במועצת באר טוביה עדיין מתאבלים על מותם של בני-הדודים עומר צור ואבישי קרומק - שנמצאו ללא רוח חיים לאחר שאיפת גז צחוק בכמות גבוהה. "אתה מרגיש כאילו שהעולם התהפך, אתה בהלם ומלא סימני שאלה", אמרה רונית רטנר קלומק, דודתו של אבישי ז"ל.
אך היום מתברר כי בעוד המשפחות קוברות את בניהן, בפיצוציות השונות עדיין ממשיכים למכור גז צחוק וחומרים דומים - ללא כל הפרעה. כתב חדשות 2 שתיעד את המכירה בפיצוציות אפילו הצליח לקבל הסבר, כיצד למלא את הגז בבלון.
על המיכלים מצהיר היצרן שמדובר בחומרים חוקיים, שמציעים אווירה נינוחה, הפגת מתחים אנרגיות חיוביות ומרץ. וזאת בדיוק הבעיה: גז הצחוק אינו נכלל בפקודת הסמים המסוכנים, כך שימשיכו להיחשף בני הנוער אל הגז בקלות. ומנגד עומדת המשטרה חסרת אונים מול הסכנה.
מצבו הנפשי של הקטין שהיה איתם קשה
את הרגע שבו קיבלה את ההודעה על האסון המשפחתי תיארה דודתו של אבישי ז"ל זמן קצר לאחר הלוויה שהתקיימה היום. "לי נודע בטלפון אחד בשבת בבוקר, ומאותו רגע אנחנו מתגלגלים בכל הסיפור ההזוי הזה. אנו יודעים שהמוות לובש צורות שונות אבל החיבור הזה בין הצחוק למוות הוא אבסורד בצורה נוראית והוא כל כך סתמי שחבל. אולי בנסיבות אחרות הוא יכול היה להימנע".
לבקשת המשפחות, לוויות הבנים לא צולמו ותמונתם לא תפורסם. מצבו של בן הדוד השלישי מוסיף להיות קשה מבחינה נפשית והוא עדיין מטופל בבית החולים קפלן ברחובות בלווי פסיכולוגים ועובדים סוציאלים. בדיקות הדם הוכיחו שגם הוא שאף את גז הצחוק שהוביל למותם של שני קרובי משפחתו.
בבית הספר מתקשים לעכל את האסון
מנהל בית הספר בו למדו השניים, אריה ברנע, סיפר אמש כי לפני כשנתיים אירע בבית הספר מקרה בו ניסו תלמידים לגנוב גז מזגנים אך הם נתפסו והושעו. ברנע אמר כי בבית הספר מודעים היטב לניסיונות תלמידים להשתמש בחומרים המסוכנים ועושים הכול כדי לחנך תלמידים ליהנות ללא שימוש באלכוהול ובסמים.
"המורים פשוט ישבו ובכו", סיפר ברנע לחדשות 2 באינטרנט. "עומר שסיים את לימודיו בשנה שעברה היה חבר של כל העולם, אתה לא תצליח למצוא אדם שלא היה קשור אליו. מדובר בבחור בעל כושר מנהיגות שעמד לפני שירות ביחידה מובחרת". גם אבישי, לדברי המנהל, בלט מאוד במוסד. "הוא היה מאוד אהוד", הדגיש ברנע.
בית הספר כינס ישיבה מיוחדת בעקבות המקרה ומחר, על פי התכנון, יתכנסו במקום התלמידים על מנת לחלוק את רגשותיהם ולדון באסון. "העיקר אינו הזבנג אחרי אירוע קשה וגם לא המניעה", מדגיש ברנע, העיקר הוא חינוך לטווח ארוך, בניית האישיות כדי שהצעירים יצטרכו לברוח לחומרים כדי להתמודד עם קשיי היום. החשוב הוא הקניית החינוך לטווח ארוך ולא בדיעבד לאחר מקרים קשים כאלו".
