תוצאות בחירות מועד ג' הצליחו לספק, גם בחלוף חמישה ימים, שני אירועים מביכים: בנימין נתניהו ובני גנץ התחרו ביניהם אתמול מי יצליח להפיק מחזה יותר ביזארי, וכמו בכל השנה האחרונה, גם הפעם קשה לשבור את התיקו. המספרים הרי לא מתכנסים לכדי הכרעה חד משמעית – ובקרב על התודעה אפשר לשבור עוד כמה שיאים שליליים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ההופעה של נתניהו הייתה רחוקה מאוד מנאום ה"לילה של ניצחון ענק". עוד ניצחון כזה ואבדנו. ב"כנס חרום וירטואלי" בגלל הקורונה יימח שמה וזכרה, נתניהו קשר לגנץ את כל הכתרים והתכונות שהוא רגיל שמייחסים לו אויביו (וגם אוהדיו) במערכת הפוליטית: ציניות, חציית גבולות, הפרת הבטחות, "מעשים אנטי-דמוקרטיים" - לנער את האוזניים ולא להאמין - ורמז שגם אחרי "הדחתו" יישאר כאן, או במילותיו: "אני לא הולך לשום מקום". הכי רחוק מנאום ניצחון.
מנגד, גם גנץ סיפק הצהרה משונה. "גמלה בליבי להקים ממשלה חזקה ויציבה". המשפט הזה, גם אם יתגשם, מנותק מהמציאות. שהרי לא בטוח שיש ממשלה, וגם אם תהיה לו כזאת - חזקה ויציבה היא לא תהיה, כשהיא נשענת על חסדיה של הרשימה המשותפת.
בכלל, הדבר המדהים ביותר בנאומו של גנץ היה העובדה שלפתע פתאום הוא גילה את הציבור הערבי. בקמפיין הבחירות הוא ושלושת שותפיו לקוקפיט עשו שמיניות באוויר כדי להימנע מתשובות לשאלת ההסתמכות על הרשימה המשותפת – אבל הנה ביום שאחרי, עסקים עם היבא יזבק זה לגמרי לגיטימי. גם חוקים רטרואקטיביים ופרסונאליים הם פתאום אופציה הגיונית.
הדילמה של גנץ כואבת מאוד: אם לא ירכיב הפעם ממשלה וישראל תלך לבחירות בפעם הרביעית, מנהיגותו תיחלש. בחירות עבורו הן מסלול התרסקות מבטיח. מנגד, אם ירכיב ממשלת מיעוט, רקטה אחת מעזה וממשלתו תיפול. גם הדילמה של נתניהו כואבת: אל הבחירות הבאות הוא יגיע מתוך ספסל הנאשמים בבית המשפט, מחזה שקשה לדעת איך ישפיע על הציבור וייתכן שיעורר כיסי התנגדות רחבים יותר במפלגתו.
במילים אחרות, במקום להתעסק בנאומים מופרכים והזויים, גנץ ונתניהו צריכים להיפגש ולהגיע להחלטות כואבות וקשות. כמו שזה נראה כרגע, ממשלת אחדות היא האופציה ההגיונית היחידה. בקרב על התודעה, כמו בבחירות, שניהם כבר הפסידו.