עסקת החטופים היא מגה-אירוע, הצפוי להשפיע עלינו בכמה וכמה רמות: רגשית, תודעתית, לאומית כלכלית וחברתית. מאחר שהעסקה מותנית בהפסקת המלחמה ברצועת העזה, ההסדר צפוי, אם יצלח, להחזיר אותנו ל"שגרה", מונח חמקמק מאוד במציאות הישראלית שאולי כבר כמעט שכחנו מהו. על הדרך, בלי שרובנו נרגיש בכך, ינסו לחזור לאותה שגרה עשרות אלפי גיבורים חסרי שם, הידועים גם כחיילי המילואים שלחמו בדרום ובצפון בזמן שאנחנו תפסנו מחסה במקלטים ובממ"דים.
בתחילת מלחמת "חרבות ברזל", בשבועות הקשים שאחרי טבח 7 באוקטובר 2023, המדינה גייסה לשירות יותר מ-300 אלף מילואימניקים - נתון מדהים שאפילו רוסיה הגדולה של פוטין התקשתה מאוד להשיג בפרק זמן קצר כל כך. קראו לחיילי המילואים - והם עזבו הכל והתייצבו, למרות הקשיים והמחויבויות. כמעט 75% מהם היו צעירים למדי, רחוקים מאוד מהפנסיה, בגיל שבו הפרנסה וכלכלת המשפחה קריטית: כ-46.56% בגילאי 20-29, כ-27.65% בגילאי 30-39.
לפי אומדני חברת הייעוץ BDO המבוססים על נתוני למ"ס על וקצין מילואים ראשי, בינואר 2024,מספר המגויסים למילואים כבר ירד לכ-250 אלף והמשיך לרדת עד התייצבות בחצי השנה האחרונה של 2024 על כ-100 אלף מילואימניקים בשירות פעיל.
"מבין כ-100 אלף המילואימניקים שנשארו במילואים, יש כ-70 אלף מועסקים, שכירים ועצמאים, שרובם עברו כמה סבבי מילואים ארוכים מתחילת המלחמה", מסביר חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO. "אליהם צריך להוסיף כ-30 אלף צעירים, שרק השתחררו מהצבא מעט לפני ה-7 באוקטובר, עוד לא הספיקו למצוא עבודה וכבר נקראו למילואים ממושכים. השאלה היא מה מחכה לכל אותם 100 אלף עובדים שינסו לחזור או להצטרף לשוק העבודה - האם נוצר כאן עודף של כוח אדם?"
הברז נסגר
לפני שנענה על שאלתו של הרצוג, הבהרה חשובה: הביטוח הלאומי, מוסד שרבים מאיתנו אוהבים לשנוא בגין התשלומים הגבוהים שהוא גובה משכירים ועצמאים מדי חודש, דווקא שילם בעין יפה למילואימניקים במלחמה והקל עליהם במשהו את השירות. שכירים שולמו בהתאם לגובה השכר שלהם, עצמאים על פי המקדמות לביטוח הלאומי.
לפי נתוני אתר "כל זכות", רצפת התשלום (הסכום המינימלי) למילואימניקים במלחמה עמדה ב-2024 על 310.52 שקלים ליום ו-9,316 שקלים לחודש, בעוד שתקרת התשלום עמדה על 1,634.33 שקלים ליום ו-49,030 שקלים לחודש.
כמו כן, זכו המגויסים למילואים למענקים אישיים ומשפחתיים עבור שירות של יותר מ-8 ימי מילואים, ולמענקים מוגדלים עבור שירות של יותר מ-40 ימים. רבים מבין 100 אלף המילואימניקים שבהם עוסקת כתבה זו קיבלו מענק הוצאות מוגדל החל מהיום ה-40: 266 שקלים לכל 10 ימי מילואים למילואימניקים לא קרביים, 466 שקלים לכל 10 ימים לקרביים. במילים אחרות: לוחם מילואים קרבי שגויס ל-250 ימים במהלך 2024, קיבל בנוסף למשכורתו מענק הוצאות אישיות של 11,650 שקלים.
כמו כן, מי ששירתו במילואים 40 ימים או יותר במסגרת צו 8 קיבלו מענק משפחה מוגדל בסך 500 שקלים למשרתי מילואים לא קרביים עבור כל 10 ימי מילואים, 833 שקלים לכל 10 ימי מילואים למילואימניקים ששירתו במערך הלוחם. כלומר, אותו לוחם מילואים קרבי מהפסקה, קיבל מענק נוסף בסך 20,835 שקלים.
איך צפויה להשפיע סגירתו של ברז הכסף הממשלתי על כל אותם מילואימניקים, שעתידים לחזור עכשיו לשגרת עבודה אזרחית? "עלולה להתפתח כאן בעיה כלכלית-חברתית", מעריך הרצוג, "המדינה ששילמה להם בנדיבות תפסיק את התשלומים לחלוטין, מבלי שבוצעה היערכות כלשהי לקליטה מהירה של 100 אלף עובדים לשוק העבודה. לא הוכנו הכשרות מקצועיות וגם לא תוכניות לשילוב במעגל התעסוקה".
רו"ח ניסים חמאוי, מנכ"ל פירמת הייעוץ וראיית החשבון מחשבה פיננסית, המטפלת ביותר מאלף לקוחות עצמאים ושכירים, מסכים עם הדברים. "רוב המילואימניקים עדיין לא מרגישים קושי כי הם קיבלו עד עכשיו כסף מביטוח לאומי", הוא מסביר. "הקושי יתחיל כשהם יחזרו לעסק בצורה מלאה וינסו להתחיל להתניע אותו. דיברתי השבוע עם בעלי עסק שמנסים לחזור לעניינים אחרי כמעט 250 ימי מילואים, אבל העסק שלהם התייבש כמעט לחלוטין, לא נכנסים כמעט לקוחות. באמת מגיעה להם הוקרה ומדליה מהמדינה, אבל העסקים שלהם נעצרו והרבה יותר קשה להתניע אותם עכשיו, לא משנה כמה פיצויים הם יקבלו. לצערי, חזרת המילואימניקים לעבודה תהיה יותר קשה מאשר טובה".
כשאתה מסתכל על החזרה לשגרה, מה מדאיג אותך?
"רבים מהמילואימניקים העצמאים חוזרים לעסק שלא עבד בצורה תקינה במשך חודשים. רבים מהלקוחות שלהם כבר המשיכו הלאה, והם יצטרכו לנקוט פעולות אקטיביות די נמרצות כדי לעלות בחזרה על הגלגל. צריך להבין: יותר מ-65% מהעצמאים מתגלגלים מחודש לחודש, ולא באמת מייצרים עודף תזרימי. קשה להם לגמור את החודש".
מה עם מילואימניקים שכירים?
"חזרת העובדים מהמילואים, במשולב עם עלייה במיסים וביוקר המחיה, רק מקשה על בעלי העסקים. כרגע עדיין אסור לפטר מילואימניקים, אבל כשכבר יהיה מותר, אני צופה כי רבים יפוטרו".
"החזרה לעבודה תזעזע את השוק"
"הבן הקטן שלי נולד ב-1 באוקטובר 2023. הגעתי לברית שלו עם מדים וברכיות ומיד אחר חזרתי להוביל שיירות צפונה", מספר רב סרן במי"ל יהודה בוזגלו, בן 39, נשוי + 4 ילדים, המתגורר בקיבוץ הסוללים בעמק יזרעאל.
בשוק האזרחי, בוזגלו הוא ראש צוות פיתוח תוכנה בפרויקט בטחוני בחברת ה-IT CodeValue, מקום עבודה שהוא אוהב, מעריך ועובד בו כבר חמש שנים. אלא שמתחילת "חרבות ברזל", בוזגלו הוא בעיקר מפקד פלגת פינוי בגדוד הנדסה, עם יותר מ-260 ימי מילואים בגזרה הצפונית, תוך התמקדות במשימות מסוכנות כמו פינוי פצועים וניוד תחמושת ואמצעי חבלה בחזית מול חיזבאללה.
על הדרך בוזגלו גם שומע מה אומרים וחושבים חבריו המילואימניקים, שהשאירו מקום עבודה או עסק מאחור. "מדברים על זה כל הזמן במילואים", הוא מספר. "למזלי, מקום העבודה שלי ידע לדאוג לי וללכת לקראתי, אבל ראיתי גם מקומות עבודה שלא נהגו כך בעובדים שלהם".
מה שמעת ממילואימניקים אחרים?
"חבר טוב שלי שעובד בחברת קורפורייט גדולה ועשה כ-300 ימי מילואים מתחילת המלחמה, חזר לעבודה וגילה שרוצים לפטר אותו. כשהבהיר להם שתרחיש של פיטורים 'לא ייגמר טוב', החליטו לא לתת לו משימות חדשות. זה בעצם שלב אחד לפני פיטורים, הרעיון היה למשוך אותו ככה 4-3 חודשים, עד שיתייאש או עד שיוכלו לפטר אותו באופן חוקי".
זו ממש תחושה של כפיות טובה, לא?
"כן… אשתי עובדת בשב"ס ונשארה בסבב המילואים האחרון שלי לבד בבית עם ארבעה ילדים, בלי מסגרות חינוכיות אבל עם טלפונים זועמים מהמעסיק. אמרו לה: 'מה קרה, יש עוד אנשים שעושים מילואים, לא בסדר שאת לא מצליחה להגיע לעבודה'. היא התחננה לצאת לחל"ט, אבל הם סירבו וממשיכים לעשות לה את המוות. הרבה מקומות עבודה אומרים כיום למילואימניקים ולבני משפחותיהם: 'טוב, נצטרך להביא מישהו חדש'".
יש לך עוד דוגמא?
"הסגן שלי בפלגה התחיל עבודה חדשה בערך חודשיים לפני טבח ה-7 באוקטובר. שנה וחצי חלפו מאז, שבהן עשה המון מילואים והוא עדיין ג'וניור שלא מקבל משימות רציניות ולא מצליח להתקדם מבחינה מקצועית".
לדברי בוזגלו, החשש מאובדן מקום העבודה קיים אצל מילואימניקים רבים. "החזרה המסיבית שצפויה עכשיו למקומות העבודה תזעזע את השוק. אני לא עדיין לא יודע מתי ואיך, אבל יהיה זעזוע, במיוחד בעולם ההיי-טק. מדובר בכמה עשרות אלפי אנשים שלא נגעו בעבודה שלהם חודשים ארוכים עד שנה וחצי. נדע מה קורה בעוד חודשיים-שלושה, כשיתחילו לפטר אנשים", הוא אומר.
הרצוג מ-BDO לגמרי לא מופתע. "רוב העצמאים שחוזרים ממאות ימי מילואים נמצאים בבעיה, עם עסקים שכבר קרסו או עם עסקים שבקרוב יתברר כי לא שרדו את המשבר", הוא אומר. "הלקוחות שלהם מצאו פתרונות אחרים, העובדים עזבו למתחרים. כרגע אין מספיק ביקוש לעובדים במשק הישראלי, או לפחות לא ביקוש בקצב שמייצר עוד 100 אלף מקומות עבודה בחצי שנה. זו משימה שמרחף מעליה סימן שאלה גדול מאוד, ולכן אני צופה גל של פשיטות רגל וסגירת של עסקים קטנים ובינוניים. חלקם כבר קרסו אבל עוד לא נסגרו רשמית כי הבעלים שלהם היו במילואים".
השכירים יחזרו למקומם ללא סערות?
"מקומות העבודה שלהם אמורים לקלוט אותם בחזרה, על אף שבינתיים המצב הכלכלי במדינה הורע ואנחנו בעיצומן של גזרות כלכליות, עלייה ביוקר המחיה, התייקרות תשומות וירידה בהכנסה הפנויה. התוצאה תהיה קשיים ולחץ להשתלב בשוק העבודה. עצוב שדווקא שכבת הגיל שבין 21 ל-26, שתרמה כל כך הרבה למדינה במלחמה, היא זו שתיפגע הכי קשה בחזרה לשגרה. הם יחזרו למציאות כלכלית הרבה יותר בעייתית מזו שעזבו באוקטובר 2023, וצפוי להם אתגר תעסוקתי קשה מאוד. המשק למעשה תפקד בלעדיהם בלי אבטלה ובלי מחסור, כך שגם אם חלק מהעובדים החוזרים ייקלטו, זה יהיה על חשבון עובדים אחרים".
"יש מה לעשות, רק צריך להחליט שעושים"
איך יכולה החברה והכלכלה בישראל לקלוט בחזרה, באופן סביר ונטול טראומות נוספות, חבורה כה גדולה של אנשי מילואים, שתרמו כל כך הרבה למדינה? כדי שזה יקרה, צריכים לזוז דברים למעלה (ברמת המדינה) ולמטה (במקומות העבודה). "כשנולד לי תינוק ממש לפני המלחמה, CodeValue הבינו מיד את הסיטואציה האישית שלי", נזכר בוזגלו. "המנכ"לית ומנהלת כוח האדם של החברה אפילו באו אלינו הביתה, שאלו את אשתי אם היא צריכה משהו ושמרו איתה על קשר רציף. אם אתה רוצה לגרום לעובד להינעל על מקום העבודה שלו - זו הדרך".
איך אפשר להקל על המילואימניקים בחזרה לשוק העבודה?
"עברתי לא מעט אירועים קשים במילואים הפעם. ירו עלינו, היו לנו פצועים והפלגה הייתה צריכה להיכנס פנימה ולבצע פינוי פצועים. לבוא למחרת אירוע כזה למשרד ולהתחיל לכתוב קוד ולפתח פיצ'רים - זה סוויץ' מטורף בראש. קשה להסביר את זה, אבל אתה אומר לעצמך 'רגע, מה אני בעצם עושה כאן?'", נזכר בוזגלו. "מקומות העבודה צריכים להבין שהמילואימניקים שחוזרים אליהם הם אולי אותם אנשים בגוף, אבל משהו בהם השתנה. צריך להיות קשובים, כי רובם עוברים דברים מאוד קשים וזה משפיע גם במקום העבודה. אם אפשר קצת יותר להבין, קצת יותר לשחרר, אולי עוד קצת עבודה מהבית - כל אלה דברים שיכולים לעזור".
הרצוג, כיאה לכלכלן ראשי, מאמין יותר בשינויים מבניים. "חייבים להסתכל על הדברים יותר מלמעלה", הוא אומר. "הרי יש ענפים כמו בנייה, מלונאות ושירותים שבהם עדיין יש מחסור בכוח אדם, בעיקר משום שעבדו בהם עובדים פלסטינים וזרים שלא חזרו לעבודה. האם יהיה שינוי מבני במשק הישראלי ונראה את כל אותם צעירים ישראלים נכנסים לענפים האלה, על אף שרמות השכר בהם נמוכות יחסית? יכול להיות שזה בדיוק הזמן למדינה לתעש את הבנייה, להוסיף מיכון מתוחכם וחדשני, להציע הכשרות מקצועיות - ולנסות לכוון את הצעירים שחוזרים מהמילואים לכיוונים חדשים".
חמאוי ממליץ על חיבוק שלטוני - להבהיר למילואימניקים שהשלטון מעריך מאוד את שירותם ומוכן לגבות את ההערכה הזו בכסף והטבות כלכליות. "המדינה צריכה לפעול ולתמוך בהם", הוא אומר, "לתת מענקים למעסיקים שמעסיקים מילואימניקים, להמשיך לתמוך כלכלית במילואימניקים שחוזרים חודש-חודשיים אחרי החזרה, לתת מענק אבטלה כפול למילואימניקים שפוטרו. אפשר לתת תעדוף בדירות הנמכרות במסגרת פרויקט דיור למשתכן, או להציע להם הלוואות ייעודיות בערבות מדינה. יש הרבה מה לעשות, רק צריך להחליט שעושים ועוזרים למילואימניקים לצלוח את התקופה הקרובה".
אתה רואה את המדינה הולכת בכיוון הזה?
"לא, בינתיים לא, אבל המדינה צריכה להבין איך עובד הראש של המעסיקים. אם אתה בעל עסק ואכפת לך מהמילואימניקים, זה מצוין, אבל בסופו של יום יש לך עסק עם יעדים ולקוחות שמצפים לשירות. אם המדינה לא תעזור לך לתמוך בהם ולחבק אותם, לא בטוח שתוכל להרשות לעצמך לעשות את זה לבד. מבחינת בעלי העסקים המילואימניקים, הם צריכים בינתיים בעיקר לשמור על העסק חי ועובד, אפילו דרך קבלני משנה, העיקר שלא ייכבה. הרבה יותר קל להניע מחדש עסק שכבר עובד, גם אם על אש נמוכה".