השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, צייץ אתמול (ראשון) בטוויטר מאמר שטען שהמאבק הציבורי נגד אלימות כלפי נשים והנתונים על רצח נשים הם פיקטיביים ומטרתם "לקדם אג'נדות נסתרות".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המאמר הזה הוא לא הסיפור, אלא העובדה שהשר הממונה על ביטחון האזרחים והאזרחיות החליט לצייץ אותו ואף הוסיף את המילים הבאות: "רצח נשים הוא דבר איום ונורא אבל צריך ללמוד באמת את המצב בישראל ולא לעוות את הנתונים. שבוע טוב".
חוץ מהציוץ הזה של השר ארדן, החלטתי לקרוא ציוצים נוספים של השר מהחודשים האחרונים, לראות האם החודש האחרון, בו נרצחו שלוש נשים על ידי בני זוגן, עורר אצלו צורך לציוץ כלשהו. לא ראיתי דבר.
רצח מיכל סלה ז"ל, רצח מריה טל ז"ל ורצח אסתי אהרונוביץ ז"ל - אף אחד מהמקרים לא גרמו לשר ארדן לכתוב משהו. האמת, אם הוא לא היה מצייץ את הציוץ האחרון, גם לא הייתי מצפה ממנו לציוץ בנושא.
הייתי רוצה להאמין שבעקבות שלושה מקרי רצח של נשים בחודש אחד, הוא כינס ישיבת חירום עם בכירי המשרד לראות איך מקדמים את התוכניות למיגור האלימות שתקועות, גם במשרדו. שהוא ישב עם כל הגורמים הרלוונטיים להבין למה הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני למשל, שתחת אחריותו, תקועה כבר שנים. שהנושא הזה הדיר שינה מעיניו ולכן עשה הכל מאחורי הקלעים לנסות ולשנות.
אז אדוני השר ארדן, אם אתה רוצה לעסוק בנתונים, הנה נגיעה קלה שאולי תעשה לך סדר ותסייע לך "ללמוד את המצב בישראל": בשנים 2016 ו-2017 (האחרונות שיש לגביהן נתונים מפורסמים בכנסת) נפתחו במשטרה כ-11,800 תיקים על אלימות כלפי נשים במשפחה.
בשנים האלו נרצחו 35 נשים: 22 מהן על ידי בני זוגן. מחצית מכל אותן נשים התלוננו במשטרה לפני הרצח. כלומר 17 נשים שניתן היה להציל, אם המערכת הייתה יודעת להגן עליהן.
אפתור במשפט אחד את התלונה שלא נתפסת בעיניי על רצח נשים יהודיות לעומת לא יהודיות (פשוט כי אני בטוחה שאישה ערבייה לא מבקשת לגדול בחברה שבה המציאו מושג מימי הביניים שנקרא 'רצח על כבוד המשפחה'): שיעור התלונות במשטרה זהה כמעט באופן מוחלט לשיעורן של הנשים באוכלוסייה.
אגב, בשנים 2015-2016, השנים הראשונות של ארדן במשרד, חלה עלייה של כ-67% במספר התיקים שנפתחו בגין ניסיון רצח של נשים, לעומת מספרם הממוצע בשנים 2007-2014. לא שחלילה אני חושבת שהשר אשם בעלייה, אבל אני בטוחה שאלו נתונים שהדליקו אצל בכירי המשרד נורות אדומות שחייבים לטפל בתופעה, לא?
כן, אדוני השר. אם הדברים לא ברורים, אני אחדד - זו תופעה. תופעה שיש נשים מאוימות יום יום, מותקפות יום יום, וכן, גם נרצחות, כי המערכת שלנו לא יודעת איך להגן עליהן.
סימה גרנות ז"ל, שנרצחה על ידי בעלה באופן אכזרי לפני 4 שנים, התלוננה פעמיים במשטרה. אפילו הוציאה צו הרחקה מפניו. אבל בדיון בבית המשפט, כשהסכימה שבעלה יחזור הביתה, לאף אחד לא נדלקה נורה אדומה. היא זעקה ככל שיכלה - ואף אחד לא הקשיב לה.
בר ויכמן לא נכנסה לסטטיסטיקה כי אבא שלה נרצח, ולא היא. בן זוגה האובססיבי לא הפסיק לאיים עליה והיא התלוננה למשטרה. הוא נשלח ל-9 שנים לכלא, ולמרות שהמשפחה התלוננה עם שחרורו שחייהם בסכנה, מה הציעה להם המשטרה? מקלט לנשים מוכות לכל המשפחה. ואז הוא רצח את אבא שלה.
גם עליזה שפק ז"ל שנרצחה על ידי בעלה בשנה שעברה התלוננה במשטרה. הוא הורשע ונידון לחצי שנת מאסר על תנאי. ורצח אותה.
הסיפורים האלה הם לא "מקרים בודדים". הם רק הסוף המר של האלימות שחוות נשים רבות בישראל, נשים שרובן אפילו לא ניגשות להתלונן במשטרה, כי הן מפחדות לסיים כמו סימה או עליזה.
לאורך התפקיד שלי נפגשתי עם לא מעט נשים ששרדו או עדיין חיות תחת איומים ואלימות. חלקן מתחבאות במקלט לנשים מוכות, חלקן חיות בפחד יומיומי. פחד, אדוני השר, שמתפקידך לנסות להילחם בו. לפחות לנסות.
אז אם אפשר, אדוני השר, הייתי מציעה לך ציוץ אחר: רצח הוא רצח הוא רצח ויש מקרים שגם אם כל המערכות יתפקדו טוב הוא יקרה *אבל* אני אמשיך לעשות הכל - דיונים אצלי במשרד לפחות פעם בשבוע, אלחם על תקציבים, ביקורים תכופים במקלטים לנשים, זה אולי לא יציל את כולן אבל גם אם אציל אחת, זה עולם ומלואו.