ארה״ב היא ידידתה הטובה ביותר של ישראל מזה שנים ארוכות, ידידות המתבטאת ביחסים מדיניים קרובים, אך לא פחות גם בנוכחות ישראלית ויהודית בולטת בכל רחבי היבשת. בשני העשורים האחרונים הנוכחות הישראלית בארה״ב החלה להתגבר גם בתעשייה הבולטת ביותר - הטכנולוגית. סטארטאפים ישראלים רבים נבנו מלכתחילה כדי לפרוץ לשוק האמריקאי, ומכאן הדרך למעבר יזמים ועובדים לארה"ב לצורכי עבודה הייתה קצרה. עם חגיגות ה-4 ביולי שמתרחשות היום, יום העצמאות האמריקאי, שוחחנו עם ישראלים שעברו את חוויית הרילוקיישן לארה״ב ושמענו על ההתאקלמות, פערי התרבויות וההתרגשות שמתלווה לתהליך כזה.
"כשקיבלתי את ההצעה לרילוקיישן בדיוק הייתי בנסיעת עבודה לניו יורק. התקשרתי לספר לאשתי, שרק החלה לימודי תואר שני בזמנו, והתגובה המיידית שלה הייתה 'אני לא עוברת'. המשפחה שלנו מאוד תמכה וחיזקה אותנו במעבר, עד היום היא תומכת ומחזקת, וזה עזר לרילוקיישן לצאת לפועל", מספר איתי מנה, SVP Client Operations באינוביד (Innovid), הפועלת בעולם הפרסום והסטרימינג בטלוויזיות חכמות ונסחרת בנאסד"ק.
"המעבר הרגיש כמו יציאה להרפתקה, היה לנו בראש סדר גודל של שנתיים, ומפה לשם אנחנו כבר שש שנים כאן", אומר מנה, שעובד באינוביד כבר למעלה מעשור. "אל מאיה אשתי וטל הבן הבכור שלנו שהיה בן שנתיים בעת המעבר, הצטרפה גם יולי, הנציגה האמריקאית שלנו שנולדה בזמן השהות כאן. אני כמובן מתגעגע ארצה, לאמא ולמשפחה, לחברים, לים, לחומוס, לשישי ולחגים, למזג האוויר לספונטניות ולסחבקיות הישראלית וכמובן למשרד בישראל (על אף שגם כאן כיף!), אבל יש גם דברים שאני פחות מתגעגע אליהם: לתורים, לפקקים, ללחץ".
אחד האתגרים המשמעותיים ברילוקיישן הוא ההתמודדות עם הפרשי השעות. 7 שעות בחוף המזרחי ו-10 שעות בחוף המערבי. "כשעבדתי עם ארה"ב מהארץ הפרשי השעות היו קשים יותר, כי נאלצתי לעבוד מאוחר לתוך הלילה. מהבחינה הזו, בעבודה מארה"ב זה יותר קל. מבחינת הקשר למשפחה ולחברים אז במהלך השבוע זה קצת יותר מאתגר, כשאני מסיים לעבוד בארץ כבר הולכים לישון, אז בסוף השבוע עושים סבב שיחות וידאו עם כולם. לא ברור לי איך שרדו את הפרשי השעות לפני שהמציאו את שיחות הווידאו", אומר מנה. "לפני מגפת הקורונה היינו מגיעים פעמיים בשנה לביקור בארץ, וגם היו באים לבקר אותנו בניו יורק, אולם המגפה שינתה את התמונה בהקשר הזה. מנגד, בזכות מדיניות העבודה מרחוק שהשתרשה, יצא לנו להגיע לביקור ארוך בן חודשיים בישראל".
התרבות האמריקאית, על אף שהשתלטה על כלל העולם המערבי, עדיין שונה מזו הישראלית, והבדלי המנטליות ניכרים. "האמריקאים קנאים יותר לפרטיות שלהם והרבה פחות ספונטניים מהישראלים", מסביר מנה. "כדי לקבוע פגישה צריך לתאם הרבה זמן מראש, הכל מול יומן. השיח עם הסביבה הוא מאוד נעים ומכבד, פחות חם ותוסס מזה הישראלי. מארק טווין אמר ש'כל ההכללות הן שגויות, כולל ההכללה הזאת', אבל אם בכל זאת צריך להכליל אז בתרבות האמריקאית ניואנסים משחקים תפקיד משמעותי. כך למשל, הערה כמו 'לא מקובל' בישראל נחשבת עדינה, ואילו בארה״ב היא ביטוי של חוסר שביעות רצון קיצוני. חשוב לציין, שאנחנו חיים בניו יורק, עיר רבגונית עם המון מהגרים, כך שלצד האמריקאיות, יש מקום לתרבויות שונות. כשיוצאים מניו יורק, מגלים אמריקה אחרת, מונוטונית, הרבה מזון מהיר ומעט מאוד אותנטיות".
השיחה עם מנה מתרחשת כשברקע תעשיית ההייטק והכלכלה העולמית בעיצומו של משבר. "הסביבה בימים האלה משתנה, זה ברור, אבל באינוביד אנחנו מסתגלים לשינוי כחלק מעקרון בסיסי, ועשינו את זה היטב במהלך 15 שנות הפעילות של החברה. נכון, מתרחשות דרמות, לפני שנה השוק היה למעלה ועכשיו הוא למטה, אבל במבט רחב תעשיית ההייטק איתנה ותמשיך להתקיים, פעם למטה ופעם למעלה".
"טוענים שזו צביעות, אבל גילינו שזה לא נכון"
אביחי סודרי מנכ"ל אנטידוט (Antidote), קופת חולים וירטואלית מבוססת בינה מלאכותית המשרתת את אוכלוסיית הביניים בארה״ב, עבר יחד עם אשתו ושלושת בנותיו שירה (14), מאיה (14) ורעות (11). "לא היה קל להיפרד מהמשפחה והחברים אבל שמחנו על ההזדמנות והחוויה. כמובן שאנחנו מתגעגעים לכולם, לאוכל המצוין שיש בישראל, לתחושה של יום שישי, לשקט שיורד אחר הצהריים. לא ניתן לדמות את האווירה הזו. מנגד, אנחנו הכי פחות מתגעגעים לאינטנסיביות סביב אירועים פוליטיים ולאובדן המעצורים בשיח", מספר סודרי. "הפרשי השעות זאת גם משוכה שצריך להתגבר עליה, מתחילים את היום מאוד מוקדם. פגישה ראשונה בשש בבוקר והלו"ז נמשך עד שעות הערב המאוחרות עם החוף המערבי".
סודרי, שמגיע לביקור בארץ אחת לחצי שנה מספר על המנטאליות האמריקאית. "יש המון לבביות ונימוס. רבים טוענים שזו צביעות אבל גילינו שזה לא נכון. המרחב הציבורי הרבה יותר נוח ומכבד. האופן שבו אנשים מחייכים ומברכים ברחוב זכורה לי מתקופת הילדות שלי ופגשתי את זה בארצות הברית באופן שלעיתים אפילו הביך אותי. יחד עם זאת, החברה האמריקאית מוכוונת יעילות וציות באופן שמקשה להם לאלתר ולחשוב מחוץ לקופסה. זה לעיתים מאוד משעשע לראות את אשתי חדורת מטרה להשיג משהו אל מול נציג מתוסכל שלא מוצא את הוראות ההפעלה למקרה הספציפי שלנו. זה גן עדן ליזמים".
כמובן שהמשבר הכלכלי מורגש גם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. "התופעות הכלכליות שמתרחשות בישראל הן גלובליות. מחירי הדיור שעלו בצורה משמעותית, מחירי הדלק שכמעט הוכפלו ועוד", מסביר סודרי. "ההבדל התהומי בארצות הברית לעומת ישראל, זה האופן שבו שינוי כלכלי מאיים על העתיד והביטחון של האזרח. אנחנו הקמנו את אנטידוט מתוך אמונה שנגישות לבריאות היא זכות יסוד עבור כל אזרח. המציאות שבה עשרות מיליוני אמריקאים אינם מבוטחים בביטוח רפואי, ועשרות מיליונים אחרים מבוטחים בחסר רק הולכת ומחמירה אל מול העלייה המתמדת ביוקר המחיה, עם השתוללות האינפלציה. לכן, המשימה שלנו היא כל כך חשובה - להנגיש שירותים רפואיים בסיסיים לכל אמריקאי".
"ההפרש של 10 שעות הוא משמעותי"
"בעלי ואני עברנו לקליפורניה לפני שש שנים עם ילדינו, בת ובן תאומים שהיו אז בני שש, ותינוקת בת חצי שנה", מספרת מיטל קושניר, נשואה +3 שמתגוררת בקליפורניה. היא משמשת כ-VP of Technology Product Management ב-At-Bay, שפיתחה טכנולוגיה להנפקת ביטוחי סייבר לארגונים ב-30 שניות.
"אני הייתי ילדת רילוקיישן בעצמי, התגוררתי שנה וחצי בקליפורניה בתחילת בית הספר היסודי. אמנם רק שנה וחצי, אבל התקופה ההיא תרמה לי רבות - שפה, תרבות, פתיחות לתרבויות שונות, סתגלנות - וקיוויתי שאוכל להעניק התנסות דומה גם לילדים שלי. אנחנו מתגעגעים בארץ זה למשפחה ולחברים שלנו. מתגעגעים גם לישירות הישראלית ולעובדה שבישראל אין באמת 'זרים' – תמיד יש כמה מכרים משותפים עם כל אדם. כמובן שגם מתגעגעים לאוכל ולמסעדות המעולות של הארץ. פחות מתגעגעים להיעדר מרחב אישי, למערכת החינוך על שביתותיה, למערכת הפוליטית ולתחושת הלחץ הנפוצה במרחב הציבורי. גם לא מתגעגעת לקיץ הישראלי".
קושניר ממשיכה ומספרת על עבודה בצל הפרשי השעות: "אצלנו באט-ביי יש משרד גדול בתל אביב ואני עובדת עם הצוותים שם המון, ההפרש של 10 שעות הוא משמעותי וגם שבוע העבודה לא חופף בימים. אני מתחילה את יום העבודה מוקדם בבוקר ובצירוף הרבה תקשורת א-סינכרונית (סלאק) ורצון טוב, מצליחים לעמוד באתגר. אני מאד אוהבת לעבוד עם הצוות הישראלי שלנו ומבחינתי ההשכמה המוקדמת שווה את המאמץ".
איך את רואה את המנטליות האמריקאית?
"אני חושבת שזה מאד ישראלי לדבר על 'מנטליות אמריקאית', כאילו אמריקה היא לא מדינה ענקית ורב גונית עם הרבה ניואנסים תרבותיים. גם על ישראלים קשה להכליל. כמובן שיש הבדלים בין ישראל לארה"ב, אבל יש גם הבדלים עמוקים בין חברות אמריקאיות. אנחנו מתגוררים בעמק הסיליקון, אזור שיש בו הרבה מהגרי עבודה מכל העולם וגם אקדמיה חזקה. הכרנו קהילה תומכת, ואנשי מקצוע שאפתנים ומשקיענים שהגיעו באמת כדי לחיות את החלום האמריקאי ולא להחמיץ את ההזדמנות. אם בכל זאת לנסות להצביע על הבדלים בולטים, אני חושבת שגילינו שבארה"ב יש דגש רב על נרטיב ועל פרזנטציה. מערכת החינוך האמריקאית בונה כישורי התבטאות בכתב והצגה באופן מעורר התפעלות וזה נוכח במקום העבודה. באט-ביי אני מרגישה שיש 'כור היתוך' תרבותי - המייסדים ישראלים ויש כמות גדולה של עובדים ישראלים גם בארה"ב, ולכן תכונות שנחשבות ישראליות כמו ישירות הן מרכיב חשוב בתרבות שלנו".
קושניר מספרת על הימים המורכבים שעוברים על תעשיית הייטק גם מעבר לים: "למרות התנודות בשווקים, למזלנו, גם בעלי וגם אני עובדים בחברות יציבות ומבוססות. בחברה ממשיכים לגייס ולצמוח בישראל ובארה"ב כחלק מתכנון אסטרטגי ארוך טווח. אנחנו גם רואים שלצד חברות שבלמו את הצמיחה שלהן יש חברות חדשות שצצות או חברות שממשיכות לצמוח בקצב מהיר, ולכן מקוים שהמשבר לא יעמיק ויחלוף במהרה".
"רף ההתרגשות הוא משוגע"
ישראלי נוסף שמתכונן לרילוקשיין הוא אופיר פרחי, נשוי+4, שותף-מייסד וסמנכ״ל טכנולוגיות בסטארטאפ הישראלי לינקס (Lynx.MD), שפיתחה סביבה הווירטואלית המקשרת בין מוסדות בריאות לחברות מתחומי הרפואה והבריאות, ומאפשרת לשתף מידע לצורכי חדשנות ומחקר בלי חשש. פרחי מספר על ההכנות לקראת המעבר בהיבט המקצועי ובהיבט המשפחתי. "ברמת החברה, עשינו שינוי ארגוני כדי לוודא שכל מי שעבד איתי או דיווח אליי, יוכל להמשיך לעבוד ולדווח לסמנכ"לית האופרציה החדשה שלנו. ברמה האישית והמשפחתית, יש חוסר ודאות מאוד גדול שמלווה את המעבר ורוב העשייה היא בניסיון להפיג אותו ולהבין מה הולך לפגוש אותנו בנחיתה. אנחנו מתייעצים המון עם חברים, מנסים להבין הכל, החל מאיפה כדאי לשכור בית ואיפה הילדים ילמדו ועד איך לוקחים רכב. כבר שוחחנו עם כל החברים בארץ, העמדנו את הבית שלנו להשכרה, התייעצנו בענייני מס ופתחנו חשבון בנק אמריקאי".
כשפרחי נשאל למה מלכתחילה עלתה האפשרות לרילוקשיין הוא מסביר את החשיבות העסקית. "המשקל של הצד האמריקאי בלינקס בפן המסחרי מאוד חשוב, שם יושב שוק היעד שלנו, ואני עוסק הרבה מהזמן שלי בשיחות עם לקוחות להבנה טובה של הבעיות והבנת השימוש במוצר. כיום אני טס הרבה ללקוחות לצורך הטמעת המוצר ולליווי בשימוש בו, וגם למשרד האמריקאי לפגישות ושיחות אסטרטגיות על המוצר, השוק, ועוד. המעבר משקף את הנוכחות הנדרשת שלי מעבר לאוקיינוס, אנחנו עוברים באופן טבעי לסיליקון וואלי בקליפורניה, ליד פאלו אלטו".
מתרגשים לקראת המעבר?
פרחי: "רף ההתרגשות הוא משוגע. ארבעה ילדים, השינוי התרבותי גדול וחוסר הוודאות בכל כך הרבה מישורים מייצרים המון חשש מהול בהרבה התרגשות. הילדים ממש מחכים למעבר, להכיר אנשים חדשים בארץ חדשה, בתפיסה שלהם זה קצת כמו לטוס לחופשה ארוכה בחו"ל. עבורנו זה קצת יותר מפחיד, אבל עדיין, מצפים לזה בהתרגשות".