בתשעה באוקטובר 1994 יצא נחשון וקסמן, לוחם בעורב גולני, מבסיסו בצפון - ונעלם. חוטפיו פרסמו קלטת ודרשו את שחרורם של מאות אסירים פלסטיניים. צוותים של סיירת מטכ"ל יצאו לפעולה כושלת להצלתו, בתומה נהרגו נחשון וקסמן וסרן ניר פורז, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל. כעת, 25 שנים אחרי, חבריהם של השניים חזרו לבית שבו וקסמן הוחזק, שיחזרו את האירוע, ונזכרו בחברים שכל כך אהבו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אתה בהלם. הראש רץ ללא גבולות למקומות מפחידים - אתה בעיקר לא מבין מה קורה", מספר אייל גלפז, חבר ילדות של וקסמן, על הרגע שבו נודע לו על החטיפה, "נחשון היה ילד מאוד אהוב וחייכן, ומעולם לא נענש". בועז רובינוביץ', חבר צוות של וקסמן, משחזר: "הייתה תגובה של סכין בבטן, הרגשה כואבת מאוד, הוא לא היה ה'טייפ קאסט' של הלוחם האידיאלי, הוא היה קטן ורזה - אבל הוא היה נחוש ביותר".
כשחבריו לצוות הגיעו למקום שבו הוחזק, הם לא הסתירו את התרגשותם. "אני עומד פיזית במקום שהוא היה ומחזיק את הקליעים שאולי הרגו אותו – בלתי נתפס", אומר גלפז, ומראה את תרמילי הכדורים שמצא במקום. "יש פה מלא כדורים, ומצמרר לחשוב שאחד מהקליעים הרגו אותו", הוא מתאר. "זה מצד אחד סגירת מעגל, אבל זה מטורף - קשה לי לנשום, בלתי נתפס".
אודיה בן-נון, שהיה בצוות עם וקסמן, נזכר באירוע ומסכם: "אני מרגיש שהוא היה ממש אח שלי. זה לאבד אח. קשה לי לתאר מה הוא עבר פה. אולי לפחות הוא ידע שבאו להציל אותו, ואולי זה הדבר הקטן שנשאר לו".
"תעשו מה שאתם יכולים שאצא מפה חי"
יומיים אחרי שנחטף, התפרסמה הקלטת שבה אחד מחוטפיו של וקסמן דרש את שחרורם של מאות אסירים ביטחוניים, ובראשם השייח' אחמד יאסין. בחלקה השני של הקלטת בה וקסמן פנה למקבלי ההחלטות ולהוריו: "החמאס חטפו אותי, הם רוצים לשחרר את האסירים שלהם, אם לא, הם יהרגו אותי. אני מבקש מכם לעשות מה שאתם יכולים כדי שאצא מפה חי". וקסמן פנה בקלטת גם להוריו: "אני מקווה לחזור אליכם".
אימו של וקסמן פנתה לחוטפים: "אני רוצה לבקש מהחוטפים, שהם גם הורים לילדים, לא משנה מה המניעים הפוליטיים שלהם - שיחזירו את הבן שלי חי". רובינוביץ', מודה: "היינו בטוחים שהוא יושב ומשחק איתם שש בש - אי אפשר לא לאהוב אותו". נאור גולדמן, חבר נוסף לצוות, מוסיף: "הוא ראה את הטוב באנשים, בגלל זה בקלטת הוא קרא לחוטפיו מהחמאס 'החבר'ה פה מהחמאס'".
ביום שישי, חמישה ימים לאחר החטיפה, השב"כ איתר את החוטפים בבית ביר נבאללה ובמערכת הביטחון מיהרו לתכנן פעולה מהירה להצלת וקסמן. צוותים של סיירת מטכ"ל פרצו לבית מכמה כיוונים ופוצצו מטענים כדי להיכנס. סרן ניר פורז, המפקד של אחד הצוותים, התקדם לכיוון הדלת שמאחוריה עמדו החוטפים ונחשון וקסמן, ספג צרור כדורים קטלני - ומת. צוות אחר הפעיל עוד שני מטענים, ולבסוף הצליח להיכנס לחדר שבו הוחזק נחשון ולהרוג את המחבלים.
הפעולה נמשכה זמן קצר, דקות ספורות - אבל זה לא היה מספיק כדי להציל את וקסמן, שנרצח בידי חוטפיו. סרן ניר פורז מת מפצעיו. "הוצאנו את ניר למרפסת, והבנו שאין לנו הרבה מה לעשות", משחזר ליאור זלר, חבר בצוות של ניר פורז.
פורז, יליד רמת השרון, כלל לא היה אמור להתגייס לקרבי. אביו הטייס נהרג כשהיה תינוק, והוא החליט להתנדב לסיירת מטכ"ל. "הוא תמיד היה מתנדב, תמיד היה ראשון", אומר גיל חלפון, ששירת עם פורז. הוא הובא למנוחות בקרית שאול ליד אביו, ולאחר האירוע זכה בצל"ש הרמטכ"ל בשל גבורתו במהלך הפעילות.