אפגניסטן זה מקום שבו הורים מוכרים את הילדות שלהם לגברים מבוגרים בשביל שיוכלו לקנות אוכל, זו אחת המדינות העניות והנכשלות ביותר על פני כדור הארץ - מוכת טרור, אלימות ואיסלאם פונדמנטליסטי שנלחם עם הממשלה בקאבול על שליטה באזרחים. זה המקום שנחשב לגרוע ביותר לחיות בו אם את אישה - ודווקא שם הסתבך צבא ארצות הברית במלחמה של 18 שנה שאף אחד לא רצה, ועם כל הצער חייבים להודות - מלחמה שלא השיגה דבר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הפלישה האמריקנית לאפגניסטן התרחשה אחרי אסון התאומים, כאשר הטליבאן הגנו על אוסאמה בן לאדן וסירבו להסגיר אותו לארצות הברית. בשיא המלחמה נגד הטליבאן כ-100,000 לוחמים אמריקנים הוצבו באפגניסטן. כיום יש שם 12,000 לוחמים, ואם הסכם השלום שנחתם בדוחא אכן ייצא לפועל - הם יחזרו הביתה בחודשים הקרובים.
טראמפ יודע שהסכם השלום הזה הוא לא ניצחון במלחמה. 32,000 אזרחים אפגנים מתו במהלכה, 2,400 חיילים אמריקנים, ועדיין - אמריקה לא הצליחה להקים דמוקרטיה באפגניסטן, היא לא הביסה את הטרור. 2019 - השנה שבה חלה ההתקדמות בשיחות המשא ומתן - הייתה גם השנה שבה נקבע שיא נוסף באלימות: הטליבאן ביצעו 8,204 התקפות, ארה"ב ירתה 7,423 פצצות וטילים.
בעיתוי הנוכחי הסכם השלום הוא בעיקר תוצאה של הנחישות של נשיא ארה"ב לקיים את הבטחת הבחירות שלו: להוציא את החיילים ממלחמה שאי אפשר להסביר וגם לא להצדיק, ושאת המחיר הבלתי אפשרי שלה משלמים לא רק האפגנים אלא גם משפחות אמריקניות.
בתמורה לנסיגה של צבא ארה"ב מאפגניסטן, הטליבאן התחייב להפסיק את האלימות. הם טוענים שהם השליטים הלגיטימיים ב-70% מהשטח באפגניסטן ולא הממשלה בקאבול. ההסכם הזה הוא הדרך שלהם לקבל לגיטימציה, לסלק את הכובשים, ולחזור לשלוט על המדינה כולה.
הטליבאן טוענים שהם שינו כעת את דרכיהם האכזריות, אלו שהנהיגו כששלטו במדינה בשנות ה-90. האזרחים באפגניסטן סקפטיים, אבל מבינים שהאופציה השנייה היא להמשיך במלחמה הלא נגמרת, והסיכוי הקטן לשלום שווה את הסיכון. כבר אין להם מה להפסיד.