באתר הקרווילות בניצן עשרות מפונים שנקלעו למשבר כלכלי נותרו ללא בית קבע, יחד עם 80 המשפחות של כפר המשת"פים דהנייה, עדות לשבר ולפצע שלא הגליד. בין הריסות בתיהם ומוצבי חמאס שהוקמו עליהם בגבול עזה, מסתתר סיפורם המקומם של חאלב ועבד.
בשנת 1967 ישראל העבירה בדואים מסיני לעזה, לצד ההתיישבות היהודית. זה היה כפר המשת"פים, הסייענים, שנלחמו לצד לוחמי צה"ל ושב"כ וכרתו עם מדינת ישראל ברית דמים. אך אחרי פסיקת בג"ץ, מדינת ישראל החליטה לפנות את תושבי הכפר וליישב אותם.
"זרקו אותנו כמו כלבים"
באותם ימים סוערים חאלב עוד חשש והיה מודאג מכך שישראל לא תעמוד בהתחייבות שלה. מאז, מדינת ישראל העבירה אותם לכפר דהנייה בתל ערד, יישוב ארעי, ומאז נעלמה. כך הם נותרו לבדם בתת תנאים, בלי תשתיות, בלי מים וחשמל עם מעמד זמני שלא מאפשר להם להתפרנס בכבוד, בסביבה לא מוכרת – בכפר של מנודים.
חלימה ארמילאת, ממפוני הכפר, מספרת כי לא נשאר להם דבר. "הרגו אותנו, חמאס ופתח וכולם. הרגו, לא השאירו אף אחד. הביאו אותנו לכאן וזרקו אותנו כמו כלבים", סיפרה והוסיפה: "הרסו אותנו ועכשיו מגרשים אותנו".
"לאן נלך? אין לנו מקום אחר"
אם לא די בתנאי המחיה ב-14 שנים האחרונות המדינה התעלמה ולא הקימה להם יישוב קבע מסודר, יד אחת העבירה אותם מעזה לכאן והיד השנייה דורשת עכשיו לפנותם. צווי הריסה נשלחו למרות שהקרקע לא מוכנה לאיכלוס והכוונה היא ליישב אותם בצמוד לבדואים מהאזור שרואים בהם אויבים.
עבד אלסמיע אשתיוי, גם הוא ממפוני הכפר, מספר כי גם הערבים רואים בהם בוגדים וכך גם הישראלים והבדויים. "לאן אנחנו נלך? אין לנו מקום אחר, אין לנו מדינה אחרת – רק מדינת ישראל". גם שייח ריאד אשתיוי סיפר על הכעס הגדול והכאב: "זה כאילו שאכלת בשר וזרקת עצם. כואב לי".
הם מסתכלים על היישובים החדשים שהקימו ליהודים המפונים וכועסים. למרות האכזבה הרבה מיחס המדינה רבים מתושבי הכפר עדיין ממשיכים להיות נאמנים לישראל ובנו של חאלד אפילו התגייס לאחרונה לצה"ל בתור לוחם. "זו בושה וחרפה, לכלב יש יותר מהזכויות שלנו בתל ערד", אומר בכעס וכאב חאלב.
אל תפספסו את ועידת המשפיעים 2019! נבחרת הכתבים המובילה של ישראל פוגשת את האנשים המשפיעים במדינה! >>> מהרו להירשם עוד היום