפ, שמנהיגה המת של ונצואלה הוגו צ'אבס יחזור "יחד עם ישו" כדי לנקום במערב.
מומחים סבורים שלדברת המשונה שלו יש קונים ומובטחים לו מראש קרוב לחמישית מן הקולות. הוא נתפס עכשיו כמי שמצד אחד יבלום את השתלטות הגנרלים של "משמרות המהפכה" על כל מוסדות המשטר ומצד שני כמי שינפנף החוצה את "הרפורמיסטים". הוא קורץ לצבא הסדיר שמפקדיו רוטנים על ההעדפה בתקציבים של "המשמרות". יש אפילו מי שמפליגים בהשערות שהצבא ("ארטש" בפרסית) עשוי לחולל הפיכה. בתוך הפרלמנט הצליחו שרידי נאמניו של אחמדינג'אד לרקום בריתות עם שתים-שלוש סיעות אחרות והעיקר: בין שאר המועמדים אין אף אחד שיש לו פופולאריות גדולה - כולם משרתים אפורים של "המהפכה האסלאמית".
על מה אין אחמדינג'אד מדבר כרגע? לא על ישראל ולא על הגרעין. לפחות משיקולים טקטיים הוא מרחיק עצמו מהנושאים האלה. אין הוא מעוניין להיחשב כמי שמעודד הפניית משאבים למאבק בישראל, או כמי שמאיץ את ההשקעה בתכנית הגרעין שתמיט על איראן בקרוב סנקציות קשות נוספות. כעת הוא עסוק במכאוביהם של בני ארצו שהוא לבדו מבין את עוצמתם והדרך לריפוים. מה הסיכוי שלו להיות הנשיא הבא? בשלב זה התשובה הנכונה היא - נמוך עד אפסי.