הילדים בקיבוץ שפיים כבר לא מכירים את מרק הכרוב המיתולוגי של רעיה קולשטרן שבאה לקיבוץ מבלארוס ב-1947. ולמה שיכירו אם אפשר לקבל היום שניצל ופתיתים? לך תספר להם על ימים שבמטבח הקיבוץ, במקום עובדי הקייטרינג, עמדה המבשלת.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
נערה קלולסית שמסוגלת לשרוף גם את המלפפון על הסנדוויץ', שעמדה מול מזווה ריק ונדרשה להאכיל קיבוץ שלם. "על פרימוסים בישלנו ובידיים עשינו את הכל. הם אכלו חצי ביצה, סרדינים, דג מלוח, לחם, גבינה וזהו", היא מספרת.
היום החברים בשפיים רוצים עוף בגריל וירקות מוקפצים ברוטב סויה וטריאקי, וזה מה שמכינים להם. היו שנים בקיבוץ שאוכל טוב היה אפילו מנוגד לאידיאולוגיה .נהנתנות זה הרי לבורגנים בערים, לחזירים הקפיטליסטים. עובדי אדמה, הם אוכלים פשוט.
תוסיפו לזה עוד עובדה: הקיבוצים היו בראשיתם בעיקר אשכנזיים וכששולחים את חברות קיבוצי ההכשרה של תנועת החלוץ בפולין בשנת 1935 לקורס בישול ביוזפוב, מה חשבתם שילמדו אותן לבשל שם? ירך טלה ברוזמרין, טארט טאטן, סשימי ילו טייל? אז בישלו פולני.
אין כמו טעם קציצות הלחם החרוכות
בקיבוצים אכלו ביחד מהיום הראשון. המבנה הציבורי הראשון שהוקם בכל קיבוץ, אפילו לפני המקלחת המשותפת, היה חדר האוכל. כל מבשלת התפרסמה במומחיות שלה לתבשיל מסוים.
אלה לא מאכלים שיגיעו לגמר מאסטר שף, אבל כשהרבה קיבוצים מתפוגגים וחדרי האוכל נסגרים, אסי חיים ועופר ורדי יצאו לתעד את המתכונים המדויקים, כולל המרגרינה ואבקת המרק, לטובת ההיסטוריה, לטובת כל מי שמתגעגע לטעמי הילדות, שרופים ככל שיהיו. עוד כמה רגעים לא יהיה את מה לשמר, לא יהיה מי שיספר לנו איך זה היה פעם.
עד שתיגמר הכתבה הזאת אולי ייסגר עוד חדר אוכל, אולי עוד מטבח יעבור לקייטרינג. ובעיר הגדולה יישב בן קיבוץ וייזכר בגעגוע גדול בילדותו השיתופית התמימה, ובטעם קציצות הלחם החרוכות, שאין כמותן בכל העולם.
