זה כבר שנים ארוכות שבהן ענף הסיעוד בישראל מתבסס על עובדים זרים, רבים מהם מאיי הפיליפינים, אשר עושים את דרכם ארצה במטרה לפרנס בכבוד את בני משפחתם בארצם הרחוקה. אחת מבין אלו שעשו את הדרך הארוכה ממזרח אסיה לאגן הים התיכון, היא דבי מקלי-ינג ((macli-ing שהחליטה בשנת 2008 לעזוב את עיר הולדתה באגיו (Baguio) במטרה להבטיח את עתידם הכלכלי של משפחתה ובתה הצעירה.
"לעזוב את ביתי ומשפחתי, ובמיוחד את הבת הקטנה שלי – הייתה החלטה מורכבת מאוד", משתפת דבי על רגעי הפרידה הכואבים. "היה לי קשה לחשוב על כך שאפספס רגעים יקרים מילדותה, והפרידה ממנה הביאה איתה הרבה עצב וגעגועים – אבל ידעתי שאני חייבת לעשות את זה למענה, למען העתיד שלנו". למרות שהשלימה בהצלחה תואר במנהל עסקים, דבי ידעה כי בישראל היא תועסק כמטפלת סיעודית כמו רבים מבני ארצה. עם-זאת, היא לא נרתעה ובחרה לעלות על המטוס ולקחת לידיה את המשרה. "התכנון הראשוני שלי היה להישאר בישראל רק כמה שנים", היא מגלה. "אבל אני טסתי עם מטרה ברורה, והייתי מוכנה לעשות הכל כדי לעמוד בה".
אלא שלאחר ארבע שנים בהם עבדה כמטפלת סיעודית – התרחשו מספר אירועים ששינו את חייה של דבי מקצה לקצה. "לשמחתי, במהלך השהות בישראל הכרתי את בן זוגי הישראלי", היא מספרת. "הוא סיפק לי את החוסן הנפשי להתמודד עם האתגרים שנתקלתי בהם כאן כגון הבדידות ומחסום השפה, אך הוא גם סייע לי לשנות את מעמד התושבות שלי בישראל, וכך נפתחו בפניי פתאום הזדמנויות כלכליות שלא היו לי לפני-כן. עבדתי למשל תקופה במלון ולאחר מכן בגן ילדים, והתחלתי לצבור ניסיון תעסוקתי במקצועות נוספים. אבל לא", מדגישה דבי, "בשום תסריט לא תיארתי לעצמי שאגיע יום אחד לעבוד בתעשיית ההייטק בישראל".
"ראיתי את מודעת הדרושים והחלטתי להגיש מועמדות"
לאחר מספר שנים בארץ, בעת היא נדה בין מספר משרות ומחפשת בנחישות אחר הזדמנות להתפתחות מקצועית, דבי נתקלה לפתע בהצעת עבודה מפתה במיוחד. "אני זוכרת שנתקלתי במודעה של חברה בשם Rewire שחיפשה אחר מנהל קהילה פיליפיני", היא משחזרת. "באותם ימים בדיוק התחלתי לעבוד עם חברה אחרת, אבל כשחקרתי קצת על Rewire זיהיתי שמדובר בסטראט-אפ מבטיח עם משימה משמעותית שהייתה קרובה לליבי – לסייע לעובדים זרים אחרים, ביניהם הקהילה הפיליפינית, לנווט בהצלחה את המסע הפיננסי שלהם בארץ רחוקה".
חברת הפינטק הישראלית Rewire אשר הוקמה בשנת 2015, מציעה למהגרי עבודה פלטפורמה פיננסית ייעודית לתמיכה בצרכיהם חוצי הגבולות, כגון ניהול כספם והעברת תשלומים בין מדינות. בשנת 2022, החברה הישראלית נמכרה לחברת Remitly האמריקאית ששילמה תרומתה כ-80 מיליון דולר. מאז, החברה המשיכה לפעול תחת השם Remitly Israel.
"החלטתי לנסות להגיש מועמדות ולשמחתי הרבה קיבלתי את העבודה", מספרת דבי. "בהתחלה היינו צוות מאוד קטן, וכל אחד מאיתנו לקח על עצמו מספר תפקידים ועשה הכל כדי לשרת את קהל הלקוחות שלנו. בנוסף, הייתי צריכה ללמוד מההתחלה איך עובדת תעשיית ההייטק, ולהסתגל לשינויים מהירים והלחץ של חברת סטארט-אפ צעירה וצומחת", היא נזכרת. לצד האתגרים, היא מדגישה - תחושת הסיפוק שחוותה במשרה החדשה הייתה אדירה.
"מעבר לצמיחה האישית והמקצועית, הרגשתי סוף סוף שיש לי ייעוד ומטרה אמיתית", מעידה דבי. "אני חוויתי על בשרי כמה זה קשה לעזוב את המשפחה ולהגיע לארץ רחוקה. הניסיון שלי כמהגרת עבודה עיצב עמוקות את הדרך שבה אני ניגשת לעבודה שלי מדי יום, ומאפשרת לי לעזור לבני הקהילה שלי שעזבו את ביתם כדי לבנות לעצמם ולמשפחתם עתיד טוב יותר. אני שמחה על כך שהעבודה הזו מאפשרת לי להיזכר בכל פעם מחדש למה התחלתי בכלל את המסע הזה".
"אני מקווה לעודד אחרים לנסות גם להגשים את החלומות שלהם"
כעת, כאשר חלפו קרוב ל-17 שנים מאז הגיעה לישראל כדי לעבוד באופן זמני כמטפלת סיעודית, דבי יכולה להרשות לעצמה ולו לרגע להסתכל לאחור על המסע הארוך והמפרך שעברה. "זה לגמרי טבעי לשאול את עצמי האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה לעבור לישראל, במיוחד כשאני כל-כך רחוקה מהארץ שלי", היא מספרת. "אבל לאורך השנים למדתי שלמרות כל המכשולים, ההחלטות שקיבלתי הן חלק בלתי נפרד מהצמיחה שלי. למרות שברגעים קשים היה לי קל לפקפק בעצמי לאורך הדרך, אני בחרתי דווקא לקחת מהמסע שלי את הכוח והנחישות שלי להתמיד, להצליח ולהתפתח".
"לשמחתי, יש לנו קהילה פיליפינית חזקה בישראל שבזכותם נשארתי מחוברת לשורשים שלי", מוסיפה דבי. "אנחנו חוגגים חגים יחד, תומכים אחד בשני ועושים הכל כדי שנרגיש בבית למרות המרחק מהמשפחה", ובנימה זו מתייחסת דבי גם לבתה שבחרה לאורך השנים להישאר בפיליפינים. "כשעזבתי היא הייתה רק בת 3, והיום היא לומדת באוניברסיטה בה אני עשיתי את התואר הראשון שלי", משתפת דבי. "זה לא קל להיות רחוק מהבת שלי ואני מתגעגעת אליה המון, אבל אני עושה הכל כדי לדבר איתה באופן קבוע וכדי לשמור על הקשר שלנו חזק למרות המרחק".
כעת, דבי ממשיכה להתרכז ביעדים שלה לשנים הבאות, כשאחת המטרות העיקריות שלה היא להמשיך לעזור למהגרי עבודה נוספים שעזבו את משפחתם ועשו דרכם לישראל – להצליח ובגדול. "אני מקווה לעודד אחרים לנסות גם להגשים את החלומות שלהם – לא משנה אילו מכשולים ניצבים בפניהם בדרך. רוב הפיליפינים בישראל היום מועסקים כמטפלים, אבל חשוב לי להראות להם שעם נחישות, עבודה קשה והתמדה – גם הם יכולים להתפתח מקצועית וליצור עתיד טוב יותר להם ולמשפחתם".
ולסיום, איזה עצה את יכולה לתת לעובדים זרים שעשו את דרכם לאחרונה לישראל?
"הייתי מציעה להם ללמוד את השפה והתרבות המקומית מהר ככל הניתן מכיוון שזה יעזור להם להשתלב בחברה וליצור לעצמם הזדמנויות חדשות. הייתי גם מציעה להם לגלות גמישות, לא לחשוש לצאת מאזור הנוחות ולחפש הזדמנויות בתחומים שמעניינים אותם - גם אם הם נראים מאתגרים או לא שגרתיים. ולבסוף, הייתי מציעה להם לשמור על קשרים חזקים עם משפחתם. העבודה כמטפלים עלולה להיות לרוב תובענית מאוד, והמעטפת המשפחתית מקור האנרגיה והכוח שיספק להם את התמיכה הטובה ביותר".