הממשלה הודיעה אמש על שורת צעדים רחבה להחזרת כל ענפי המשק לפעולה. האם לא לקחנו כאן סיכונים גדולים מדי? האם הממשלה לא נכנעה ללחצים הצודקים כל כך מהמגזר הכלכלי-עסקי?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אודה על האמת, אינני יודע! בדיוק כפי שווירוס הקורונה מתעתע ברופאים המטפלים בכל העולם המערבי, עם תמונה וסיבוכים קליניים משתנים משבוע לשבוע, הנגיף מהווה לא פחות מאניגמה אפידמיולוגית.
לדוגמה, איש איננו יודע להסביר את שיעורי התחלואה והתמותה השונים ממחלת הקורונה בין המדינות השונות ולפעמים ישנם אפילו פערים של מאות אחוזים בין מדינות שכנות ממש, החולקות גבול משותף.
"מעבר לכללים - כל השאר הוא בגדר אניגמה"
אין לנו מושג אפילו על הקשר בין האמצעים שנקטו המדינות השונות (ריחוק חברתי לרמותיו השונות, איסור התקהלויות וסגר ביתי) לשליטה במגפה באותן מדינות.
מרבית העולם מאמץ את שיטות ההגנה האישית של עטיית מסכה, ריחוק חברתי והיגיינה אישית. אבל מעבר לכללים האלה, שכולנו מבינים שנחייה עמם זמן רב, כל השאר הוא בגדר אניגמה. עד כמה מסוכנת הנסיעה בתחבורה הציבורית? איך למשל תחזור מנהטן לחיים בלי להצטופף ברכבת התחתית? כמה סיכון כרוך בהתרת משחקי כדורגל, אמנם באוויר הפתוח, אבל עם ההתקהלויות בכניסה וביציאה מהאצטדיון? ומה עם הארנה הסגורה של מכבי?
אין אנו יודעים אפילו כיצד נכון להפעיל ממחר את המשרדים שבהם בילינו שמונה ולעיתים גם 16 שעות ביממה. ומדוע בעצם להמשיך ולהפעיל משרדים, אם אינך יכול להפגיש בין אנשים שעובדים בהם?
"תקווה שהוירוס הלך לבלי שוב"
להתרשמותי, המנוע הכי חזק של התפשטות הקורונה באוכלוסייה - הוא ההתקהלויות של ציבורים רחבים. ההתקהלויות, ביחד עם פתיחת התנועה האווירית אל ישראל, טומנים בחובם את הסיכון הרב ביותר מבין המהלכים עליהם החליטה הממשלה.
יסלחו לי אוהדי הספורט ושוחרי התרבות, אבל על בסיס הניסיון שנצבר בחודשים האחרונים במדינות אחרות כמו גרמניה ואיטליה, אלה האירועים מהם אני חושש הכי הרבה. מזלנו שהם מתוכננים לעוד יותר מחודש ונוכל כולנו לעקוב אחרי המצב ולהיווכח אם אכן בטוח להתקדם גם איתם.
אני יודע שמדעית, מגפות, לא רק השפעת הספרדית מ-1918, אלא כל המגיפות בעולם - באות בגלים. וזו של 1918 - חזרה והכתה ביתר שאת בחורף שאחרי. אבל אפילו אצלי מקננת באיזשהו מקום התקווה שאולי זהו זה, היה וירוס והלך לבלי שוב!
"אסור לנו להקל ראש בסיכונים שעוד מונחים כנראה לפתחנו"
ואכן, כמו ברפואה, היכן שלתקווה יש תפקיד חיוני בהחלמה, אין כמו התקווה בכדי להניע מחדש את גלגלי המשק והחברה בישראל. אבל אנחנו חייבים להיזהר מלתת רק לתקווה לנהל את חיינו בחודשים הקרובים. אסור לנו להקל ראש בסיכונים שעוד מונחים כנראה לפתחנו. אני חושש מכיסי מחלה שרוחשים באיזשהו מקום בישראל. ועם שיעורי ההדבקה הגבוהים של וירוס הקורונה, מחלה באיזשהו מקום - זו מחלה בכל מקום!
בסינגפור למשל, אשר שלטה יפה במגפה והייתה עם 600 חולים רק בתחילת אפריל - המגפה שבה והתפרצה בשבועיים האחרונים וכעת יש שם 17,000 חולים, שמקורם אגב באוכלוסיית מהגרי העבודה שחיים שם בתת-תנאים. כתוצאה מכך, הטילה סינגפור סגר החל מה-7 לאפריל שיימשך עד סוף מאי ודוגמת 3,000 מהגרי עבודה כל יום.
"בשום אופן לא לשחרר ולהיות שאננים"
גם הונג קונג ששלטה יפה במגפה - ושם, אגב, כל בתי הספר סגורים מינואר - חוותה גל שני של התפרצות, שמקורו בחולים שהגיעו בטיסות מאירופה ומארה"ב. הגל השני חייב את הממשלה להכריז שם על סגר חלקי בחודש האחרון. לכן, חייבים להיות ערים ולנטר, לנטר ולנטר עם בדיקות קורונה בכל פינה חשוכה, חברתית או גאוגרפית.
אני חושש מתחושת הניצחון (בממשלה ובציבור הרחב) כי הנה, הכחדנו את הווירוס ואפשר לצאת לחיים חדשים. אני מוטרד ממדיניות הבדיקות של משרד הבריאות שצריכה לספק לכולנו את ההתראות בזמן לפני התפרצות נוספת. ואחרי כל זה, אין לי ספק שהצעדים עליהם הכריזו אמש היו הכרחיים ולא רק הכרחיים, אלא אמיצים בהיקפם. הרווחנו כולנו, במחיר כבד, את הזכות לשחרר, לקוות ולהיזהר (עם מסכות וריחוק אישי קפדני), אך בשום אופן לא לשחרר ולהיות שאננים.