הטור דה פראנס מגיע לנקודת הרתיחה: יונאס וינגגור הרוכב השקט של קבוצת ג'מבו ויסמה הצליח להכריע את יריבו טאדי פוגאצ'אר, לפתוח פער של 7:35 ולמעשה להבטיח כמעט בוודאות את הזכייה השנייה ברציפות ואת הגעתו לקו הסיום בפריז עם החולצה הצהובה. מרוץ אופני הכביש היוקרתי הוא ללא ספק הגדול בעולם והוא מושך אליו מדי שנה לא רק את הרוכבים הטובים ביותר, אלא גם מיליוני תיירים, עשרות מיליוני צופים בכל רחבי העולם ומאות מיליוני דולרים מעסקאות חסות שונות. זו תעשייה רווחית, קשוחה ומסתורית – אז כמה שווה התחרות היוקרתית?

המספרים המדויקים נשמרים בחשאיות על ידי החברה המארגנת ASO, המודל השיווקי ייחודי וכעת, בשנה ה-120 להיווסדה של התחרות, המארגנים מקווים שנטפליקס תיקח את העסק המשגשג עוד כמה צעדים קדימה. שלא כמו תחרויות אחרות כמו המונדיאל, ווימבלדון או אליפות אירופה בכדורגל לתחרות לא מוכרים כרטיסים והצפייה בתחרות היוקרתית היא בחינם.

היסטוריה לפני ביזנס. הטור דה פראנס נולד מתחרות בין שני עיתוני ספורט: "לה-ולו" ו"ל'אוטו" (כיום ל'אקיפ). ל'אוטו הוקם על ידי עיתונאים ומפרסמים שפרשו מ"לה-ולו" נוכח תמיכתו הגורפת בזכאותו של החייל אלפרד דרייפוס. הנרי דגראנג', רוכב אופניים מקצועני, מונה לעורך הראשי, ולקח איתו כתב צעיר בשם ג'יאו לפבר. כשל'אוטו נקלע לקשיים כלכליים ואנשי המערכת התבקשו לחשוב על רעיונות להגדלת התפוצה, לפבר הציע לקיים את מרוץ אופניים הגדול במדינה. הטור הראשון הטור הראשון הגדיל את התפוצה פי שלושה והביא לסגירה של העיתון המתחרה.

הקהל ברחוב, אין מכירת כרטיסים בתחרות. טור דה פראנס (צילום: רויטרס)
הקהל ברחוב, אין מכירת כרטיסים בתחרות. טור דה פראנס|צילום: רויטרס

למעט השנים של שתי מלחמות העולם, הטור מתקיים מאז 1903 ברציפות. הוא כולל 21 קטעי רכיבה, 3,406 ק"מ בסך הכל, 22 קבוצות רכיבה ששמן מנותנות החסות. למשל: AG2R-Citroën (חברת הביטוח AG2R ויצרנית הרכב הצרפתית סיטרואן), חברת התקשורת הספרדית מוביסטאר, Ineos של ג'ים רטקליף, אסטנה (הנתמכת על ידי קואליציה של חברות ממשלתיות קזחיות), חברת התעופה אמירייטס, בחריין ויקטוריוס (הנתמכת על ידי השייח נאסר בין חאמד אל חאליפה) וישראל פרמייר-טק, שלא מקבלת שום תמיכה כלכלית ממדינת ישראל. 

זה עסק מסחרי. בניגוד לכדורגל או כדורסל, אין כאן הזדהות עם קבוצה מסוימת. השמות מתחלפים, הרוכבים עוברים, אין מרצ'נדייז ולא מכירת כרטיסים. עלויות ההפקה עצומות. מאות עובדים, חסימת כבישים וציוד שנודד ממקום למקום במשך למעלה משלושה שבועות. איך בכל זאת מרוויחים כסף?

מאות מיליוני צופים, חסויות על חולצות ותשלום של הערים המשתתפות: ההכנסות של הטור דה פראנס

הטור דה פראנס נחשב כאחד מתחרויות הספורט הקשות בעולם ודורש מהרוכבים להגיע לקצה ואף לסכן את חייהם. הרוכבים בטור דה פראנס מרוויחים לא מעט וממוצע השכר שלהם עומד על כ-2 מיליון דולר. הרוכבים המובילים כמובן מרוויחים הרבה יותר כשהזוכה לוקח הביתה לפעמים כ-5 מיליון דולר. סכום הפרסים שמחולק בתחרות עומד על יותר מ-2.5 מיליון דולר והזוכה לוקח איתו כ-500 אלף דולר.

 

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Tour de France™ (@letourdefrance)

 

ASO נהנית משלושה אפיקי הכנסה עיקריים: 55 אחוז מההכנסות מגיעות מזכויות שידור, 40 אחוז מפרסומות, חסויות ושותפויות ו-5 אחוז דמי השתתפות מהערים המארחות. עכשיו בואו נפרק את זה. הטור משודר בכ-200 מדינות ברחבי העולם ומשך אליו בשנה שעברה 150 מיליון צופים באירופה בלבד. הזכיינית הראשית, FRANCE TV, משלמת כ-25 מיליון דולר לשנה על פי ההערכות.

הפופולאריות של הטור, כאמור, הופכת אותו למבוקש עבור נותני חסות. חברת LCL משלמת 12 מיליון יורו כדי להופיע על החולצה הצהובה אותה לובש המוביל התורן בדירוג הכללי של מרוץ. סקודה משלמת ארבעה מיליון כדי לשמש כנותנת החסות הראשית בחולצה הירוקה, אותה מקבל הרוכב אשר צבר את מרב הנקודות במרוצי הביניים. בנוסף, עשרות מותגים משלמים בין 250-600 אלף דולר על מנת להיות חלק מקרוואן פרסומי שמטרתו לחלק לצופים אוכל ואייטמים ממותגים.  

 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Tour de France™ (@letourdefrance)

גם הערים המשתתפות משלמות סכומים גבוהים. הטור בשנה שעברה נפתח בשלושה ימי רכיבה בדנמרק. הדנים שילמו בין 5-6 מיליון דולר, דיווחו על 722 אלף תיירים, 1.6 מיליון צופים ובסך הימים הללו יצרו השפעה כלכלית של 108 מיליון דולר. בשורה התחתונה, הכסף מתגלגל. למרות ש-ASO מקפידה לא לפרסם או אפילו לאשר רווחים, על פי הערכות בתעשייה, ומבדיקה שערך המגזין hustle the, ההכנסות השנתיות מהטור הם בין 60 ל-150 מיליון דולר. הרווח הנקי מוערך בכ-15 מיליון דולר בשנה.

איך מגדילים את המספר? כאן נכנסת נטפליקס לתמונה. בחודש שעבר, אחרי שנה ארוכה של ציפייה, העלתה ענקית הסטרימינג את סדרת הדוקו UNCHAINED שנכנסת לקרביים של שמונה מקבוצות הרכיבה. ב-ASO בנו על תקדים פורמולה 1. הסדרה "המרוץ לניצחון" הפכה לסנסציה עולמית וחשפה את הענף לקהל מעריצים מגוון וצעיר יותר, במיוחד בארה"ב. במילים אחרות, העסק התפוצץ לחיוב. מארגני הטור ביקשו לספק "הצצה מעמיקה וייחודית אל מאחורי הקלעים כדי להפוך את הספורט לנגיש יותר ולפגוש קהל יעד רחב יותר".

_OBJ

הסדרה מעוררת בינתיים תגובות מעורבות ובכלל, עוד מוקדם לשפוט את האפקט שלה. יחד עם זאת, קל להבין למה הטור דה פראנס צריך את נטפליקס. "המטרה העיקרית היא להגיע לקהלים חדשים באמצעות נטפליקס", טען ונסאן לאבנו, הג'נרל מנג'ר של AG2R-Citroën, אחת הקבוצות אחריהן עוקבת הסדרה. "תהיה לסדרה השפעה על הקהל הרחב, על הרוכבים ועל השותפים. אנחנו חלק מספורט פופולארי וזו דרך חדשה לצרוך אותו ולצפות בו. ידענו שתהיה טעות לא ללכת על זה".

העיקרון פשוט. כדי להכניס יותר כסף, צריך להיחשף לקהל גדול יותר גם מעשרות מיליוני מעריצי הענף. לפני קצת יותר מ-20 שנה מועדוני הכדורגל הבכירים באירופה הבינו את המשוואה והחלו לצאת למסעות משחקים בשווקים חדשים כמו ארה"ב, אסיה ואוסטרליה. זה מה שמנסים לעשות עכשיו בטור: "המודל הכלכלי של ענף האופניים מאוד ספציפי. הוא נשען על שותפים וספונסרים. אין לנו הכנסות מכרטיסים ומרצ'נדייז כמו בכדורגל", מסכם לאבנו. "ההתחייבויות, המשכורות וההוצאות גדלות ולכן צריך למצוא מקורות הכנסה הוספים. ספונסרים, לא משנה כמה הם טובים, לא יישארו לנצח. נטפליקס נותנת לנו עוד הזדמנות. השותפים שלנו ראו את הסדרה על פורמולה 1 ונהנו".