את הריאיון עם אביחי וצליל לי-נזר, צמד האחים מפתח תקווה שייסדו יחד את רשת חדרי הקריוקי "ביטבוקס", אנו מקיימים כשהם על שפת הבריכה בלפקדה שביוון, זאת לאור פרויקט וילות הנופש בו הם משקיעים בימים אלו. "גם היוונים חולים על קריוקי", הם מספרים בהלצה ומבטיחים: "אתה יכול לסמוך עלינו שגם כאן נדאג להתקין מערכת סאונד ומיקרופון לכל מי שירצה לשיר".
מהתרשמות ראשונית, כשכוס הקוקטייל מונחת ביד ומשקפי השמש נחות על הראש, ניתן לחוש כי חייהם של צמד האחים שנמצאים בשנות ה-30 לחייהם הם טובים עד לכדי קנאה, אולם הדרך לחופיה השלווים של לפקדה הייתה לדבריהם "מדממת וקשה".
כבר מגיל 15, צליל ואביחי זוכרים את עצמם עובדים במשרה מלאה. "העבודה הראשונה שלנו הייתה במועדון קטן בפתח תקווה בשם 'תוסס' שאירח בת-מצוות", מגלה אביחי. "היינו מגישים אוכל לילדים, מכינים שערות סבתא – והכל בתמורה לשכר זעום של בערך 22 שקלים לשעה". במהלך השנים הבאות דרכם של האחים נפרדה. אביחי המשיך בחיי הלילה וניהל מספר ברים ואילו צליל התמקצע בעולם היח"צ והשיווק, אך לא לזמן רב. לאחר שצליל השתחרר מהצבא וחזר מהטיול בדרום אמריקה, השניים החליטו לשלב את יכולותיהם ולפתוח יחד בר בבעלותם.
"הרעיון בהתחלה היה להקים בר מרוקאי בשם 'ואלרי', ולמזלנו, הבעלים של מועדון 'תוסס' בו עבדנו בצעירותנו היה זה שהאמין בנו והחליט להיכנס איתנו שותף ולתרום לנו ידע וניסיון ניהולי – מצרך חשוב עבור צמד יזמים בשנות ה-20 לחייהם", נזכר אביחי. הבר החדש היה עתיד להיפתח במקום של "תוסס", אך לא הכל הלך כשורה – "לאחר שכבר סגרנו חוזה, לקחנו הלוואה בערבות המדינה והשקענו עשרות אלפי שקלים בשיפוץ המתחם, התברר לנו שאי-אפשר לבנות מרפסת חיצונית כפי שתכננו, דבר שהיה חיוני להצלחת העסק. הבאנו שעלינו לחשב מסלול מחדש".
שלושה שבועות לאחר מכן, שנראה היה שההשקעה הגדולה ירדה לטמיון, אביחי הציע לאחיו להפוך את הבר עליו פינטזו לעסק של חדרי קריוקי. "צריך להבין שכשנכנסנו לתחום – קריוקי היה מצויר כבילוי של צעירים במרפסת שמפריעים לך לישון", טוען צליל ומספר כי בהתחלה הוא דחה את הרעיון. "באותם ימים היה רק עסק אחד שהפעיל חדרי קריוקי בישראל ולא היה ברור האם ההשקעה תוכל בכלל להחזיר את עצמה. השוק הזה פשוט לא היה קיים". בסופו של דבר, אביחי שכנע את אחיו 'להמר על כל הקופה' ולאחר השקעה של 700 אלף שקלים (וחריגה של 200 אלף שקלים מהתקציב המקורי) - נחנך הסניף הראשון של רשת "ביטבוקס" בפתח תקווה.
"היינו בעסק 24/7 באווירה של סיירת מטכ"ל"
עד מהרה, צליל ואביחי הבינו את הקשיים בניהול עסק בגיל צעיר וללא גב כלכלי מוצק. "הייתה לנו שנה ראשונה מאוד קשה", משתף צליל. "היינו כל הזמן עם הגב לקיר כדי להצליח להחזיר את ההשקעה ולהשאיר את הראש מעל המים. לא הייתה לנו ברירה – היינו עובדים בעסק 24/7 וקמנו כל בוקר בתחושה של להיות או לחדול. אנחנו ניהלנו, שיווקנו, מלצרנו ושטפנו כלים. כל השנה הראשונה התנהלה באווירה של מבצע צבאי בסיירת מטכ"ל – ושכל יום יכול לקבוע עבורנו כיצד יראה העתיד".
אביחי מצטרף לדברים: "עבדנו בלי משכורות ולקח זמן עד שהכסף התחיל לזרום. היו רגעים שראינו מסך שחור. היינו שורדים מיום ליום ושוברים את הראש את להחזיר את ההשקעה. הייתי ישן אצל משהי שהכרתי כי לא היה איך לשלם שכר דירה", הוא מודה ומגלה שאותה בחורה היא כיום אשתו. "יום אחד היא אמרה לי: 'אתה ההשקעה הכי טובה שלי. אל תקנה ואל תשלם כלום. תשקיע רק בעסק – אני סומכת עלייך!'. היום אני יודע שהיא צדקה".
אחרי ההתחלה הקשה, חדרי הקריוקי של האחים לי-נזר צברו תאוצה והפכו לעסק מרוויח. "אם בהתחלה אנשים היו מתקשרים אלינו ושואלים מה זה בכלל חדר קריוקי ומה הם מקבלים? – היום אנחנו יכולים לומר שאין אדם בפתח תקווה שלא שמע עלינו או עבר אצלנו במתחם", טוען צליל.
לאור ההצלחה ושנתיים לאחר הקמת הסניף הראשון בפתח תקווה, רשת ביטבוקס החלה להתרחב כאשר האחים לי-נזר הקימו סניף נוסף בכפר-סבא בעלות 2 מיליון שקלים. גולת הכותרת הגיעה דווקא ב-2020, אז צמד האחים גזרו את הסרט האדום של סניף הדגל בתל אביב במעמד השקה מיוחד בנוכחות מעל לאלף אורחים. "התחלנו כעסק השני שהעז להיכנס לענף הקריוקי בישראל – ופתאום מצאנו את עצמנו בעלים של רשת מרוויחה וחצי דונם במרכז תל אביב", נזכר צליל.
ולא רק האחים לי-נזר נהנו מפריחת הענף באותם ימים – עד ל-2020, נרשמו עוד כ-16 עסקי חדרי קריוקי ברחבי הארץ שהתחרו על זיופיו של הקהל הישראלי. כמו פטריות לאחר הגשם, החלו להיפתח בערים הגדולות מתחמים גדולים ואטרקטיביים שהתחרו על לב ההמונים, כאשר רק בחיפה נפתח מתחם בעל 20 חדרים שנפרשו על דונם וחצי בהשקעה של 11 מיליון שקלים. רק שאז, בשיא ההצלחה – הקורונה הגיע לעולם וטרפה את הקלפים.
"חשבו שהקורונה תהרוג את ענף הקריוקי – בדיעבד היא הדבר הכי טוב שקרה לנו"
הגבלות הקורונה שהוטלו בין היתר על ענף הקריוקי הובילו לתוצאות מרחיקות לכת: מתוך 17 עסקים פעילים ברחבי הארץ נותרו ביום שאחרי שישה בלבד. "הקורונה הגיעה שבועיים בלבד אחרי שפתחנו את סניף תל אביב", מספר צליל. "השקענו מליוני שקלים בסניף החדש, חילקנו צ'קים ופרסנו תשלומים לספקים בידיעה שאנו בונים על ההכנסות, ופתאום בבת אחת - העסק סגור למשך שנה. ראינו את העסקים האחרים בענף מתחילים לקרוס. בנקודה הזו חשבנו שאולי לא נשרוד. שאולי גם בשבילנו זה סוף הסיפור".
אולם בעוד שאחרים קרסו – האחים לי-נזר מסבירים כיצד דווקא הם הצליחו להשאיר את הראש מעל המים: "הקורונה הייתה מבחינתנו קריאה לעלות על מדי קרב ולצאת למלחמה. נכנסו שוב למצב הישרדותי, הבנו שאנחנו פסע מהתהום ואנחנו חייבים לקפוץ לבוץ וללכלך את הידיים. זה להסביר לספקים שאם אני אסגור את העסק – גם הם יפסידו. זה להיות מוכן לעבוד בעסק 24/7 כמוקדן, מלצר וברמן ברגע שיש הקלה קטנה בהגבלות כי אי אפשר לשלם לעובדים. שרדנו יום אחר יום, עד שהגרוע מכל מאחורינו".
"יצאנו פצועים מהקורונה, אבל בגלל שהמון עסקים מתחרים נסגרו – התאוששנו מהר מאוד. למעט הקליינטים הקבועים שלנו, גם הלקוחות של הרשתות שנסגרו התנפלו עלינו ברגע שפתחנו את הדלתות. היום אנחנו בתקופה הכי טובה שהייתה לנו בכל עשר השנים האחרונות"
בזמן שהמלחמה של האחים לי-נזר על עתיד העסק שלהם הצליחה להניב תוצאות – רבים מהמתחרים שלהם לא זכו להגיע לבוקר שהפציע לאחר המגפה. "אמנם ענף הקריוקי התפתח במהירות עד לקורונה, אך לא כל העסקים היו רווחיים ומשגשגים – חלקם פשוט הצליחו להישאר מאוזנים ולשרוד משנה לשנה", מבהיר אביחי. "כשהקורונה הגיעה, היא 'ניקתה' את כל הפצועים והשאירה בחיים רק את העסקים שהיו מספיק רווחיים קודם לכן כדי להחזיק מעמד לטווח הארוך".
כך, ממצב של חוסר ודאות לאורך שנה שלמה – הנסיקה של הרשת לאחר הקורונה הייתה בלתי ניתנת לשיעור. "יצאנו פצועים מהקורונה, אבל בגלל שהמון עסקים מתחרים נסגרו – התאוששנו מהר מאוד. למעט הקליינטים הקבועים שלנו, גם הלקוחות של הרשתות שנסגרו התנפלו עלינו ברגע שפתחנו את הדלתות. היום אנחנו בתקופה הכי טובה שהייתה לנו בכל עשר השנים האחרונות, והרווחים שלנו גדולים בחמישים אחוז מאלו שרשמנו לפני הקורונה. כולם חשבו שהקורונה תהרוג את ענף הקריוקי, אבל בדיעבד היא הדבר הכי טוב שקרה לנו".
"המגזר החרדי מסתער על ענף הקריוקי"
ענף הקריוקי שונה היום משהיה כשהאחים לי-נזר נכנסו אליו לראשונה לפני עשור. להערכתם, המחזור השנתי הכולל של העסקים הפעילים כיום נע בין 25-30 מיליון שקלים, ואילו גם התדמית של הענף השתנתה מן הקצה אל הקצה. "אם פעם קריוקי היה בילוי ביתי רועש ומאולתר – היום קריוקי הוא ענף מתורבת ומסודר שכל אדם יכול להנות ממנו", קובע צליל. "בר מצוות, מסיבות רווקים, בילוי עם חברים, ערב משפחתי או יום גיבוש לחברות הגדולות במשק – חדרי הקריוקי הפכו למקום אולטימטיבי לבילוי עבור כל הגילים וכל הקבוצות בחברה".
ואם כבר בקבוצות עסקינן - להפתעתם ושמחתם של בעלי רשת "ביטבוקס", ענף הקריוקי הצליח בשנים האחרונות לפרוץ לתודעה של מגזרים נוספים בחברה – ביניהם המגזר החרדי. "ענף הקריוקי היום מתפוצץ בענק בעולם החרדי!", קובע צליל. "אם תגיע לסניף בפ"ת, אתה יכול למצוא אותו בשעות מסוימות מוצף בדתיים וחרדים. בחדר אחד תמצא תשע בנות דתיות רוקדות, ובחדר אחר משפחה מרובת ילדים שרה יחד. אני מעריך שהיום 30% מהקהל שלנו בפתח תקווה הוא דתי".
אולם איך ניתן להסביר את ההסתערות של המגזר החרדי? "אנחנו נותנים להם את הדבר הכי טוב בשבילם – אינטימיות, מחיר נוח והנאה", הוא מסביר. "הם מקבלים חלל פרטי ללא הפרעות והסחות דעת, בו הם יכולים להנות ולהשתחרר עם המוסיקה שלהם, לשתות ולאכול ללא הגבלה וכל זאת במחיר מתאים לכל כיס. אין הרבה מוסדות בילוי בארץ שמציעים להם את החוויה הזו".
בצל ההצלחה בשנתיים האחרונות, פניהם של האחים לי-נזר פונות כעת קדימה והם בטוחים שענף הקריוקי עוד רחוק ממיצוי הפוטנציאל שלו בישראל: "לדעתי – רשת 'ביטבוקס' עוד לא הגיע אפילו לאמצע הדרך", מצהיר אביחי. "אנחנו מעריכים שרק חצי מהאוכלוסייה יודעים היום על קיומם של חדרי קריוקי – וגם אלו שיודעים, לא בטוח שנכחו באחד ומכירים את רמת החוויה שהם מספקים. אנחנו נמצאים בהתקדמות, אבל יש מקום לעוד מספר סניפים בארץ שיחשפו עוד אנשים לעולם הקריוקי".
לפי אביחי וצליל, בימים אלו הם בוחנים מספר אופציות לסניפים חדשים לרשת שלהם, כאשר כרגע על הכוונת נמצאת עיר הבירה ירושלים. "מטורף בעיני שבעיר הכי גדולה בישראל, עם האוכלוסייה הכי מגוונת הישראל – אין היום אפילו עסק קריוקי אחד", מדגיש אביחי. "בעשור האחרון למדנו לא לקחת סיכונים מיותרים ולכן אנחנו בוחנים את האופציות ומחכים להזדמנות הנכונה ביותר להשקעה כדי להיות החלוצים של הענף בעיר. עד אז, המטרה שלנו נשארה כמו ביום שפתחנו את העסק - לשמח את הלקוחות שלנו ולדאוג להם לבילוי בלתי נשכח. כל השאר זה בונוס".