רבים מאלו שנרצחו לא איבדו תקווה, ועד יומם האחרון המשיכו לכתוב ליקריהם מכתבים. לרוב היו אלו ההורים שהמשיכו לכתוב לילדיהם, בתקווה שישזכו לראותם, אך אולי גם מתוך ידיעה שלא יזכו לפגוש אותם עוד ואלו למעשה מכתבי פרידה. עבור אותם קרובי המשפחה, המכתבים נותרו כזיכרון אחרון ממשפחתם שנרצחה בשואה