ניסן זלצמן, פרדסן ואיש עסקים מנס ציונה היה חובב טכנולוגיה. הוא החליט ללכת עם אשתו ובתו לחוף הים בתל אביב, ושם הוא התחיל לצלם אותן. לפתע, קלטה מצלמתו אונייה שעולה באש. עד מהרה מצאה עצמה המשפחה שבאה לבלות על החוף, בעיצומו של אחד האירועים המכוננים של ראשית ימי המדינה. הפגזת האנייה "אלטלנה" בידי צה"ל, ובהוראתו של בן-גוריון.
בביתו שבמרכז המושבה צילם זלצמן ללא הפסק את נס ציונה, שב-48 הייתה יישוב מעורב. "החיים היו טובים", מספרת בתו של זלצמן, עדנה, ומוסיפה: "היו יחסי שכנות טובה מאוד בינינו לבין שכנינו". עדנה היא הילדה בת ה-5 המצולמת בים ליד אלטלנה. היא הייתה עם אביה כשצילם את בניית המקלטים לקראת מלחמת השחרור, ואת ההמונים לאחר הכרזת העצמאות.
"בתמונה אנו רואים את היציאה של הערבים ב-48'. הם החליטו לעזוב מפחד, ועזבו את נס ציונה. למחרת אני זוכרת שקמנו בבוקר, והכל היה ריק. מרוקן. מדובר כאן בתיעוד שאין לו אח ורע בצילומים הרשמיים - הנכבה. העזיבה, או הגירוש, של ערביי 1948. חומר נפץ רגיש, עד היום הזה. "לדעתי, זוהי הפעם הראשונה שבה רואים שיירות של פליטים ערבים עוזבים", מציין אליאב לילטי, במאי הסרט 'כך ראינו', העוסק בצילומים הנדירים. יש כל הזמן דיסוננס בין מה שסיפרו לנו, למה שאנו רואים".
"מעניין מה היה קורה אם שר הביטחון היה לוקח היום את הבן שלו לטיול בחרמון"
"האדם הזה שאתם רואים בתמונה, עם הפצע בעין, הוא אבא שלי. לטוב ולרע", מספר אודי דיין, בנו של שר הביטחון לשעבר משה דיין. בימים ההם לא היה דין - אבל היה דיין, ולשר הביטחון המיתולוגי היה מותר הכל, גם לעשות עצירה מיוחדת בדרך לחרמון - כדי לאסוף את הבן. "הייתי בנהלל, והוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא לטיול הזה. אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם היום שר הביטחון היה לוקח את הבן שלו לטיול בחרמון".
"לא הייתה שום אינדיקציה שעומד לקרות משהו"
"ביום כיפור 1973, החלטנו כמה חבר'ה לרדת לשארם א-שייח', לנוח, לצלול ולדוג דגים", מספרים עזרא שבי ומשה שרגל. מדינת ישראל שאחרי ששת הימים הייתה מעצמה בלתי מנוצחת שהתפשטה אל המרחב. בתחילת אוקטובר 1973 ירדה החבורה לשארם א-שייח', אז, חלק מישראל הגדולה. "לא הייתה שום אינדיקציה שעומד לקרות משהו".
יום הכיפורים החל באופן רגוע, כרגיל. לקראת שעות הצהריים החליט משה שרגל לצלם את הרקיע. "פתאום אנחנו רואים מטוסים, מיגים בגובה אפס". מבלי לדעת, היו החברים עדים לדקות הראשונות של המתקפה המצרית של מלחמת יום כיפור. אך הם עדיין לא הבינו, וצילמו.
"עמדתי מוכן עם המסרטה כדי לצלם אותם חוזרים", מספר שרגל, ומוסיף: "אני רואה מטוס מיג מצרי טס, ואחריו פאנטום - ששלח טיל שפגע במטוס המצרי והפיל אותו למים. אז הבנו שמשהו קרה". החברים פתחו את הרדיו והבינו שהחלה מלחמה, אבל הביטחון העצמי והשאננות היו עדיין בשמיים. לבסוף נסעו הבייתה, שם המתינו להם צווי הגיוס - שהחזירו אותם, כל הדרך, אל המערכה בסיני.
