את הטלפון הראשון קיבלתי בליל שבת האחרון מתוך מחנה הפליטים בלאטה, הגדול והמאיים שבמחנות הגדה. המתקשר סיפר לי כי קרב יריות מתנהל בין חמושי המחנה לבין כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית בעקבות תוצאות הבחירות לוועדה המארגנת של הפתח, התנועה השולטת במחנה, שהתקיימו בשבוע שעבר. קבוצה גדולה של חמושים, שלא קיבלו את תוצאות הבחירות, התפרסה בקרנות הרחוב של מחנה בלאטה ואלו החלו לירות, בין היתר לעבר מטה הפתח המקומי. ברקע השיחה שמעתי יריות כל העת. חמושים ברחובות בלאטה הוא איננו מחזה נדיר מדי במחוזותינו, אולם מה שתפס את תשומת הלב הוא ההקשר: מלחמת הירושה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מי שייכנס לשטחים היום לאו דווקא יחוש במשהו מיוחד - עולם כמנהגו נוהג. יותר מ-100 אלף פלסטינים נכנסים לישראל מדי יום ועובדים כאן. הרשות הפלסטינית היא גוף שלטוני שנשען על מנגנוני ביטחון חזקים, אלא שככל שנתקרב לרמאללה נגלה שמתחת לפני השטח רוחשים זרמי עומק שהולכים ומתגברים, בעיקר סביב מסדרונות השלטון ושאלה אחת שמרחפת כבר שנים מעל ה'מוקאטעה' – מה יקרה אחרי שהנשיא הנצחי יעזוב. הוא אומנם מנהל סדר יום אינטנסיבי, בטח עבור אדם בן 84, עד לאחרונה מעשן כבד שאושפז כמה פעמים בשנה האחרונה. אלא שלכולם ברור שזה רק עניין של זמן עד אשר אבו מאזן יעזוב ועימו יתפנה התפקיד של מנהיג העם הפלסטיני.
אם עד לאחרונה עוד שמרו את החרבות בנדניהן, הרי שאלו כבר החלו לבצבץ. בשבועות האחרונים התפרסם כי מישהו ביקש לחסל את מאג'ד מפרג', ראש ה'מוחבראת' הפלסטיני, מקורבו של אבו מאזן ואדם שמועמד להחליף את הנשיא ביום שאחרי. 2 חשודים נתפסו ופרג' הזדעק לחקירה שלהם. האצבעות הופנו כלפי מישהו מבפנים, מתוך הפתח, שביקש להיפרע בפרג'. צריך הרבה מאוד אומץ וביטחון עצמי כדי לבצע מהלך כזה, או לחלופין הבנה ששעת ה-ש' הולכת וקרבה.
בורסת השמות לתפקיד הנחשק רותחת – ג'יבריל רג'וב, מאג'ד פרג' מיודענו, מחמוד אלעאלול, תאופיק טיראווי והיד עוד נטויה. הבעיה הגדולה היא שאין מנהיג דומיננטי וטבעי שסומן כיורש. במצב עניינים כזה, בריתות אד-הוק נחתמות בין מועמדים שונים, לחישות הסכמה על מועמדות של פלוני או אלמוני, סימון יריבים פוטנציאלים.
הכל קורה עכשיו. וכמו במחוזותינו המזרח תיכוניים, כוח פוליטי בדרך כלל מגיע מגובה בכוח הנשק: תחרות שקטה מתנהלת בימים אלו – מי יתחמש יותר מהר ויותר טוב. וכאן המספרים מדברים: מאות ואלפי רובים מוברחים לשטחים מישראל ומירדן ומיד מוחבאים, מחנות הפליטים כמו בלאטה, ג'נין או אמערי מתמלאים בנשקים שמחולקים בין תומכי המועמדים השונים. כל מועמד והחמושים שלו, אלה שיעמדו מאחוריו כשמלחמת הירושה תפרוץ.
"כשיש לך קלאצ'ניקוב - אף אחד לא יכול לדרוך עליך"
איש פתח
האם בהכרח נראה שימוש בנשק הזה? לא. אבל כמו שהסביר לי איש פתח ותיק: "כל אחד רוצה להיות מספיק חזק כדי שלא ידרכו עליו. וכשיש לך קלאצ'ניקוב ביד – אך אחד לא יכול לדרוך עליך". בינתיים מדברים על פשרה מסויימת שתכלול את פיצול התפקידים של אבו מאזן לשלושה אנשים שונים: יו"ר הרשות הפלסטינית, יו"ר פתח וראש הועד הפועל של אש"ף, מעין 'טריומווירט' שינהל יחד את העניינים ויתמודד מול אתגרי השעה, ויש הרבה כאלה.
אם אבו מאזן יעזוב היום את התפקיד, אפשר לסכם את מורשתו באופן כללי ככישלון. תפיסת שתי המדינות שבה הוא מאמין ואותה הוא מקדם כבר שנים נפגעה קשות (רק השבוע פורסם סקר של חליל שקאקי ולפיו בפעם הראשונה מאז אוסלו שיעור התומכים בשטחים בפתרון שתי המדינות ירד מ-40%), החזון המדיני שלו קרס, ממשלת ישראל עשתה הכל כדי לפגוע בו, קידמה את מה שנתפס בשטחים כנכבה שניה – עסקת טראמפ (עסקה ההופכת את הסכסוך לסכסוך קיומי שלא ניתן לפתור ע"פ יותר מ-80% מהנשאלים בסקר) ואת השיח על הסיפוח.
ולמרות הכול, אבו מאזן עומד בראש גוף מסודר שמקפיד לשמור על השקט והיציבות. הרשות הפלסטינית תחת מנהיגותו ממשיכה לשתף פעולה עם ישראל, בעיקר במישור הביטחוני ויכולה לזקוף לזכותה הרבה קרדיט על המציאות השקטה שבה אנחנו חיים. למרבה הצער גם המועמדים להחליפו בשטחים לומדים את השיעור הזה – גם אם תשתף פעולה עם ישראל, תילחם בטרור ותדאג לביטחונה, אין בכך ערובה לחיזוק הקשר ולקידום איזשהו חזון משותף בין שני הצדדים.