אנחנו כבר רוויי ניסיון והפתעות מהמערכת הפוליטית, אבל בחוסן לישראל משוכנעים שהסכם הרוטציה עם נתניהו יתקיים. למרות זאת, גנץ לוקח פה סיכון מאוד משמעותי - תאורטית, נתניהו יכול להחליט לשבור את הכלים ולהכניס רק את עמיר פרץ או סתם ללכת לבחירות. במקרה כזה - גנץ נשאר קירח מכאן ומכאן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אז מה גרם לחוסן לישראל לבטוח בהסכם העתידי? התשובה היא שיחה שהתקיימה שלשום, אולי פגישה - יש גרסה שטוענת שזה התנהל בזום - בין שני המנהיגים. הפגישה הזו בין נתניהו וגנץ, שלא ידוע אם התקיימה לפני פגישת הקוקפיט או אחריה, גובתה גם בטלפונים מכול ראשי בלוק הימין.
אלו אמרו לגנץ - אנחנו הערבים שלך. הם הוסיפו והדגישו בפני גנץ, אנחנו מודעים לכך שהעסקה הזאת היא לא פשוטה, שאתה משלם עכשיו במזומן ומקבל את התמורה שלך באיחור ובאשראי רק בסוף 2021, אבל אנחנו נדאג לכך שההתחייבות תקוים במלואה.
_i.jpg)
לכן, ואולי בגלל זה, בחר גנץ ללכת על הדיל עם נתניהו. המו"מ על ההסכם הזה ממשיך להתקדם, על פי הטענות, אל תוך השבת. ככל הנראה הוא גם יימשך אל תחילת השבוע. המטרה של שני הצדדים היא לחתום על המתווה במהלך השבוע הבא, כאשר התנאים מוכרים לנו פחות או יותר.
נתניהו אמר והדגיש לפני כניסת השבת - אני אקיים את ההתחייבות. הוא אף מתחייב לעגן את ההסכם בחקיקה: "בספטמבר 2021 אני הולך". התאריך הסופי יגלוש ככל הנראה לאוקטובר, כי הממשלה הקרבה תושבע רק בתחילת אפריל.
בצד השני של שולחן המו"מ, בני גנץ עצמו אמר "אני לא יכול להיות בטוח ב-100%" - זו פוליטיקה, וזה נתניהו. אבל בסופו של דבר גנץ ממשיך בקו המחשבה שלו ואומר - לא הייתה לי ברירה, אבל אני מאמין ומקווה שהדבר הזה יקרה.
האם נתניהו מתכוון לנסות להיות נשיא המדינה?
עד כה דחה נתניהו את היוזמה הזו ואמר שהוא לא מתכוון לרוץ לנשיאות. בניגוד לכל הדיווחים בנושא, המסלול הזה לא יעניק לו חסינות - ההחלטה על חסינות כזו כפופה להחלטת בג"ץ.
דבר זה משאיר סימן שאלה גדול - מה המטרה הסופית שלו? האם במהלך השנה וחצי הקרובות הוא יפעל לעסקת טיעון, או משהו אחר בסגנון? אם הוא יודע שכהונתו נגמרת ב-2021, הדעת נותנת שזה יהיה באקורד סיום שיבוא ביחד עם ההליך המשפטי שלו.
סימן שאלה קטן יותר - בכחול לבן-חוסן לישראל יש צרות של עשירים, יותר מידי שרים, פחות מידי חברי כנסת (רק היום הלכה עוד אחת). מה שמתכננים שם זה מינוי שרים חיצוניים, עדיין יהיו המון שרים מתוך המפלגה, אבל גם שרים מבחוץ. אולי אפילו נזכה לראות שר ערבי, דבר שלאור השנה האחרונה צריך לשקול ברצינות.
לבסוף, אפשר לומר - זה המשבר הכי גדול שראינו. התרגיל המסריח של שנות ה-90 נראה כמו הפוגה קלה ולא מזיקה, לעומת מה שהתרגלנו אליו. ההחלטה של בני גנץ להיכנס לממשלה והפירוק המהיר עד להדהים של כחול לבן, מעיד עד כמה סדר היום של המחנה היריב לנתניהו לא יכול להיות "רק לא ביבי". הוא יצטרך להיות משהו יותר מנגטיב, להציע משהו אחר. אחת האפשרויות זו המפלגה שכמעט כותבת את עצמה - מפלגה של לפיד וליברמן שתתייצב מול בלוק החרדים בימין.
אם נסכם את השנה וחצי האחרונות: לא רק "רק לא ביבי" - זה לא מספיק...