מאז פרוץ המשבר אני עוקב וכותב על המודל הבריטי להתמודדות עם נגיף הקורונה. זה מודל מרתק בעיני. אני מקבל המון שאלות והארות על הגישה הבריטית, כולן ממוקדות בנימוקים הרפואיים והמדעיים אבל אני חושב שדווקא צריך להתחיל בתרבות ובדנ"א הבריטי.
ראש הממשלה בוריס ג'ונסון צוטט ב"דיילי מייל" כשהוא אומר: "משפחות רבות יאבדו את יקיריהן בטרם עת". אתם יכולים לדמיין ראש ממשלה ישראלי עומד בנאום בפני האומה ואומר דבר כזה? יש מצב שהציבור הישראלי היה מקבל אמירה כזו בשוויון נפש? שאנשים רבים ימותו, שמשפחות רבות יאבדו את יקיריהן? אין סרט כזה בעולם.
אז מה שונה בבריטים? הרי אובדן ושכול קשים בבריטניה כמו שהם קשים בכל מקום אחר. משנותיי הלא מעטות כאן אני חושב, וזה ניתוח שלי, שמימד מאוד חשוב בהתמודדות עם הקורונה בבריטניה הוא התרבות הבריטית וההשפעה הענקית שעדיין מורגשת כאן מאתוס מלחמת העולם השנייה. "Keep calm and carry on" הייתה אז אולי רק סיסמא, היום זה חלק מהדנ"א.
הבריטים מקבלים ומבינים את העובדה שכדי לנצח במלחמה צריך להקריב קורבנות. הם כמובן לא רוצים, אבל מבינים ומקבלים. זו תרבות שעובדת פחות עם הרגש בהיבט הזה, וזה לדעתי מסביר לא מעט מהאופן שבו המדיניות מנוהלת מדאונינג 10.
אז מהי המדיניות הבריטית? אדם שמפגין סימפטומים קלים יישאר בבידוד ביתי למשך שבוע, לא להתקשר אפילו למוקדי החירום. במקרים קשים יותר, או אם חלה החמרה או אם בתום שבוע התסמינים לא חולפים להתקשר למוקד. הגבול נשאר פתוח, יש רשימה מצומצמת יחסית של אזורים נגועים שמחייבים בידוד ביתי. בתי הספר נשארים פתוחים. עד לרגע זה מותר לערוך אירועים המוניים. נכון לאתמול נבדקו 32,771 חשודים כחולים, מספר הבדיקות היומיות בירידה. אין הגבלה על תחבורה ציבורית. לא מתפרסמים מסלולים של חולים מאובחנים. זו רשימה חלקית אבל אלו הנקודות העיקריות.
המטרה המוצהרת של ראשי מערך הבריאות בבריטניה היא "לשטח את העקומה" - למשוך את משך ההתפרצות על פני כמה שיותר זמן. מערכת הבריאות הציבורית קורסת, אין שום סיכוי שהיא תוכל לעמוד בעומס של התפרצות משמעותית עם אלפי חולים בבת אחת. אז איך זה הגיוני? רוצים להימנע מהתפרצות משמעותית מחד אבל לא סוגרים בתי ספר, לא מגבילים תחבורה ציבורית ולא אוסרים על קיום אירועים המוניים? רבאק, אתמול צפו 70 אלף איש במירוץ סוסים בצ'לטנהאם.
המדען הראשי, מי שמנהל יחד עם ג'ונסון וראש מערך הבריאות את המשבר אמר שיש חשש בבריטניה מהתפרצות שנייה. לטענתו, אפשר 'לסגור את המדינה' למשך ארבעה חודשים (ההערכה היא ששיא התפרצות יגיע רק עוד 10-14 שבועות) ואז להתעורר בוקר אחד, לחזור לחיים ולשגרה רק כדי לקבל שוב את הוירוס ולהתחיל הכל מהתחלה. לכן, הוא אומר, צריך לשקול אפשרות של פיתוח מה שנקרא חסינות עדר. מצב שבו רוב באוכלוסייה מחוסן בצורה כזו או אחרת מפני הנגיף מה שהופך את הקורונה ל"מחלה רגילה", כזו שגם אם תחזור לא תוכל להתפשט באופן כל כך מהיר ולא תהיה מסוכנת באופן כל כך משמעותי.
בממשלה מסייגים, מסבירים שזו לא המדיניות הרשמית, אבל כאמור אם בוחנים את הצעדים שנעשו ושלא נעשו זה פחות או יותר מסתדר. ג'ונסון ואיתו ראש מערך הבריאות הבריטי אמרו לא פעם שלא חשוב רק מה עושים אלא מתי עושים. שהטלת גזרות והגבלות על הציבור עכשיו יהפכו את הציבור לעייף וללא ממושמע לאורך זמן. שסגירת בתי ספר, למשל, היא לא יעילה שכן זה יעמיד את הסבים והסבתות בסיכון וישבש עבודה של רופאים ואחיות בעלי ילדים.
זה טיעון תקף, אלא שמומחים חיצוניים העלו גם טיעון נגדי, לפיו ילדים הם מקור מושלם למי שרוצה להדביק חלקים נרחבים באוכלוסייה. לפי כל המחקרים והניסיון עד כה ילדים יכולים בהחלט להיות נשאים אבל לא לחלות באופן קשה - הם מסתובבים ומפיצים נזלת ורוק (אם יש לכם ילדים אתם יודעים שזה נכון), עם מינימום סכנה לעצמם ומקסימום אפקט.
הממשלה אמרה עד אמש שאין טעם להגביל אירועים גדולים שכן הניסיון מלמד שאין כמעט הדבקות באופן הזה אלא רק במפגשים אישיים וקטנים. שוב, טיעון תקף אלא שגם הטיעון הנגדי תקף, זו הדרך הבטוחה ביותר להוביל להפצה בקרב אוכלוסייה גדולה. אפשר לכן לטעון שכל עוד אתה מרחיק אוכלוסייה בסיכון ומבודד אותה חברתית, אתה תקבל בעיקר מקרים קלים של חולים. המספרים מדברים על כ-80% מקרים קלים מסך כל המקרים.
בימים האחרונים גוברים הקולות והניתוחים שזה בדיוק מה שהבריטים רוצים לעשות. היתרונות האפשריים: דיי ברור, אם ההערכה על חסינות עדר נכונה הרי שבריטניה יכולה כך להיות ערוכה ומוכנה למקרה של התפרצות שנייה. במקביל, העובדה שבריטניה לא הנהיגה מדיניות קשוחה ולא השביתה באופן משמעותי את המשק יכולה להעניק לה יתרון ביום שאחרי הקורונה ולהקטין את הפגיעה במהלך המשבר.
הבעיות והביקורת: נתחיל במובן מאליו - הקורונה, או ליתר דיוק קוביד 19, הוא זן חדש ולא מוכר. מעט המחקרים שהספיקו להיערך עוד נמצאים בשלב של ביקורת עמיתים ולא פורסמו רשמית. ההערכה שאפשר להתמודד איתו בעזרת חיסון עדר היא בשלב הזה, ההערכה בלבד. הבריטים למעשה, כך נטען, מבינים מראש שמערכת הבריאות שלהם לא תתמודד עם מסה קריטית של חולים, ושאי אפשר למנוע באמת מהנגיף להתפשט באופן משמעותי. לכן, הם מנסים להפוך את הסיכון למדיניות; שואפים לנהל את המשבר ולא למנוע אותו.
זה סיכון אדיר: ראינו שבמקומות אחרים העניינים יוצאים משליטה במהירות, ואם אתה לרגע מפספס או טועה המצב יכול להידרדר באופן משמעותי. הבריטים רוצים להגן על אוכלוסייה בסיכון, מדברים כאן בעיקר על הקשישים. אבל א' - לא נעשים מספיק צעדים כדי לבודד ולהגן עליהם. ו-ב' - הם לא האוכלוסייה היחידה שנמצאת בסיכון, מה עם צעירים בעלי מחלות רקע למשל? מה נעשה כדי להגן עליהם? כלום.
בעיה נוספת פחות קשורה למדע ולרפואה ויותר להיבט המדיני: בריטניה היא אומנם אי גיאוגרפי אבל בעידן הגלובליזיציה אין יותר איים. כל עוד אתה לא בודק ומנטר ולא סוגר גבולות אתה לא יכול לשלוט ולנהל משבר כזה. קחו לדוגמא את צפון אירלנד, מדינה שפועלת לפי המודל הבריטי להתמודדות עם המחלה כשדרומית לה נמצאת אירלנד, שכבר סגרה בתי ספר וביטלה אירועים המוניים. הגבול ביניהן פתוח, המעבר חופשי.
בשורה התחתונה: המודל הבריטי מעניין כי הוא מנוגד כמעט לכל מה שאנחנו רואים בעולם. ב-CNN פורסמה אתמול כתבה שכותרתה "האם המדענים הבריטים יודעים משהו שביתר העולם לא?". בארגון הבריאות העולמי אמרו שהמודל הבריטי הוא מוטעה ומסוכן, הלחץ הפנימי והביקורת על בוריס ג'ונסון גברו מאוד, גם מבחוץ יש לחץ אדיר ומדינות האיחוד האירופי שוקלות לסגור את הגבול עם בריטניה אם לא יינקטו כאן צעדים מתאימים. שורה של מארגנים פרטיים ביטלו אירועים, מרתון לונדון בוטל ביוזמת המארגנים וגם ליגת הכדורגל. ג'ונסון, שמתקשה לעמוד בלחץ הזה, כבר עשה סיבוב פרסה והודיע שיאסור אירועים של 500 איש ומעלה. יתר המדיניות, בינתיים נשאר כשהיה.
זהו בגדול, באופן אישי, ההימור הזה נראה לי מסוכן ואני לא תומך בו אבל אני מבין את הרציונל שמאחוריו. זו לא התעלמות, הכחשה או בורות, זו גישה אחרת שמגובה באנשי מקצוע ומומחים ולכן צריך לדבר עליה ולהבין אותה גם אם לא מסכימים.